נועם ירושלמי על מועד קלח

כבר יצא בוידוי של ראשון אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שני' או כבר יצאו בהגרילו של ראשון (ופי' הק"ע אף בשעיר המשתלח כן אם מת לאחר שגמר מתנות שבפנים וקודם הוידוי צריך להגריל על שעיר המשתלח השני או ליקח שעיר בלא הגרלה עכ"ל]

והנה לכאורה צריך לבאר דהא תנן במתניתין דריש פירקין יומא (ד' ס"ב) אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה וא"כ הכא נמי אם הוידוי מעכב צריך להגריל עליו פעם שני' ודוחק לחלק דאפילו למ"ד הוידוי מעכב אעפ"כ אפשר דא"צ להגריל עליו פעם שני'

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי תחילה דצריך להגיה בירושל' ר' יהודה סובר דאין הוידוי מעכב ור"ש סובר דהוידוי מעכב והנה אמרינן ביומא (ד' מ') ואזדו לטעמייהו דתני' יעמד חי כו' לכפר עליו עד מתי יה י' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו דברי ר' יהודה ר"ש אומר עד שעת וידוי דברים ופירש"י דקאי אדלעיל ופליגי בוידוי וכתב רש"י ואני שמעתי ואזדו לטעמייהו הגרלה דמעכבא ולא מעכבא וא"א להעמידה והתוס' כתבו לפרש דאזדי לטעמייהו דפליגי בהגרלה דר' יהודה סובר דהיכא דעלה הגורל ומת המשתלח קודם מתן דמים דשעיר הפנימי דסבירא לי' לר' יהודה ישפוך דמו ויביא שנים אחרים ויגריל עליהם בתחילה דתניא יעמד חי עד מתי זקוק לחיות עד מתן דמו של חבירו ולכפר עליו דקרא הוי פירוש עד שיכפרו בחבירו ור"ש סבר אין צריך ולכפר עליו אשעיר המשתלח קאי וה"ק והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי עד שיתכפר בוידוי ואם מת קודם וידוי מביא אחר בלא הגרלה כו' ואם מת המשתלח קודם וידוי וקודם זריקת דמו של חבירו יזרק דם של חבירו ומביא שעיר אחר בלא הגרלה ומתודה עליו ולא יגריל אפילו למצוה דאין הגרלה אלא בשנים. והטעם פירשו התוס' דלר' יהודה דהאי לכפר עליו קאי על שעיר הפנימי א"כ תלוין זה בזה ע"כ צריך להגריל עליהם בתחילה אבל לר"ש דדריש עד שעת וידוי א"כ האי לכפר עליו קאי על שעיר המשתלח וע"כ אין הגרלה מעכבא ועי' שם בתוס' שהאריכו בזה

ובזה יתבאר הירו' אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שנית או כבר יצא בהגרילו של ראשון פי' אם יהי' תלוי בזה ג"כ דלר' יהודה, שאומר דאין וידוי מעכב וא"כ קאי האי לכפר עליו על שעיר הפנימי א"כ תלוין זה בזה ע"כ צריך להגריל עליו פעם שנית אבל לר"ש שסובר דוידוי מעכב וא"כ קאי האי לכפר עליו על שעיר המשתלח גופא ועל וידוי דברים א"כ איפשר דא"צ להגריל עליו פעם שנית ומתניתין דתני יגרל עליהם אתי כר' יהודה אבל לר' שמעון יכול להביא חבירו שלא בהגרלה ובש"ס דילן איתא בהדי' ביומא (ד' מ' וד' ס"ג] מת א' מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר' שמעון. וע"כ לא משני בירו' (פ"ד דיומא ה"א) אהא דתני קרבן כו' לרבות שעיר המשתלח דפסול משום מחוסר זמן ומקשה נמי בירו' וחש לומר שמא יעלה לשם כמו דמקשה בש"ס דילן (ד' ס"ג) טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי הוי אמינא שעיר המשתלח קדוש כמחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם. ומשני בש"ס דילן הא מני ר"ש היא וכיון דלהירו' מיבעי' לי' אליבא דר"ש ע"כ לא משני לה כר"ש עיין שם ודו"ק]

