נועם ירושלמי על מועד קמה

ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו פסולה שאין עליו תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן כו' אך משמעות הירושלמי דמסיק כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך משמע דחילק על שיטת הש"ס דילן דאמרינן בסוכה (ד' ל"א) ת"ר סוכה גזולה והמסכך ברה"ר ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין אמר רב נחמן מחלוקת כשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ור"א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו אי קרקע נגזלת סוכה גזילה היא ואי נמי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא ורבנן לטעמייהו דאמרי אד יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא אבל גזל עצים וסיכך בהן ד"ה אין לו אלא דמי עצים והירו' חולק ע"ז דר' יוחנן סובר דבין זה ובין זה פסולה דאם גזל עצים ולא שינה בהם וכן אם גזל קרקע נמי אינו יוצא

ולכאורה איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה אזיל דס"ל דיאוש מועיל בקרקע וכמו שכתבו התוספות בסוכה ודף ל') בד"ה וקרקע אינה נגזלת שהביאו הירושלמי (ספ"ז דכלאים) דפריך ויש קרקע נגזלת א"ר לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע וא"כ יש גזל בקרקע ואם נתייאשו הבעלים קנה הגזלן. וא"כ יש גזל בקרקע ולא דמי לשאולה. והא דאמר רב נחמן דמחלוקת בשתקף חבירו והוציאו מסוכתו דר' אליעזר לטעמיה כו' ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא היינו משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' דס"ל דלא מהני יאוש בקרקע וכמו שהוכיחו מהך דב"ב (ד' מ"ב) מהא דמכר לו את הבית מכר לו את השדה אין מעיד עליה כו' וא"כ כיון דיש יאוש בקרקע אע"ג דרבנן סברי בב"ק (ד' קי"ז) דהגוזל מחבירו ושטפה נהר שאומר לו הרי שלך לפניך אפ"ה כיון דיכול להיות קנוי' לגזלן ע"י יאוש ע"כ הוי גזילה ועל כן פסול

ועוד דרב נחמן אזיל לטעמיה שסובר דיאוש לא מהני כמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ח) איתמר המוכר לפני יאוש רב נחמן אמר חייב ורב ששת אמר פטור רב נחמן אמר חייב ומכרו אמר רחמנא דהא זבין ל"ש לפני יאוש ל"ש לאחר יאוש. רב ששת אמר פטור חיובו לאחר יאוש הוא דאהני מעשיו אבל לפני יאוש דלא אהני מעשיו לא מיחייב כו' אלמא שסובר ר"נ דיאוש לחוד לא קני וא"כ אינו קינה קרקע ביאוש. וכן הש"ס דילן סובר להלכה דיאוש לחודיה לא קני אבל לשיטת הירושלמי שסובר דיאוש לחוד קני וכמו שאבאר לקמן וסובר דבקרקע מהני יאוש ע"כ סובר דאפילו גזל קרקע נמי פסולה

וע"כ אומר הירושלמי סוכה גזולה אית תניי תני כשירה ואית תניי תני פסולה ר' סימון בשם ריב"ל מ"ד כשירה בשגזל קרקע פי' כשגזל קרקע ואיפשר שסובר דיאוש לחודיה לא קני כמו דפליגי אמוראי בב"ק (ד' ס"ו) מאן דאמר פסולה כשגזל פסל משום דגזל פסל יש בזה גזל דאם נשתנית אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וע"ז אומר ואיפשר שלא יקשר (פי' וא"כ קני ע"י שינוי) וע"ז משני במיישב מלמעלן (פי' שאינו קושר). רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה (פי' שסובר ר' יוחנן דיאוש לחודיה קני ויש יאוש בקרקע וע"כ סובר דבין זה ובין זה פסולה (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' מ"ו) לאחר יאוש מאי ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור כו' וא"כ סובר ר' יוחנן דיאוש לחודיה לא קני והירושלמי סובר דר"י סובר דיאוש לחודיה קני

