נועם ירושלמי על מועד קמג

(פי"א דשבת ה"ה) ר' יעקב בר אחא בשם רב המנונא שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן זהו לענין לבוד דאמרינן דכיון שהוא סמוך לגג הוי כגג

וכה"ג אמרינן לבוד בכל אפי' בלא מחיצות וכמו שכתבו התוס' בשבת (ד' פ') בד"ה והעבירה דרך עליה וכתבו התוס' מפרש הרב דהוא הדין אפי' שלא דרך עליה אם העביר תוך שלשה לקרקע מצטרף וכן כתבו התוס' בכתובות (ד' ל"א) בד"ה רב אשי אמר כו' אי נמי כדרבא וכולי מילתא אשבת קאי כשצירף ידו למטה מג' דאע"ג דלא חשיבי לענין שבת הנחה אלא ע"ג מקום ד' איכא הכא חיוב שבת כשצירף ידו למטה מג' וקבלה וכן בירושלמי (פ"ח דגיטין) רב אדא בר אחוי לענין שבת שכל ג' שהם סמוכין למחיצה כמחיצ' דמי וזהו לראות כאילו הוא נח ע"ג קרקע או כמו שהוא סמוך למחיצה אבל לענין שיהא אויר כסתום הוא רק בעשר וביותר מעשר וכמו שביארתי בעירובין שם: וע"ז אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר (פי' דמשני אמה שאומר תחילה הא פחות מכאן לא ולפי הגהתי שהגהתי תחילה) פי' ואמאי תנן שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהא הכל עשרה טפחים הא פחות מיכן נמי והוא כמו שמקשה הש"ס דילן בעירובין (ד' ט"ו) אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בעי רב המנונא בערב מאי אמר אביי ת"ש שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשרה טפחים ואי איתא למה לי יתר על טפח ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו ופריך ותסברא האי פחות מארבעה היכא מוקים ליה אי מוקים ליה תתאי ה"ל כמחיצה שהגדיים בוקעין בה אי מוקים ליה עילאי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה אי מוקים ליה במיצעי ה"ל עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות ושמעת מינה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד

וע"ז הקשו התוס' בד"ה אי מוקי' ליה כו' וקשה להשר מקוצי דאכתי נעביד פחות מג' וחבל משהו ופחות משלשה וחבל משהו ופחות מג' וחצי וחבל משהו ופחות מג' וחבל חצי טפח ומשהו עיין שם והירושלמי מתרץ ע"ז דהא דאמרינן דפחות מג' כסתום לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר אבל לא לענין שיהא ממש כסתום שיהא כעומד ממש להיות עומד מרובה על הפרוץ זה לא אמרינן בפחות מג' דיהא כל כך כסתום וכן כתב הג"א הביאו המג"א באו"ח (סי' שס"ב) ועומד גמור מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד אבל אלו עומדים פרוצים הם אלא שעושים עומדים ע"י לבוד לא הוי עומד והירושלמי רוצה לומר דאפי' לענין עומד מרובה על הפרוץ מרוח אחת לא אמרינן דהוי כסתום וע"ז אמר ר' זעירא על הא דמקשה הא פחות לא. לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר וע"כ אומר דמהו לישן תחתיו (פי' באויר פחות מג' טפחים ע"ז אומר התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנדוק משלים במקוה ואין מטבילין בו והכא משלים בסוכה ואסור לישן תחתיו אבל לשיטת הש"ס דילן דנחשב כסתום אפי' להיות עומד מרובה על הפרוץ א"כ הוי כסתום ממש א"כ איפשר דמותר לישן תחתיו וסכך פסול גרע טפי דאין ישנים תחתיו כמו שכתבו התוספות ואין ראיה מהירושלמי ויש לדחות ודו"ק]: הישן פרק

שני

(ה"ז) ר"א אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון בלבד ועוד א"ר אליעזר מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים בלילי יו"ט האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות

ואמרינן בגמ' מ"ט דר' ליעזר נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אוהל מועד תשבו יומם וגילה מה ישיבה שנאמר להלן עשה בה את הלילות כימים אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים ר"י בשם ר' ישמעאל נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג מה ט"ו שנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט"ו שנאמר בחג לינה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות חברי' בעיי אומריהם (ט"ס וצ"ל אי מה) להלן עד שיכנסו למצה בתאוה וכא עד שיכנסו לסוכה בתאוה ר' זעירה בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה ר' הושעיא אומר כל ז' חובה. ר' ברכי' אמר פליגין רב אבונא אמר לא פליגין מה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו מה דאמר ר' הושעי' בשלא נתן דעתו

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דאמאי קאי הא דא"ר הושעי' כל ז' חובה גם מה דקאמר מה דאמר ר"י כשנתן דעתו מה דא"ר הושעי' כשלא נתן דעתו והנה הק"ע פירש דר' הושעי' אמר כל שבעה חובה אף לרבנן לאכול כל יום בסוכה דאסור להתענות ביו"ט אלא בלילות פליגי ר"א ורבנן. ופירש בשנתן דעתו לצאת ידי סוכה באכילת לילה הראשונה תו לא צריך ובשלא נתן דעתו לצאת באכילת לילה הראשונה יש לו תשלומין כל שבעה וזה דוחק גם הפ"מ פירש כמו הק"ע עוד פירש שם דקאי הא דאמר ר' הושעי' כל ז' חובה אמצה וזה דוחק גם פירש שם דהא דאמר כאן בשנתן דעתו לאכול דהיינו שנתכוון לצאת ידי מצוה משום דמצות צריכות כוונה וכל זה הם דחוקים

