נועם ירושלמי על מועד קמב

ר' יעקב בר אחא ר' חייא כו' ואפי' שלא כנגד הדופן. על דעתי' דר' יסא ניחא על דעתי' דר' חייה בר בא מה היקלתה בה חמתה מרובה מצילתה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נרא' דצריך לומר ר"י ב"א ר' יסא כו' ואפי' שלא כנגד הדופן פי' אם פסל היוצא מן הסוכה אפי' יותר מן הדופן נידון נמי כסוכה וא"כ יש חידוש דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ואפי' שלא כנגד הדופן ועיין בסוכה (ד' י"ד) דמשמע דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה ואפי' יותר מן הדפנות וכמו דאיתא שם לא הכא במאי עסקינן כגון דאנחה אפומא דמטללתא דעייל תלתא לגיו ואפיק חד לבר דה"ל פסל היוצא מן הסוכה וכל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ופירש"י אפומא דמטללתא שאין שם דופן כו' ואע"ג דלא עייליה כוליה לתוך חלל דפנות הצדדים פסול דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי כי סוכה דאלו סכך כשר הוי מותר לישן שם ויוצא ידי סוכה דאמרינן לקמן פסל היוצא מן הסוכה כה"ג נידון כסוכה] ר' יעקב ב"א ר' חייא ואפי' שלא כנגד הדופן (צ"ל) ר' חייא כו' וכנגד הדופן וע"ז אומר על דעתי' דר' יסא ניחא שזהו חידוש דפסל היוצא מן הסוכה הוא אפילו שלא כנגד הדופן על דעתי' דר' חייא ב"ר בא מה היקלתה בה (פי' על דעתי' דר' חייא בר בא שהוא אומר דדווקא כנגד הדופן א"כ מה היקלתה בה א"כ מהו החידוש) והוא כמו שכתב הרא"ש (ד' י"ט) דמיירי בשעשה שתי המחיצות של הצדדין ארוכות אע"פ שהי' די לו בז' טפחים בא' מהם וזה מוכיח שרוצה לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות ודופן אחת הנמשכת עם הפסל לאו מן הסוכה הוא אלא בפני עצמו קאי שאין לו אלא דופן אחת ואפ"ה נידון כסוכה אבל בלא"ה לאו חידוש הוא כיון דהלכתא היא דשלישית אפי' טפח א"כ אין זה חידוש אם הוי כדופן הנמשך בסוכה וע"כ אומר הירושלמי מה היקלתה בה פי' מה היקל בה ואיפשר שאומר ע"ז חמתה מרובה מצילתה (פי' וכמו דאמרינן בסוכ' (שם) רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צילתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמה' מרובה מצילתה) והא דלא משני כר' הושעי' לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה בסוכה קטנה לענין שישנים תחתיו). והוא דלקמן בירושלמי (ה"ה) משמע דלרב המנונא דאמר כדבר מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן פי' דפסול בין אם מונח לאורך או לרוחב ומקשה ע"ז מהברייתא סוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו והביא נסר (כצ"ל) ויצרף (צ"ל) וצירף ממנו ג' טפחים ונראה לי שצריך להגיה וצירף ממנו פחות מג' טפחים כשר דג' טפחים סכך פסול פוסל בסוכה קטנה ומקשה מזה לרב המנונא ומשני אלא כן אנן קיימין לאורך ואיפשר שלא ישן תחתיו אלמא דלרב המנונא לשיטת הירושלמי אם צירף סכך פסול אפ"ה בעינן שלא ישן תחתיו וע"כ לא משני דפסל היוצא מן הסוכה כמו דמשני רב הושעיה בבבלי (דף י"ט) ולקמן יתבאר עוד בזה