ועוד יש להביא ראיה מהירושלמי דס"ל דיאוש לחוד קונה והוא מהירושלמי (רפ"א דביכורים) האריסים והחכירים כו' והגזלן אין מביאין מאותו הטעם משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך. ואמרינן בגמרא עד כדון בשגזל קרקע גזל זמורה ונטעה (פי' אם הוי כגזלן) וע"ז אומר ולא דמים הוא דחייב לו (פי' וא"כ קנינהו בשינוי מעשה וא"כ הוי כדידיה) עד כדון בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה (הוא ט"ס וצ"ל עד כדון בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה) פי' בידוע שלא נתייאשו הבעלים א"צ להביא ביכורים ואפילו בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה: (פי' אפילו בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה ולשיטת הירושלמי יאוש כדי קני וא"כ צריך להביא ביכורים) סברין מימר מן הדא הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים כלום צריכה לא בגזילה שלא נתייאשו הבעלים (הוא ט"ס וצ"ל שנתייאשו הבעלים) ממנה. אבל בגזילה שנתייאשו (הוא ט"ס וצ"ל שלא נתייאשו) הבעלים ממנה אפילו בתרומה לא עשה ולא כלום (פ' שמביא ראיה דביכורים א"צ הגזלן להביא אפילו אם נתייאשו הבעלים ממנה דמדתני הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים (פי' שהגזלן חייב בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים ואם בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה א"כ איך תורם הא תני הגנב והגזלן והאנס בזמן שהבעלים מרדפים אחריהם אין תרומתן תרומה ולא מעשרותן מעשר ולא הקדישן הקדש אם אין הבעלים מרדפין אחריהם תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדישן הקדש. ר' יוסי בשם ר' יוחנן לא זה תורם ולא זה תורם (פי' דשניהם אינם יכולים לתרום הבעלים מפני שאינו ברשותו והגזלן מפני שאינו שלו ר' אסי בשם ר' יוחנן אפי' הבעלים שתרמו אין תרומתן תרומה א"ר יוסי עד כדון אנו קיימין בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה וע"כ אינו מביא ביכורים פי' דהא דתנן דהגזלן אינו מביא ביכורים מיירי בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה וע"כ אינו מביא ביכורים אבל בגזילה שנתייאשו הבעלים אפילו בגזל קרקע (דבגזל זמורה ונטעה אמר בירושלמי שלמי דדמים הוא דחייב לו) מביא ביכורים וע"ז פריך וליידא מילה אין תנינן הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים (פי' דא"כ דמיירי בלא יאוש איך תני הרי אלו בתרומה ומעשר דהא הגנב והגזלן אינם יכולים לתרום וע"ז משני איפשר לפירות לצאת בלא ביכורים איפשר (וצ"ל אי איפשר) לצאת בלא תרומה ומעשרות (פי' דבתרומה אע"פ שאינו יכול לתרום אעפ"כ הפירות הם טבל) ע"ז אומר שיש בתרומה ומעשר היינו שחייבים בתרומה ומעשרות שאי איפשר לפירות לצאת בלא תרומה ומעשר אבל בביכורים איפשר לצאת בלא ביכורים דבביכורים פטור לגמרי כיון דהגזלן פטור מביכורים ע"כ פטור לגמרי מביכורים. וע"ז אומר בירושלמי אבל בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה עד כדון צריכה (פי' דבגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה איפשר לומר דצריך הגזלן להפריש ביכורים)

וא"כ מוכח ששיטת הירושלמי דיאוש כדי קני אפי' בגזל קרקע. וכמו דאמר תחילה עד כדון בשגזל קרקע גזל זמורה ונטעה לא דמים הוא דחייב לו וגם שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דבש"ס דילן אמרינן בב"ק (דף ס"ז) הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר ואמרינן התם דאיכא שינוי השם דמעיקרא טבלא והשתא תרומה ולשיטת הירושלמי דאם אין הבעלים מרדפים אחריהם תרומתן תרומה משום יאוש לחודיה ולא כדמשני בש"ס דילן וא"כ מוכח דס"ל דיאוש לחודיה קני וכמו שביארתי ודו"ק)

ואיפשר לומר דרבנן דקיסרין אזלי לטעמייהו דהנה בספרי נחלת יהושע (סי' ז') הוכחתי דהירושלמי סובר דיאוש לחודיה קני דאיתא בירושלמי (פ"ב דקדושין) אית תניי תני מקדשין בגזילה ואית תניי תני אין מקדשין בגזילה כו' מאן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה. מאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה. וביארתי שם דהירושלמי סבירא ליה דיאוש לחודיה קני עיי"ש שביארתי בארוכה

עוד ביארתי שם הירושלמי (פ"ט דב"ק) חילפי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה. אמר ר' מנא אזלית לקסרין כו' לר' חזקיה דדריש ליה משום ר' יעקב בר אחא. אין אית בר נש פליג על חילפי שאין משלם לו חמץ יפה. הכל מודים בחמץ שמשלם יפה וביארתי שם דכיון דס"ל להירושלמי דיאוש לחודיה קונה ע"כ ס"ל להירושלמי דגזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע והודה דכיון שמתייאש דהא אינו יכול להוציא מידו שכבר נפטר על ידי שבועתו (ועיין שם מה שהבאתי הירושלמי פ"ב דקידושין) מאן דאמר מקדשים בגזילה שהוא יכול להוציא מידו מ"ד אין מקדשין בגזילה שאינו יכול להוציא מידו, וא"כ כיון שקנה קודם הפסח ע"כ א"י לומר לו הרי שלך לפניך ואף שביארתי בספרי נועם ירושלמי דטעמא של חילפי דאזיל לטעמיה בב"ק (ד' קיו) דאיתא שם והאמר אילפא שבועה קונה כו' מאי שבועה קונה כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנה יש בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים שפטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין משלמין