נועם ירושלמי על מועד קמד

יוחנן שסובר דכולן תשלומין דראשון ע"כ ודאי חייב ואף שהט"א הוכיח דלשיטת הש"ס דילן אפילו לרבי יוחנן שסובר דכולן תשלומין לראשון אעפ"כ אם אינו בר ביאה אחר כך פטור זהו לשיטת הש"ס דילן. אבל לשיטת הירושלמי לרבי יוחנן שסובר דכולן תשלומין דראשון חייב

[וכן ביארתי בהירושלמי (פ"ב דחגיגה ה"ד) עורות של מי ר' טבי בשם ר' יאשיה אתפלגון ר' י חנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו המשמר. וביארתי שם דלר' יוחנן כיון דהוי תשלומין לראשון וביו"ט הוי של כל המשמרות ע"כ אעפ"י שהתשלומין הוא בחול אפ"ה הוי העורות של כל המשמרות ורשב"ל פליג ע"ז וכן פליגי ר' יוחנן ורשב"ל בפ"ד דתענית) דר' יוחנן אמר דאמרו במוצאי שבת כשחרב בהמ"ק שירו של יום ורשב"ל אמר שירו של אתמול וביארתי שם דפליגי בזה דר' יוחנן סובר דשירו של יום היה שאמרו שירה על הנסכים והנסכים היו לתשלומין של קרבן שהקריב ביום רביעי וע"כ אמרו השירה של רביעי ושבת דהיינו וישב ה' עליהם את אונם וברעתם יצמיתם. וע"כ אמר שירו של יום היה ורשב"ל אמר שירו של אתמול היה משום שסובר דאף בנסכים דאמרינן דמביא אדם קרבן היום ונסכים למחר אעפ"כ צריך לומר השירה של יום שמקריבין בו הנסכים וא"כ כיון שהיה במוצאי שבת א"כ איך אמרו שירה של יום רביעי וע"ז אומר שירו של אתמול הי' ואילי' בעלמא הוא דנפל בפומיה

ובזה יתבאר הא דאמרינן הכא בירושלמי ר' הושעיא אמר כל ז' חובה (פי' דפליגי בזה ר' יוחנן ורשב"ל דלר' יוחנן יכול להשלים בשאר ימות החג דהיינו שיאכל כזית דגן ואע"פ דבחוה"מ לא הוי כזית קבע וא"כ איך יצא מידי סוכה והא כזית פטור מסוכה אך כיון שהוא לתשלומין דראשון דהיינו יו"ט וביו"ט יוצא בכזית דסעודת יו"ט הוי קבע וע"כ יוצא בחוה"מ נמי כיון שהוא לתשלומין של יו"ט יש לזה הדין כמו ביו"ט) וכמו שסובר ר' יוחנן דבראיה אף שנעשה חיגר אח"כ אעפ"כ יכול להביא אע"פ שנעשה בר פטור אח"כ ור' הושעיא שסובר דכל ז' חובה וע"כ סובר דכיון דנפטר אח"כ ואינו בר ביאה אינו יכול להביא וע"כ סובר נמי דכל ז' חיבה ואינו יוצא בכזית כיון דבימות החול לא הוי קבע וע"ז אומר ר' ברכי' אומר פליגין פי' דזה יהי' תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור' הושעיא אם שכולן תשלומין דראשון וע"כ יוצא בכזית ולר' הושעיא שסובר דכל ז' חובה ע"כ אינו יוצא בכזית וצריך לאכול שיעור יותר מכביצה כדי שיתחייב בסוכה

