נועם ירושלמי על מועד קמו

ממון ע"כ כיון שקנה קודם הפסח והא שצריך לשלם חמץ יפה הוא מחמת שחייבה התורה בתשלומין כמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) כל הודה כו' לא אמר רב דהא כתיב והתודה ואיתא בב"ק (ד' ס"ו) איתיביה רב יוסף לרבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והאי כיון דמטא עידן איסורא ודאי מייאש ואי ס"ד יאוש קונה אמאי אומר הרי שלך לפניך כו' וה"נ כיון שקנה בשבועה לשיטת הירושלמי וכמו שביארתי ע"כ אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וע"כ אמר חילפי נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה עיין שם. אך כל זה לחילפי אבל למאן דפליג אחילפי ושבועה אינו קונה (כמו דסובר הש"ס דילן דלית הלכתא כרב כמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) מכדי דרב לא סבירא ליה משכוני נפשיה אדרב למה לך כו' אעפ"כ מודים בזה הדין והוא משום שסוברים דיאוש קונה אעפ"כ הכל מודים שמשלם לו חמץ יפה והוא משום דיאוש קונה

וא"כ כיון שאומר דר' מנא אזיל לקיסרין ור' חזקיה קאמר דהכל מודים שמשלם לו חמץ יפה והוא משום דיאוש קונה וע"כ אומר הכא בירו' רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה. פי' אפי' בגזל קרקע משום דיכול לקנות ע"י יאוש ומיירי קודם יאוש דקיי"ל כרבנן דר' שמעון בב"ק (ד' י"ד) דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא וכמו דאמרינן בקידושין (דף נ"ב) לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים]

ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ג דב"ק ה"א) דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימה בעיני' ולא נשתנית מברייתה אומר הרי שלך לפניך והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דלמה בגזילה אומר לו הרי שלך לפניך ובגניבה אמרינן דלעולם משלמין כשעת הגניבה אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר והוא משום דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים וע"כ כיון דלא קנה אומר לו הרי שלך לפניך משא"כ בגניבה כיון דסתם גניבה הוי יאוש בעלים וע"כ כיון שביארתי שהירושלמי סובר דיאוש לחודיה קני א"כ לא יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו שהוכחתי מהא דב"ק (ד' ט"ו) דפריך ואי ס"ד דיאוש קנה אמאי אומר לו הרי שלך לפניך כו'

אך שצריך לבאר הא דקאמר איזי היא גזילה פסולה כל שהוא נכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו. א"כ לפי מה שביארתי אינו מדוקדק דהא קאמר תחילה רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה וא"כ איך קאמר איזו היא גזילה פסולה. ע"כ נראה לי להגיה ואיזו היא גזולה פסולה לר"ש זה שנכנס בסוכתו של חבירו שלא מדעתו (פי' לשיטת הירו' שביארתי דס"ל דיאוש לחודיה קונה וא"כ לר"ש שסוב' דסתם גזילה הוי יאוש בעלי' א"כ אמאי פסול' וע"ז אומר בשנכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו וא"כ לא מתייאש דהא לא ידע שנכנס לסוכתו של חבירו [והי' כתוב איזו היא גזילה פסולה לר"ש נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו ונשתבש בדפוס מהא שהי' כתוב לר"ש והדפיסו כ"ש ואח"כ הדפיסו מבואר כל שהוא] וצ"ל לר"ש כמו שביארתי