ע"כ נראה לי דפליגי אליבא דר"א דאמר דיש לו השלמה דאם לא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים בלילי יו"ט האחרון. וקאי על הא דאמר ר' זעירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה וא"כ אף דכזית אינו צריך סוכה ומותר לאכול כביצת עראי חוץ לסוכה אך הר"ן כתב ואע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא ורשאי לאוכלו חוץ לסוכה אפ"ה בלילה הראשון כיון שהכתוב קבעו חובה לאכלו בסוכה עשאו אכילת קבע

והנה השעה"מ כתב דהא דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה היינו דוקא לשאר ימי החג אבל ביו"ט אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה היינו כזית או כביצה אסורה והיינו טעמא משום דאכילת שבת ויו"ט עראי דידהו חשיבא קבע כיון דכתיב וקראת לשבת עונג וכההיא דאמרינן בביצה (ד' ל"ד) שבת קובעת למעשר והיינו טעמא משום דכתיב וקראת לשבת עונג ופירש"י דכיון דאכילה דידהו עונג קבע שאין בו עוד עראי אלא קבע כו' ואע"ג דהתם קאמר שבת קובעת מ"מ משמע דהוא הדין י"ט דיו"ט נמי איקרי שבת ומצוה לכבדו ולענג בשבת כו' עכ"ל. ובפרט לדברי ר"א שסובר בביצה (שם) דשבת קובעת למעשר אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר. וכמו דאיתא שם ר' אליעזר לטעמיה דאמר תרומה קבעה וכש"כ שבת דתנן כו' וא"כ אפילו כזית הוי קבע

[ואף לפי מה שכתב שם השעה"מ דסעודת שמחת יו"ט הוי קבע דלא צריך שיעור ביצה אלא כזית לבד הוי קבע ואף דלדברי ר' אליעזר שסובר דשמחת יו"ט הוי רשות א"כ אי איפשר לומר דהטעם משום שמחת יו"ט (וכן כתב שם השעה"מ) אך לשיטת הירושלמי ניחא דאיתא בירושלמי (פ"ו דפסחים ה"ב) אמר ר' אליעזר ומה אם שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את השבת כו' אמר לו ר' אליעזר מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה ואמרינן שם מה רשות (כצ"ל) לא כן תנינן המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות כו' אמר ר' ירמיה מהו רשות רצה בישל רצה לא בישל (פי' שיכול לענג את היו"ט בדברים אחרים שאין בו חילול יו"ט) וא"כ ר"א נמי סובר דשמחת יו"ט הוי מצוה לפי שיטת הירושלמי וע"כ הוי כזית קבע משא"כ חוה"מ כמו דאיתא בש"ע או"ח (סי' קפ"ח) דחוה"מ דינו כר"ח שאינו חייב לאכול פת וא"כ לר"א שסובר דאם לא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון וכן יכול להשלים כל ימות החג וא"כ אם משלים בשאר ימות החג מה שלא אכל בלילי יו"ט לדברי ר' אליעזר פליגי בזה ר' יוחנן ור' הושעי' דלר' יוחנן שסובר בריש חגיגה דכל שבעה תשלומין לראשון א"כ יכול להשלים במה שאכל כזית בסוכה ואע"ג דכזית לא בעי סוכה והא דיוצא בלילה הראשון בכזית כמו דאמרינן שם ר' זעירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה היינו או משום דשמחת יום טוב עושה קבע וכן קובעת למעשר וע"כ יוצא בכזית אבל אם לא אכל בלילי יו"ט ראשון אם יכול להשלים בשאר ימות החג בכזית זה תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור' הושעי' בריש חגיגה דאמרינן שם א"ר (וצ"ל) אמר ר' יוחנן כל שבעה תשלומין לראשון אמר ר' אילא מפסח השני למד ר' יוחנן כמה דר"י אמר תמן פסח שני תשלומין לראשון כן הוא אמר הכא כל שבעה תשלומין לראשון ר' הושעי' אמר כל שבעה חובה

והנה אמרינן שם מה נפק מביניהון כו' בשאר הימים על דעתיה דחזקיה פטור על דעתי' דר' יוחנן ור' הושעי' חייב אף בטמא כן נטמא בשאר הימים על דעתיה דחזקיה פטור על דעתיה דר"י ור' הושעי' חייב: וביארתי (בפ"ג דמוע"ק) שנראה לי שיש (ט"ס בירושלמי וכצ"ל) אף בטמא כן נטמא בשאר הימים דהיינו שהיה תחילה טהור ואח"כ נטמא דלר' יוחנן שאומר דכל ז' תשלומין לראשון ע"כ אפי' נטמא אח"כ ואינו בר ביאה אעפ"כ כיון שהוא תשלומין לראשון יש לו כל הדין של יום ראשון וצריך להביא קרבן בשאר הימים וע"ז אומר על דעתיה דחזקיה ור' יוחנן חייב על דעתיה דר' הושעי' פטור כיון שאינו בר הבאה אח"כ]

וכן כתבו התוס' בחגיגה (ד' ט') בד"ה כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני וכתבו וצ"ע אם היה פשוט בראשון וחיגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא רמי עלי' בראשון תו לא פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר' הושעי' לאו מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי ליה הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה. וא"כ משמע דמספקא להו רק לר' הושעי' שאומר דתשלומין זה לזה אבל לר'