שם (ה"ז) חיננא בר שלמי' בשם רב קצר לסכך אין לו ידות קצר לסכך וחישב עלי' למאכל בא במחשבה קצר למאכל וחישב עליהן לסכך אחרים אומרים עד שיהא הקש רבה על האוכל ועל היד. רב כהדא דאחרים מה אנן קיימין קצר לסכך והוכשרו ואמר לכשיעשו מצותן אחזירם לגורן צריכין הכשר פעם שני' או כבר הכשירן בידן

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי ולי נרא' (שנתחלפו השורות וצריך להגיה וכצ"ל]. חיננא בר שלמי' קצר לסכך אין לו ידות (פי' דהקוצר לסכך אין לו ידות לקבל טומאה וע"כ לא בעינן רק שיהי' הסכך רבה על האוכלין ולא על הידות) אחרים אומרים עד שיהא הקש רבה על האוכלין ועל היד וע"ז אומר רב כהדא דאחרים (פי' ששואל אם יכולים ליישב הא דאמר רב דהקוצר לסכך אין לו ידות כאחרים ולא יהא פליג על אחרים וכמו דאמרינן בסוכה (דף י"ג) רב מנשיא בר גדא אמר רב הונא הקוצר לסכך אין לו ידות כו' נימא דרב כו' תנאי היא דתני' סוכי תאנים ובהן כו' אם פסולת מרובה על האוכלין כשירה ואם לאו פסולה אחרים אומרים עד שיהו קשין מרובין על הידות ועל האוכלין מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר יש להם ידות ומר סבר אין להם ידות כו' לרב כו' מי לימא תנאי היא וע"ז אומר בירושלמי ג"כ רב כהדא דאחרים

ובכאן צריך לגרוס מה אנן קיימין קצר לסכך וחישב למאכל בא במחשבה והוא כמו דמשני בש"ס דילן (ד' י"ג) אמר לך ר"מ דכ"ע סברי הקוצר לסכך אין לו ידות והכא במאי עסקינן שקצרן לאכילה ונמלך עליהם לסיכוך (פי' ובהא סברי אחרים דהקוצר לסכך יש לו ידות אי קצצן לאכילה מ"ט דרבנן וכ"ת קא סברי רבנן כיון דנמלך עליהם לסיכוך בטלה לי' מחשבתו ומי בטלה לי' מחשבתו בהכי והתנן כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה

וע"ז אומר הירושלמי מה אנן קיימין (פי' על הדא דפריך ורב כהדא דאחרי' (פי' אם נוכל ליישב דרב לא יחלוק על אחרי') וע"ז אומר מה אנן קיימין (פי' איך נוכל ליישב אם דפליגי בקצר לסכך וחישב למאכל אם כן מאי טעמא דרבנן) קצר למאכל וחישב עליהם לסכך ופי' והוא כמו דמשני בש"ס דילן כגון שקצצן לאכילה ונמלך עליהם לסיכוך) ע"ז אומר קצר למאכל וחישב עליהן לסכך (פי' בתמי') דודאי אינו עולה מטומאתן אלא בשינוי מעשה) וע"ז משני קצר לסכך והוכשרו ואמר לכשיעשו מצותן אחזירם לגורן צריכין הכשר פעם שני' או כבר הכשירן בידן ובהא קא מיפלגי דלת"ק כיון שכוונתו לסכך אעפ"י שחישב שאח"כ יחזרו לגורן אין להם ידות ולא פליגי אלא באם אמר לכשיעשו מצותן אחזירם לגורן ובש"ס דילן משני בשינוי' אחרינא ודו"ק

שם (ה"א) מהו לישן תחתיו התיב ר' יצחק בר אלישיב הרי טיט הנדוק משלים במקוה ואין מטבילין בו והכא משלים בסוכה ואסור לישן תחתיו [הנה התוס' בסוכה (ד' י"ט) הכריעו מהירושלמי דאויר פחות מג' אין ישנים תחתיו כפירש"י והנה התוס' תמהו שם על פירש"י דכל מקום חשבינן אויר פחות משלשה כסתום ע"י לבוד ולא דמי לסכך פסול פחות מג' דאין שייך לעשותו כסתום בסכך כשר מאחר דיש בו סכך פסול וע"כ כתבו דנראה כספרים דגרסינן התם אויר מצטרף וישנים תחתיו וזה מצטרף ואין ישנים תחתיו כו' עיין שם אלא שהכריעו מהירושלמי דאויר פחות מג' אין ישנים תחתיו