ובזה יתבאר תחילה הירושלמי מה פליגין בשגזלו משופה. אבל אם גזל ושיפהו דמים הוא חייב לו וכתב הק"ע מה פליגין כו' אך הא דקאמר בשגזלו משופה משמע דאלולב קאי וקשה מי איכא למ"ד דלולב הגזול כשר עכ"ל ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דקאמר מה פליגין בשגזלו משופה ופליגי בזה ר"ש ורבנן דלר"ש דאמר דסתם גזילה יאוש בעלים הוא כשר וכמו דאיתא בסוכה (ד' ל') לעולם ביו"ט ראשון ולא מיבעי' קאמר לא מיבעי' שאול דלאו דידיה הוא אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים וכדידיה דמי קמל"ן ולרבנן שסובר דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים לולב הגזול פסול וע"ז אומר מה פליגין בשגזלו משופה (פי' בשגזלו משופה פליגי בה ר"ש ורבנן) אבל אם גזל ושיפהו דמים הוא דחייב לו

ובזה יתבאר הא דאמרינן בסוכה (ד' ל"א) ת"ר סוכה גזולה והמסכך ברה"ר ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין אמר ר"נ מחלוקת בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ור"א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא י"ח בסוכתו של חבירו כו' אבל גזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים ממאי מדקתני דומיא דרה"ר מה רה"ר קרקע לאו דידיה הוא סוכה נמי לאו קרקע דידיה הוא ומשמע מזה דאי לאו הא ראיה מדקתני דומיא דרה"ר הוי מוקי לה בפלוגתא אחרת ובמאי פליגי ועיין פני יהושע שהאריך בזה ולי נראה דאי לאו מדיוקא דומיא דרה"ר הוי מוקי לה כגון שגזל פסל וכיון שסיכך בה קנאו בשינוי וכמו דאמרינןבירושלמי מ"ד פסולה בשגזל פסל ופריך לאו כשר שלא יקשר (פי' וא"כ קנינהו בשינוי) וע"ז משני במיישב מלמעלן. וא"כ היה איפשר לומר דפליגי בסוכה גזולה ג"כ כגון שגזל פסל ופליגי אי שינוי קינה ור"א דשמותי הוא דהיינו מתלמידי ב"ש כמו שכתבו התוספות בפ"ק דנדה (ד' ז') סובר כב"ש דשינוי אינו קונה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ד) אמר אביי ר"ש בן יהודה וב"ש כו' כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד וכן אמרינן בב"ק (ד' ס"ח) לעולם לא תיפוך סיפא ב"ש היא דאמרי שינוי במקומו עומד וא"כ לא קנינהו בשינוי ע"כ ר"א פוסל וחכמים סוברים דשינוי קני וע"כ מכשירין וכן איפשר לומר דפליגי בתקנת מריש וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ה) גזל מריש ובנאו בבירה ב"ש אומרים מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו וב"ה אומרם אין לו אלא דמי מריש בלבד משום תקנת השבין. וא"כ ר"א דשמותי הוא ס"ל כב"ש דלא עשו תקנה מריש ושינוי ע"כ אינו קונה ע"כ אינו יוצא אבל חכמים סברי דשינוי קונה. או משום תקנת מריש וע"כ מכשירין וע"ז אומר ממאי דקתני דומיא דרה"ר ע"כ מוקי לה כשתקף חבירו והוציאו מסוכתו וחכמים מכשירין משום דקרקע אינה נגזלת כו' וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי שסובר דיאוש קונה ויש יאוש לקרקע ע"כ פוסל אפילו בשגזל קרקע וע"ז אומר רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין בין זה ובין זה פסולה משום דיאוש לחודיה קני איזו היא סוכה גזולה פסולה לר"ש ולפי מה שהגהתי) (פי' דא"כ דיאוש לחודיה קני ור"ש שסובר דסתם גזילה הוי יאוש בעלים וא"כ לר"ש איזו היא סוכה גזולה ע"ז אומר כל שנכנס בסוכתו של חבירו שלא מדעתו וע"ז אומר כהדא גמליאל זוגא עביד מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך (ור"ל אזיל לטעמי' דס"ל בש"ס דילן בב"ק (דף ס"ו) ר"ל אמר פטור חיובי' לפני יאוש הוא אבל לאחר יאוש קנה ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר) וע"כ א"ל מאן שרא לך ודו"ק

