נועם ירושלמי על מועד קמח

ואומר הרי זה תרומה למחר מתניתא מסייע פליגא על ר' יוסי בר' בון לגין טבול יום שמלאו מן החביות מעשר טבל אם אמר הרי זה תרומת מעשר משתחשך דבריו קיימין כו' חזר בו ר' יוסי בר' בון מהדא וע"כ צריך לומר מע"ש אף שאינו חל רק בשבת אעפ"כ מותר משא"כ אם יאמר בשבת הרי הוא נותן מתנה בשבת כיון דבעינן מתנה גמורה

וע"ז אומר כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה. וא"כ למה היה צריך לומר אין למחר הרי הוא לך במתנה הא יכול להקנות למחר אלא ודאי דזה עדיף טפי דאין למחר הרי הוא יו"ט לא יהא צריך להקנות לו במתנה והא שהקנה לו ביו"ט אם יו"ט הוא איפשר שמפני המצוה הוכרח להקנות לו במתנה. אבל אם למחר יו"ט הקנה לו מיד כדי שלא יצטרך להקנות ביו"ט אם הוא למחר. וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן כיון שנותן מתנה ע"מ להחזיר יכול להקנות ביו"ט ג"כ. וע' במ"א (סי' ש"ו) כתב ב"י דהמרדכי סובר כו' אא"כ לצורך מצוה [ויש לדחותן

שם (ה"ג) מצות ערבה כיצד כו' ר' זעירא שלח שאיל לרבי דניאל כו' שמעת מאביך טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור אתא ר' אייבו בשם רב חונה ואמר טעמא טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור

[ולכאורה קשה דהא אמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ד) רב הונא לא מברך אלא פעם אחת בלבד ר' חונה בשם ר"י טעמיה דרב הונא דמאי מדבריהן ושאר כל הימים מדבריהן מה דמאי אין מברכין עליו אף שאר כל הימים אין מברכין עליו וביארתי לעיל דאמרינן בסוכה (ד' מ"ד) דחביט חביט ולא בריך דכיון דאינו אלא מנהג וע"כ אומר רב הונא דאינו מברך אלא בפעם הראשון בלבד ע"ש וא"כ איך אמר רב הונא דטעונה ברכה בעלמא לא מברכין אך הירושלמי אזיל לשיטתיה שסובר דערבה היא הלמ"מ ולא משני כמו דמשני הש"ס דילן בסוכה (דף מ"ד) כאן במקדש כאן בגבולין (פי' וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ד דסוכה) ר' בא בר זבדא בשם ר' חונה ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הן כו' ללמדך שכל דבר שנותנים נפשם עליהם כו' והא דערבה בגבולין הוא ממנהג נביאים הוא לפי שיטת הש"ס דילן) וע"כ אמרינן שם בירושלמי ר' יוחנן אמר לר' חייא בר בא בבליי' תרין מילין סלקון בידיכון מפשיטותא דתעניתא וערובתא דיומא שביעייא (פי' שזה עלה מבבל דערבה בגבולין אינו אלא ממנהג נביאים) ודו"ק]

שם (ה"ה) ר' אבא בר כהנא ר' חייא בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום ריב"ל אמר צריך לקדש בתוך ביתו. ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר מקדש ר' חיננא בשם רב בשם ר' הושעי' (כצ"ל) מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יו"ט האחרון בביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו א"ר אבין ולא פליגין מה דאמר רב בשלא הי' בדעתו לאכול בבית אחר ומה דאמר שמואל בשהי' בדעתו לאכול בבית אחר א"ר מנא אתיא דשמואל כר' חייא ודר' הושעי' כריב"ל (פי' דשמואל שאומר דבעינן קידוש במקום סעודה ע"כ סובר כריב"ל שאמר דצריך לקדש בתוך ביתו דהא בעינן קידוש במקום סעודה וע"כ סובר ר' חייא דצריך לפסול סוכתו מבעוד יום). ור"י כריב"ל (פי' ר' הושעי' שסובר דמי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יו"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו דלא בעינן קידוש במקום סעודה סובר כריב"ל דאמר צריך לקדש בתוך ביתו ובזה איכא היכרא שאינו מוסיף ואין צריך לפחותה) וע"ז אומר אמר ר' אימי זאת אומרת שהן נחלקין בפירוש ופי' הק"ע מהכא מוכח שרב ושמואל פליגי ולא כמו שאמר ר' בין דלא פליגין. וכתב הק"ע בפ' כיצד מברכין הגירסא שהם נחלקים בפירות והפ"מ כתב דהתם בברכות קאי דקאמר התם דחלוקות הן בענין דקתני מתניתין הסבו א' מברך לכולן אם דווקא בפת הוא או אפי' ביין ופירות נמי דינא הכי ומהא ש"מ דחלוקים בפירות וא"כ לא גריס הכא רק אגב דמייתי לה בברכות

ולי נראה להגיה זאת אומרת שאין נחלקים בפוחת פי' דלכאורה איכא למימר דלא פליגי בזה אם מהני הא שקידש בתוך ביתו דזה תלוי אם אין קידוש אלא במקום סעודה. ואיפשר לומר דפליגי בהא דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום והוא כמו דאמרינן בסוכה (ד' מ"ח) אין לו מקום להוריד כליו מהו ר' חייא בר רב אמר פוחת בה ארבעה וריב"ל אמר מדליק בה את הנר ואמרינן שם ולא פליגי הא לן והא להו ופירש"י הא לן לבני בבל שהשמיני שלהם ספק שביעי כו' מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה מחר. והא להו לבני א"י דקים להו בקביעא דירחא ולא יתבי בסוכה בשמיני פוחת. והרא"ש כתב ונראה לפרש דריב"ל דאמר לבני בבל מדליק בה את הנר באין לו מקום להוריד כליו בשמיני קאי וצריך לישב בה בתשיעי כו' הילכך צריך לעשו' היכר שאינו עובר בבל תוסיף ומדליק בה את הנר כי אינו יכול לפחות בה ביו"ט. ורב חייא בר אשי לבני א"י קאמר דפוחת בה ד' בשביעי

