נועם ירושלמי על מועד קמז

מעשה להפריש בדמאי סגי בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וע"כ אומר ר' יודן בעי דמאי מדבריהם בעי וראית טריפה מדבריהן כו' ומדמי ראית טריפה לדמאי וכמו שרואין טריפה ביו"ט כך הפרשת דמאי מותר ביו"ט. אך אעפ"כ לא דמי ראית טריפה דראית טריפה לא הוי כמתקן משא"כ הפרשת דמאי וכמו שחילקו התוס' בבכורות (ד' נ"ט) דאפי' דמאי אסור לתקן בשבת אע"ג דשרי ע"י שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר דהוי תחילת תיקון משא"כ במדומע אמרינן בשבת (ד' קיא) דמעלין את המדומע באחד ומאה ופריך והא מתקן ושני ר' אליעזר בר' שמעון היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כו' עיי"ש ודו"ק]

שם (ה"ה) ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין דלא כב"ש דתנינן ושל דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ושל מ"ש בירושלים לא יטול ואם נטל כשר (פי' מהני' דתנן בעירובין מערבין בדמאי הוא דלא כב"ש דתנינן הכא ושל דמאי ב"ש פוסלין) וכמו דאמרי' בסוכה (דף ל"ה) וב"ש עני לא אכיל דמאי דתנן מאכילים את העניים דמאי ואת האכסנים דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילים את העניים דמאי ואת האכסנים דמאי וב"ה אומרים מאכילין את העניים דמאי ולכאורה קשה דילמא מתניתין דתנן מערבין בדמאי אתי אפי' כב"ש דהא מצי לאפרושי ביה"ש דתנן בשבת (ד' ל"ד) דספק חשיכה אין מעשרין את הוודאי אבל הדמאי מעשרין ואפילו אי לא הי' יכול להפריש הא אמרינן בירושלמי (פ"ג) דעירובין (ה"ג) ה"ז עירוב ואסור לטלטלו כו' וקשי' אם עירובו עירוב יהא מותר לטלטלו אם אסור לטלטלו לא יהא עירובו עירוב ומשני ראוי הוא לעבור על השבות ולאוכלו וכ"ת ב"ש לית להו הואיל דהא אמרינן בעירובין (דף ל') ב"ש אומרים אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וא"כ אמאי לא אמרינן הואיל בשלמא בתרומה ליכא להקשות דהא איפשר למיתשיל עלי' דא"כ הדרא לטבלא כמו דאיתא בעירובין (כם) ולפרוש ממקום אחר לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף אבל לנזיר ביין הא איפשר לשאול על נזירותיו. אך זה לא קשי' דב"ש לטעמי' דאין שאלה בנזירות כמו דאיתא בנזיר (דף ט') בית שמאי לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות

אך זה אינו דהא דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' היינו אם חזי לשום אדם וכמו שכתבו התוס' בעירובין (דף ל') בד"ה ולפרוש כו' דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא לשום אדם כגון תרומה דחזי לכהנים ותדע דאמר לעיל אין מערבין בהקדישות אע"ג דאיפשר לאיתשולי עלי' וכן איתא בירושלמי בעירובין (פ"ג ה"ב) נדר מן הככר מערבין בו מהקדישו אין מערבין בו נדר מן הככר מערבין בו שכן ראוי לאוכלו (פי' לאחרים) הקדישו אין מערבין בו שלא הוא ולא אחר ראוין לאוכלו ר' אחא בעי ואין אדם נשאל על הקדישו ולא מתרץ ע"ז והוא כמו שכתבו התוספות דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי לשום אדם והק"ע שם כתב אבל לא בטבל בבבלי מוקי לה בטבל דרבנן וקשה דכתב המג"א (בסי' ש"ו סעי' כ"ב) דדבר דרבנן מעשרין ביה"ש בקריאת השם ושכן כתב הר"ש א"כ אמאי לא יערב בטבל דרבנן הא ראוי לעשר ביה"ש כו' וטעה בזה דמידי דלא חזי לשום אדם אין מועיל מה שראוי לתקנו וכ"ת הא חזי לקטנים אם מאכילין אותו בידים איסורא דרבנן אך זה אינו דא"כ הוא מתהני בהנאה של כילוי ויתבאר במ"א ודו"ק: לולב וערבה פרק רביעי