ולי נראה דאיפשר לומר דאין משיטת הירושלמי ראיה לשיטת הש"ס דילן דהירו' לטעמי' אזיל בדין לבוד וכמו שביארתי הירושלמי בעירובין (פ"א ה"ט) מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים שיעור חבלים עוביין יותר על טפח שיהא הכל עשר טפחים אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר הא פחות מיכן לא ותני כן הביא דופן של שבעה טפחים והגביה מן הארץ פחות מג' כסתום אין את בעי מקשין הכין קשי' כו' והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי הזה והוא דחוק מאוד ע"כ נראה לי (שנתחלפו השורות והוא ט"ס וכצ"ל) הא פחות מיכן לא. אמר ר' זעירא לא אמר אלא בעשר וביותר מעשר והפי' הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ט"ז) אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בעי רב המנונא בערב מאי אמר אביי ת"ש שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל י' טפחים ואי איתא למה לי יתר על טפח ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו ותיסברא האי פחות מארבעה היכא מוקים ליה אי מוקים ליה תתאי הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה כו'. וע"ז אומר בירושלמי הא פחות מיכן לא (פי' דמקשה אמתניתין דאמאי תנן מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו וזו למעלה מזו כו' שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשר טפחים וע"ז פריך הא פחות לא ואמאי הא בפחות נמי סגי וכמו דמקשה הש"ס דילן דאי איתא דעומד מרובה על הפרוץ בערב נמי א"כ אמאי תנן שיעור והחבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשרה טפחים ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו וכן פריך בירושלמי הא פחות לא. וע"ז משני אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר פי' שלא אמרו דפחות מג' הוי לבוד והוי כסתום אלא לענין עשר וביותר פי' לעשר דבעינן מחצה שיהו עשרה וע"כ אם היה קנה פחות משלשה אמרינן דהוי לבוד והוי מחיצה וכן ליותר מעשר והוא כמו דאמרינן בפ"ק דשבת (ד' ט') כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב ז' ומחצה פטור וכמו שפירש"י בד"ה אבל גבוה שבעה ומחצה והוא הדין לשני משהויין דפטור דכי מטא לפחות מג' סמוך לקרקע אמרינן לבוד במחיצתה והרי היא כמונחת נמצאו שוליה למעלה מעשרה ואינה נחה כלה ברה"ר וכן אמרינן בירושלמי (פ"י דשבת ה"ב) חזקיה אמר הוציא חבילה מרה"י לרה"ר מה שלא הניחה ברה"ר היה ראשה למעלה מעשרה הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור אמר ר' שמואל בר רב יצחק הוציא קורה מרה"י לרה"ר עד שלא הניחה ברה"ר נכנס ראשה לרה"י אחרת הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור וע"ז אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר (פי' דלא אמרו לבוד אלא במחיצה ד' ומשהו דאמרינן לבוד דהוי עשר. וכן ביותר מעשר דאמרינן לבוד דהיינו בזורק גופה או דהיינו שבעה ומחצה וע"כ כיון שהגיע לפחות משלשה נמצא שראשה למעלה מעשרה ואין כולה ניחה ברשות הרבים וע"כ פטור (ומה שכתבו התוס' דדוקא במחיצות אמרינן לבוד עיין שם והירושלמי קאמר בקורה ג"כ נתבאר ושם) בעירובין ודו"ק

והא דקאמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר אבל בדבר אחר לא אמרינן לבוד אע"ג דאמרינן לבוד בכל הדברים וכמו דאמרינן