וע"ז אומר ר' אבינא לא פליגין מה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו מה דאמר ר' הושעיא בשלא נתן דעתו פי' שאומר דאין זה תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור' הושעיא כמו דפליגי בחגיגה דהתם פליגי אם הי' תחילה בר חיובא ואח"כ נעשה בר פטור דהיינו שהי' חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני או שהי' פשוט בראשון ונעשה חיגר בשני אבל הכא הגברא הי' תחילה בר חיובא ואח"כ בר חיובא רק דלא אכל בסוכה בלילה ראשונה וצריך להשלים בחוה"מ הא דאם יוצא בכזית או שצריך לאכול יותר מכביצה תלוי בזה דר' יוחנן שאומר דכולן תשלומין דראשון היינו שהיה בדעתו לאכול (פי' שתחילה רצה לאכול בלילה הראשונה אלא שאח"כ אירע לו אונס שלא אכל בלילה הראשונה וא"כ לא הי' חייב בדבר. ע"כ אם אוכל בתורת תשלומין יכול לאכול כזית משום דהוי כמקיים המצוה של אכילת סוכה בלילה הראשונה וע"כ יוצא בכזית נמי כמו שאם היה אוכל בלילה ראשונה

וע"ז אומר הא דאמר ר' יוחנן כשנתן דעתו (פי' שרצה לאכול) (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דמוע"ק) בשנתן דעתו לפנותו כמו בשעה שסתם הגולל הראשין רצה לפנותו וע"כ מונים לו משיסתם הגולל השני אבל אם לא נתן דעתו לפנותו פי' ואח"כ פינה אותו ע"כ מונים לו משיסתם הגולל הראשון) וכן הכא נמי שרצה לאכול אך שאירע לו איזה אונס ע"כ הוי התשלומין כמו בלילה הראשונה וע"כ יוצא בכזית ור' הושעיא שאמר כל ז' חובה בשלא נתן דעתו (פי' שלא רצה לאכול בלילה הראשונה וע"כ אע"פ שיש לו תשלומין לר"א אפ"ה לא הוי כמו שמקיים המצוה בזמנו וע"כ אין לו הדין רק של אותו היום ובחוה"מ לא הוי כזית קבע וע"כ אינו יוצא בכזית)

[וכן אמרינן בברכות (דף כ"ו) כולי יומא מצי ואזיל עד חצות יהבינן לי' שכר תפילה בזמנה מכאן ואילך שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהביה ליה ואמרינן שם אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית ב' ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו מיתיבי מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות מעוות לא יוכל לתקון זהו שביטל ק"ש של שחרית או ק"ש של ערבית כו' אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן הכא במאי עסקינן שביטל במזיד ואף דהתם אמרינן דאף שלא ביטל במזיד אעפ"כ שכר תפלה יהביה ליה שכר תפלה בזמנה לא יהביה ליה ובביטל במזיד אמרינן דאין לו תשלומין כלל. התם הוא דבאמת אין תשלומין לתפלה כיון דתפלה תיקנום כנגד תמידין וא"כ אם לא הקריב תמיד של שחר אין לו תשלומין וכן תמיד של ערבית אלא דבתפלה תיקנו חכמים שיהא לו תשלומין אפי טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו וע"כ אין לו שכר תפלה בזמנו כיון שתפלה כנגד תמידין תקנום וע"כ אם ביטל במזיד אין לו תשלומין כלל כיון דמעיקרא כדינא אין לזה תשלומין כלל רק שחכמים תקנו שיהא לו תשלומין וע"כ אם ביטל במזיד אין לו תשלומין כלל אבל הכא דמדינא אית להו תשלומין לדברי ר' אליעזר. וע"כ יש נ"מ דאם רצה לאכול רק שנאנס ע"כ כיון דהוא תשלומין דראשון ע"כ יהבינן ליה שכר דבזמנו. וע"כ יוצא בכזית כמו ביו"ט אבל אם רצה לאכול כלל אע"ג שמדינא יש לו תשלומין וכל דבר שיש לו תשלומין אפי' אם לא רצה לעשות המצוה במזיד וכמו גבי פסח שני אם היה מזיד בפסח ראשון יש לו תשלומין בפסח שני אך כיון שביטל במזיד ע"כ אינו רק בתורת תשלומין וע"כ אין לו הדין כמו ביום ראשון וע"כ אמר ר' אבינא דלא פליגין ר' יוחנן ור' הושעי' בזה ודו"ק

ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א בפ"ק דחגיגה (ד' ט') עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות וכתב הט"א וקשה לי מאי על זה נאמר דקאמר דכל מצות הקבוע להם זמן בעבר זמן ה"ל מעוות שאינו יכול לתקן וי"ל דמשמע להתנא דהני תרתי דקאמר קרא דה"ל מעוות ואינו יכול לתקון וגם חסרון שאינו יכול להמנות דסיפא דקרא מיירי בחדא מילתא והא ליתא אלא בחגיגה דכשעבר הרגל ולא הקריבו אע"ג שעדיין חייב להקריבו שהרי עבר על ב"ת בג' רגלים וכמה שכתבתי בסמוך מ"מ ה"ל מעוות שאינו יכול לתקן גבי מצות חגיגה כיון שלא הקריבו בזמן חגיגה ברגל ומ"מ עדיין מצות הקרבה דבהמה זו שהפריש ברגל לשם חגיגה עליו להקריבו לשם נדבה ואי המתין לה ולא הקריבה עד שמתה או נגנבה אינו חייב באחריותה ופקע מצות הקרבה מעתה לגמרי וה"ל חסרון שאינו יכול להמנות באותה בהמה עצמה והיינו כו' אלא קשה לי דבגמ' דסוכה (ד' כ"ז) תנן ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל ליל יו"ט ראשון ישלים ליו"ט אחרון וחכ"א אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעוות כו' וחסרון כו' והתם מאי תרי גווני איכא דהא בליל יו"ט האחרון בטל מצותה לגמרי וא"כ מ"ש דלא נקט להאי קרא גבי שאר מצות הקבוע להן זמן עכ"ל

ולפי מה שביארתי ניחא הא דתנן וחכ"א ע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון (פי' שאומר בזה דודאי דלא מהני תשלומין אם אכל כזית אחר יו"ט הראשון כמו ביו"ט ראשון אבל אם אכל כדי אכילה יותר מכביצה שיש בו חיוב סוכה ה"א דמהני השלמה ע"ז אמרו חכמים וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות פי' דלא מהני תשלומין כמו ביום הראשון וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון אלא אף חסרון לא יוכל להמנות שאפילו אכל יותר מכביצ' אעפ"כ לא מהני השלמה)

ועוד איפשר שלשיטת הירושלמי דקאמר לקמן מחלפא שיטתיה דר' אליעזר תמן הוא אומר ד' סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכא אמר הכין. ומשני אמר ר' אחא למצוה הושווה (פי' אף דלא מהני השלמה למצות אכילת סוכה אעפ"כ למצוה הושווה להשלים מצות שמחת יו"ט דלשיטת הירושלמי לא חזר בו ר' אליעזר וע"ז אומר וחכמים אומרים עליהם נאמר מעוות לא יוכל לתקון פי' על הא דקאמר תחילה דמשלים בשאר ימות החג בסוכה ועל מה דקאמר דמשלים בלילי יו"ט האחרון למצות סעודת יו"ט ע"ז אומר וחסרון לא יוכל להמנות]: לולב הגזול פרק

שלישי

(ה"א) לולב הגזול והיבש פסול כו' הני ר"ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול כו' מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו. גזל לולב מיכן והדם מיכן וערבה מיכן ואגדן נשמעינה מן הדא סוכה גזולה אית תניי תני כשירה ואית תניי תני פסולה ר' סימון בשם ריב"ל מאן דאמר כשירה בשגזל קרקע מ"ד פסולה בשגזל פסל ואיפשר שלא ייקשר במיישב מלמעלן רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה איזו היא גזולה פסולה כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו. כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל אמר לו מאן שרא לך

הנה הק"ע גריס רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה כשירה והוא שלא יחלוק על שיטת הש"ס דילן דמכשרי שגזל קרקע משום דקרקע אינה נגזלת ועוד משמע מהא דקאמר איזו היא סוכה פסולה כל שנכנס בסוכתו של חבירו שלא מדעתו פי' הא דקאמר שנכנס לתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו כמו שכתבו התוס' והג"א דראובן שבנה בחצירו של שמעון שלא מדעתו