שם (ה"ו) יתיב ר' זריקן אמר ר' זעירה שאל פרים הנשרפין כו' שנטמאו מהו שישרפו כמצותן מה צריכה לי' בשנטמאו לפני זריקה אבל אם נטמאו אחר זריקה קורא אני עליו במועדו אף בשבת במועדו אף בטומאה א"ר יוסי ועדה שכתב בו במועדו (צ"ל שלא כתוב במועדו) לית שמע מינה כלום א"ר מנא לא מיתמנע ר' יוסי רבי קיים הכא ואמר לי' קיים בפר משיח ועדה וא"ל ר' בון בר חייה עכ"ל והק"ע הגיה וא"ל לא מיתמנע ר' יוסי קיים הכא וא"ל ר' בון בר חייה קיים בפר משיח ועדה וה"פ ר' מנא אמר שר' יוסה רבו לא רצה לקיים בעי' דר' זעירא אלא בלפני זריקה ור' בון בר חייה הוא שהשיב לו דאף בלאחר זריקה קא מיבעי' לי' ובפר כהן משיח ופר העדה עכ"ל

והק"ע פי' מהו שישרפו כמצותן חוץ לג' מחנות מי אמרינן כיון שנטמאו לא ישרפו אלא בעזר' או דילמ' כיון דבין טהורי' ובין טמאים מצותן בשריפה מקיימים בהם מצות שריפה חוץ לג' מחנות וע"כ קאמר מה צריכא לי' פי' כי קא מיבעי' לי' כשנטמאו לפני זריקה שנא הגיעו זמנן לצאת. אבל אם נטמאו לאחר זריקה שכבר הגיע זמנן לצאת קורא אני עליהם במועדו דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם דקאי אקרבנות של יוה"כ ודרשינן מיני' אפי' בשבת אפילו בטומאה וע"ז אמר ר' יוסי ועדה שלא כתיב במועדו לית ש"מ כלום (פי' דמדחה דמיירי בפר העדה ובפר העלם דבר של ציבור דלא כתיב בהם במועדו)

והנה הק"ע פירש עפ"י מאי דאמרינן בזבחים (ד' ק"ד) אמר ר"נ אמר רבה שלש בית הדשנין הן בית הדשן גדול הי' בעזרה ששם שורפין כו' ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול קודם זריקה (ופי' רש"י שלא הגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין בעזרה) ובית הדשן אחר הי' בהר הבית ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול אחר זריקה (פי' רש"י שהגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין חוץ לעזרה עיי"ש) (וע"כ פי' הק"ע דמה צריכא לי' כשנטמאו לפני זריקה דהיינו משום שהגיע זמנו לצאת) אבל אם כן מה שייך להא דקאמר אם נטמא לאחר קורא אני עליו במועדו אף בשבת במועדו אף בטומאה

וע"כ נראה לי כמו שהשגתי בספרי א"ה (דרוש ט"ו) על הק"ע וצריך להגיה בירושלמי בהיפך (וכצ"ל) פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שנטמאו מהו שישרפו כמצותן מה צריכא לי' כשנטמאו לאחר זריקה אבל כשנטמאו לפני זריקה קורא אני עליו במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפי' בטומאה משום דעיקר ההיתר בטומאה הוא בזריקה. וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ז מה' קה"ח) בד"א שהפסח יאכלו בטומאה כשנטמאו הציבור קודם זריקת הדם אבל אם נטמאו לאחר זריקת הדם לא יאכלו כו' ובירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ה) א"ר לעזר מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה שחטו בטהרה ונטמא הציבור יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה ר' לא בשם ר' יוחנן ר' נתן היא דר' נתן אמר יוצאים בזריקה בלא אכילה (כצ"ל) פי' וע"כ לר' נתן תלוי אם בא בטומאה בשעת שחיטה נאכל אבל לרבנן דאמרי דאין יוצאים בזריקה בלא אכילה ועל כן אם נטמאו לפני זריקה נאכל הבשר בטומאה וכן בפסחים (דף ע"ט) עיי"ש