שם (ה"ד) הכל מודים ביו"ט ראשון שהוא אומר על נטילת לולב מה פליגין בשאר כל הימים ר' יוחנן אמר על נטילת לולב ריב"ל אמר על מצות זקנים מה אמר רב בלולב מה אם חנוכה שהיא מדבריהן הוא אומר על מצות נר חנוכה לולב שהוא דבר תורה לא כש"כ כו' רב חונה לא מברך אלא פעם אחת בלבד ר' חונה בשם רב יוסף טעמי' דרב חונה דמאי מדבריהן ושאר כל הימים מדבריהן מה דמאי אין מברכין עליו אף שאר כל הימים אין מברכין עליו וכתב הק"ע וקשה הא רב הונא תלמיד דרב הוי ורב אמר נר חנוכה צריך לברך וכ"ש לולב. ועוד קשיא דילמא שאני דמאי דספק דדבריהם הוא ורוב ע"ה מעשרין הן וכדאיתא בבבלי פ"ב דשבת ודף כ"ג) (וצ"ל דרב הונא סובר דלא אמר רב הכי) ודוחק עכ"ל

[ולי נראה דרב הונא סובר דאע"ג דאמר רב דצריך לברך על מצות הדלקת נר חנוכה אעפ"כ סובר רב הונא דלא מברך על לולב אלא פעם א' בלבד והוא כמו שכתבו התוס' בסוכה (ד' מ"ד) בד"ה כאן במקדש כו' ור"ת אומר דאין ראיה מערבה להלל דערבה אינה אלא טלטול וכיון דלאו תקנתא היא אלא מנהגא לא חשיב למיקבע לה ברכה אבל קרו את ההלל לא גרע מקורא בתורה ודכוותה כו' מברכין אשני יו"ט של גליות ואינו אלא מנהג בעלמא כו' וע"כ נראה לי דע"כ סובר רב הונא דאע"ג דאמר רב דצריך לברך על מצות הדלקת נר חנוכה הוא משום דהדלקה הוי מעשה משא"כ בלולב ביו"ט שני דלא הוי רק מדרבנן והוי טלטול בעלמא ע"כ לא הי' מברך עליו וע"כ מדמי לה להפרשת דמאי וסובר רב הונא דהא דאין מברכין בדמאי אין הטעם כמו דאיתא בשבת (דף פ"ג) משום דספק דדבריהם לא בעי ברכה או משום דרוב ע"ה מעשרין הן אלא הטעם כיון דהפרשת דמאי סגי בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כמו דאמרינן פ"ק דחולין (ד' ז') ודילמא נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר וכמו שכתבו התוס' ד"ה והתיר כו' וכן משמע דאיירי הכא בדמאי מדפריך לקמן ודילמא ר' מאיר נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר (ויש לדחות,

וכן איתא בירושלמי (פ"ג דביצה ה"ד) ר' חונה בשם ר' אבא דר' יודה היא דר' יודה עביד ראית בכור כראית טריפה כמה דאת אמר רואין את הטריפה ביו"ט ודכוותה רואין את הבכור ביו"ט. ר' יודן בעי דמאי מדבריהם וראית טריפה מדבריהן כמה דאת אמר אין רואין את הטריפה ביו"ט (צ"ל רואין את הטריפה ביו"ט) ודכוותה מפרישין את הדמאי ביו"ט. וכתב הק"ע וקשה דילמא שאני דמאי שצריך לעשות מעשה להפריש התרומה (צ"ל המעשר) וגם צריך שיאמר בפירוש נראה כמתקן משא"כ בראית טריפה דבראי' בעלמא סגי גם אין צריך להוציא דבר כו' אינו נראה כמתקן הנה מה שכתב שצריך לומר דה"ז מעשר כבר כתבו התוס' בבכורות (ד' נ"ט) דאפי' אינו אומר בפירוש הוי נמי תרומה וגם מה שכתב שצריך לעשות