וא"כ הא שצריך להדליק את הנר ולא יפחות בין לפירש"י בין לפי' הרא"ש הוא משום שצריך לישב ביו"ט האחרון וע"כ לפירש"י לא יוכל לפסול מעיו"ט מפני שצריך לישב ביו"ט האחרון ולפי' הרי"ף והרא"ש הוא משום שיושב בה ביו"ט האחרון וע"כ לא יוכל לפחות ביו"ט

והנה אמרינן בסוכה (ד' מ"ז) והילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וכת' המ"א באו"ח (סי' תרס"ח) אוכלי' בסוכה ואין ישנים בסוכה דבשלמא גבי אכילה איכא היכרא דהא אין מברך מה שאין כן בשינה דליכא היכרא ואם כן לפי"ז יש לומר דהא דקיי"ל דהילכתא מיתב יהבינן ברוכי לא מברכין היינו משום דאיכא היכרא במה שאינו מברך. וא"כ לשמואל דאמר בסוכה (ד' מ"ה) לולב שבעה וסוכה יום א' מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפי' נפשי' סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו. וא"כ לפי"ז כיון שא"צ ברכה א"כ אין צריך לישב ואף דאמרינן בסוכה ושם) מיתב כ"ע לא פליגי דיתבינן כי פליגי לברוכי למ"ד שביעי לסוכה ברוכי נמי מברכינן למ"ד שמיני לזה ולזה ברוכי לא מברכינן וא"כ אמרינן דפליגי בזה דלרב דאמר שמיני ספק שביעי דשביעי לסוכה היינו שיושב ומברך זהו ללישנא קמא. אבל ללישנא בתרא אמרינן לענין ברוכי כ"ע לא פליגי דלא מברכינן כי פליגי למיתב למ"ד שבעה לסוכה מיתב יהבינן ולמ"ד שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבינן א"כ איפשר דמאן דסובר דיתבינן הוא מפני דאיכא היכירא במה שאינו מברך וכן מה דאמרינן דהלכתא מיתב יתבינן היינו משום דברוכי לא מברכינן אבל אי אמרינן דאינו מברך אלא יום ראשון בלבד א"כ ליכא היכירא במה דאינו מברך א"כ מיתב נמי לא יתבינן וא"כ לשיטת הירושלמי דסובר דבסוכה לא מברכין אלא יום ראשון בלבד כמו דאיתא בירושלמי (פ"א דסוכה ה"ב) נכנס לישב בה אומר ברוך כו' לישב בסוכה משהוא מברך בליל יו"ט ראשון שוב אינו צריך לברך עליו עוד מעתה. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג דברכות) מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים לולב אינו נוהג אלא ביום כו' וא"כ לפי"ז מיתב נמי לא יתבינן

וא"כ איפשר לומר דפליגי בזה דר' חייא בר אשי בשם רב שאומר דצריך לפסול סוכתו מבעוד יום משום דמיירי בשביעי סמוך לחשיכה דביו"ט האחרון אין צריך מן הדין ליש בסוכה כיון דלשיטת הירושלמי לא מברך על הסוכה רק ביום הראשון א"כ ליכא היכירא וע"כ אין צריך לישב בסוכה בשמיני וע"כ סובר דפוחת. וריב"ל שאומר דצריך לקדש בתוך ביתו סובר דצריך לברך על כל שבעה וכמו דאמרינן בסוכה (ד' ח') ואנן כרבי עבדינן דמברכינן כל שבעה וח"כ צריך לישב בסוכה כל שמיני וא"כ האיך יפחות הסוכה ויפסלנה ע"כ צריך לישב כל שמיני וע"כ סובר דצריך לקדש בתוך ביתו וכמו דאמרינן בש"ס דילן בסוכה (ד' מ"ח) אין לו מקום להוריד כליו מהו ר' חייא בר רב אמר פוחת בה ארבעה וריב"ל אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא להו וכמו שפירש"י דהא לן לבני בבל שצריכים לישב בסוכה בשמיני א"כ אינו יכול לפסול את הסוכה דהא צריך לישב בה (ולפי' הרי"ף כיון דיושב ביו"ט א"כ אינו יכול לפחות הסוכה וע"כ ס"ל דמדליק את הנר) ור' חייא בר רב דאמר פוחת בה ארבעה היינו לבני א"י דאינן צריכים לישב בשמיני דבקיעי בקביעא דירחא ולשיטת הירושלמי הי' יכול לשנויי דר' חייא בר רב שאומר דצריך לפסול סוכתו היינו שהוא סובר כשיטת הירושלמי דאם בירך ביום ראשון אינו חוזר ומברך עוד. וא"כ ליכא היכירא בשמיני ספק שביעי ע"כ לא יתבין וע"כ סובר דפוחת. אבל ריב"ל סובר דמברך כל שבעה וא"כ צריך לישב בסוכה כספק שביעי וא"כ לא יוכל לפחות. וע"כ סובר דצריך לקדש בתוך ביתו וא"כ היו חולקים בפוחת פי' בתקנה דפוחת. אבל לפי מה דמשני א"ר מנא אתי' דר' חייא כשמואל דאמר דצריך קידוש במקום סעודה וא"כ לא יוכל לקדש בתוך