שם (ה"ב) מצות לולב כיצד (כצ"ל) יו"ט הראשון של חג שחל בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה כו' ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו מתנה למחרת משכימין כו' ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרי' אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניי' היום מבין העמרים הבקר כו' ר"י אומר לעתותי ערב (וצ"ל מתני' כר' דוסא דר' דוסא אומר בשחרית צריך אדם לומר כל מה שילקטו העניים מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר). ר' יודה אומר לעתותי ערב וחכמים אומרים אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין (פי' שאומר דמתניתין שאומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ולא למחר וא"כ הטעם הוא דלמחר כיון דאינו ברשותו ע"כ אינו יכול להקנות לו במתנה וע"כ צריך לומר בשחרית כל מה שילקטו העניים הפקר ויש ברירה וא"כ הרי הוא מופקר מקודם ור' יודה סובר דאין ברירה ע"כ אומר לעתותי ערב ואע"ג שאינו ברשותו אעפ"כ יכול להפקיר והירושלמי סובר דמתנה דמי למכר (זהו דלא כמו שביארתי בספרי ע"י (סי' ז') דמתנה יכול להקנות אותו שבידו אע"ג שאינו ברשותו והכי משמע להדיא מתוס' ב"ק (דף ס"ט) שכתבו דיאוש דמועיל בתר דאתא ליד אחר הוי כמו מתנה ולא הוי כהפקר דהפקר אינו מועיל בתר דאתא ליד אחר כמו דמשמע הסוגי' דכל שלקטו העניים יהא הפקר ולכך אינו מועיל יאוש לפוטרו מן המעשר. וא"כ משמע דיכול להקנות במתנה בתר דאתא ליד אחר עיי"ש שהארכתי בזה והירו' הי' סבור דמתנה הוי כהפקר וע"כ אומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה והיינו כר' דוסא דר' דוסא אומר דבשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר דלמחר אינו יכול לומר משום שאינו ברשותו

וע"ז אומר המן את אמר אין הבקר אנסים הבקר והכא את אמר הבקר אנסים הבקר. (פי' כיון דמדמית מתנה להפקר א"כ לא אתי כחכמים דסבר דאין הפקר אנסים הפקר אמר ר לעזר תמן על דעתי' הוא מבקר (והוא ט"ס וצ"ל) תמן על כרחו הוא מבקר ברם הכא ע"כ הוא מבקר (והוא ט"ס וצ"ל) ברם הכא מדעתו הוא מבקר (פי' דהתם הוא בעל כרחו דהיינו שלא יוכלו העניים לאכול בלא מעשר וא"כ בע"כ הוא משא"כ הכא שנתקן לטובת כולם כדי שיצאו עם האתרוגי' אם יתחלפו וא"כ מפקר מרצוני א"ר חנניא ברי' דר' הילל ויאות תדע לך שהוא כן שכבר חילופיו בידו פי' דהא הכא חילופיו בידו דאם נתחלף מגיע לו לולב א' אך המתנה שיהיו יוצאים משום לכם ע"כ וכן נמי מודו בזה שיאמר כל א' כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה

עוד שם רב מפקד לדבית רב אחי רב המנונא כו' כד תהוון יהבין מתנה ביומ' טבא לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מהנה לברי' א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה

והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד במה שאמר לו אין יומא טובא יומא דין הרי הוא לך מתנה וע"כ נראה לי דהא דקאמר רב מפקיד לדבית אחי כו' לא תהוו יהבין אלא במתנה גמורה (פי' הק"ע שלא ע"מ להחזיר) זהו תירוץ על מה שאמר תחלה ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין כר' דוסא דאי כר' יהודה א"כ יכול לומר למחר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה אך באמת לא דמי מתנה להפקר וכמו שהוכחתי תחלה דמתנה הוי כיאוש וע"כ יכול להקנות במתנה אף לאחר שיצא מרשותו וע"כ ניחא שפיר דקאמר מלמדין אותו לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה מיירי מכאן ולהבא לא תלי בברירה וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' ד') דמכאן ולהבא לא תלי בברירה כמו דמשמע מסוגיא דב"ק (דף ס"ט) ואף דאם ההקנאה הוא מכאן ולהבא א"כ לאחר שחל המתנה אינו ברשותו אך במתנה יכול להקנות למי שהוא ברשותו אף לאחר שיצא מרשותו וא"כ לא שייכא להפלוגתא דר' דוסא ור' יהודה

אך דא"כ כיון דלא דמי להפקר א"כ למאי מלמדין אותו תחלה לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה ואמאי הא יכול לומר בשבת אך הטעם הוא משום דבשבת ויו"ט אין ליתן מתנה כמו שכתב המ"א (סי' ש"ו) דהטעם דנותנים האתרוג במתנה ביו"ט הוא משום דהוי מתנה ע"מ להחזיר אבל בלא"ה אין ליתן במתנה וע"כ מביא ראי' מהא דרב המנונא מפקיד לחברי' דיהיו יהבין במתנה גמורה וא"כ אין לומר בשבת עצמו כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה כיון דבעינן מתנה גמורה וע"כ צריך לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ואפי' אי אמרינן דאין ברירה וא"כ חלות המתנה הוא למחר אך הירושלמי לטעמי' אזיל דזה מותר אעפ"י שחל המתנה בשבת או ביו"ט

[וכמו דאיתא בירושל' (פי"ח דשבת ה"א) אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ר' יוסי בר' בון אין אדם עומד בע"ש