וכן הכא נמי אם נטמאו שעירים הנשרפים כו' דהיינו שנטמאו קודם זריקה א"כ הותר בציבור א"כ ליכא למיבעי מהו שישרפו כמצותן דהא כתיב במועדו אפי' בשבת במועדו אפי' בטומאה א"כ ודאי האיבעי' הוא שנטמא לאחר זריקה דמצד ההיתר דציבור כיון שכבר נזרק הדם לא אמרינן דהותרה טומאה בציבור אך האיבעי' הוא אי אמרינן כיון דהגיע זמנן לצאת ע"כ הוי כמו שנטמאו אח"כ וע"כ נשרפו כמצותן (ודלא כשיטת הש"ס דילן בזבחים (דף ק"ד) דאפי' אחר זריקה נמי הי' נשרף בבית הדשן שבהר הבית ולמאי דתני נוי בין נטמא קודם זריקה ובין נטמא לאחר זריקה היו נשרפין בעזרה ולפי מאי דשאל ר' זעירא בירושלמי הוא אפילו נטמא לאחר זריקה כיון דסופן לצאת אי אמרינן דנשרפין כמצותן משום דהגיע זמנן לצאת וסופן שישרפו וע"כ אפי' אחר זריקה נשרפין כמצותן]

וע"ז אמר ר' יוסי ועדה שלא כתב בו מועדו (כצ"ל) לית את שמע מינה כלום פי' דהא איפשר דהאיבעי' דר' זעירא הוא קודם זריקה והא דלא אמרינן טומאה הותרה בציבור היינו משום דמיירי בפר עדה דהיינו בפר העלם דבר של ציבור דלא כתיב בו במועדו ולית שמעית מינה כלום (וע"כ איפשר לומר דהאיבעי' הוא לפני זריקה משום שלא הגיע זמנו לצאת אבל אם נטמא לאחר זריקה איפשר דלא קא מיבעי' לי' לר' זעירא כלל משום דהגיע זמנו לצאת אם כן ודאי נשרפין כמצותן והאיבעי' הוא לפני זריקה)

וע"ז א"ר מנא לא מיתמנע ר' יוסי רבי קיים הכא וא"ל ר' בון בר חייה קיים בפר משיח ועדה. ופי' הק"ע דר' מנא בר' יוסי רבי לא רצה לקיים בעי' דר' זעירא אלא בלפני זריקה ור' בון בר חייה הוא שהשיב לו דאף בלאחר זריקה קא מיבעי' לי' בפר משיח ובפר העדה עכ"ל

ועדיין צריך לבאר הלשון א"ר מנא לא מיתמנע ר' יוסי קיים הכא ע"כ נראה לבאר על פי מאי דאמרינן שם בירושלמי ר' אלעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מהו שיטמא בגדים בלא הכשר ובלא טומא' (והוא ט"ס וצ"ל) מהו שיטמא אוכלים (וכן מה שהעתיקו התוס' בזבחים (דף ק"ה) הירושלמי ר' אלעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מהו שיטמאו בגדים הוא נמי ט"ס וצ"ל אוכלים) בלא הכשר ובלא טומאה מפני שסופן לטמא טומאה חמורה (פי' א"כ מטמא טומאת אוכלים מפני שסופן לטמא טומאה חמורה) התיב ר' שמואל קפודקי' מעתה יטמאו את אימוריהם אלא בשפירשו. וכתב הק"ע מעתה שהם עצמם מטמאים מחיים א"כ יטמאו אימוריהם כשנוטלים מהם איך יקריבו אלא בשפירשו דהיינו לאחר שחיטה ושגה בזה דודאי אינו מטמא מחיים וכמו דאמרינן בזבחים (דף ק"ה) וחכ"א פרה ופרים