נועם ירושלמי על מועד קלז

שקבעו בתלי' שלא ידחה א"כ גזירת הכתוב שיקרב הראשון אם מת הראשון אינו יכול השני ליקרב דהא השני כבר נדחה כיון שמדין תורה צריך להקריב הראשון א"כ השני שבזוג שני כבר נדחה) וע"כ אמר שם ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן מת שני שבזוג ראשון שני שבזוג שני כבר נדחה (ובירושלמי הוא ט"ס וכצ"ל כמו שכתבתי) פי' כיון שאמרה התורה והקריב הראשון ושאין דיחוי בראשון א"כ השני כבר נדחה וע"כ אם מת השני שבזוג ראשון אינו יכול להקדים השני

וע"ז אומר מחלפא שיטתי' דרב מת שני שבזוג ראשון שבזוג שני כבר נדחה (ט"ס וצ"ל) מת שני שבזוג שני שבזוג ראשון כבר נדחה פי' דלרב דמחלפא שיטתי' וסובר דאדרבה צריך להקריב השני משום דיש דיחוי בבע"ח וע"כ כיון שמה השני שבזוג ראשון נדחה השני ג"כ וצריך להקריב הזוג שני א"כ לפי"ז לרב דמיחלפא שיטתי' וסובר שצריך להקריב הזוג שני א"כ זה בודאי דאם מת השני שבזוג שני אינו יכול להקריב השני שבזוג ראשון דהא כבר נדחה תחילה לרב שסובר דצריך להקריב בני שבזוג שני א"כ נדחה הראשון מתחילה ובודאי דאינו יכול להקריב השני שבזוג ראשון

והא דאמרינן ר' יוחנן אמר שני שבזוג ראשון אמר ר' זעירה טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת בראשון אמר ר' לא טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה וצריך להבין דאמאי לא אמר דפליגי רב ור' יוחנן אם בע"ח נדחים וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביומא (ד' ס"ד) אמר רב שני שבזוג ראשון יקרב כו' ור' יוחנן אמר שני שבזוג ראשון ירעה עד שיסתאב ואמרינן דפליגי בבע"ח נדחים וא"כ להירושלמי הוא בהיפוך דרב אמר שני שבין זוג שני משום דס"ל בע"ח נדחים ור' יוחנן ס"ל שני שבין זוג ראשון הוא משום דס"ל בע"ח אין נדחים ולמה מפרשים הטעם משום דועשהו חטאת בראשון. ור' לא מפרש משום דכתיב ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה

אך באמת ניחא דר' יוחנן ודאי ס"ל דבע"ח נדחים לשיטת הירושלמי ג"כ וכמו דאמרינן בפסחים (פ"ח ה"ב) אמר ר' יוחנן הפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר עד שלא נשתחרר ונשתחרר עד שלא הביא ב' שערות והביא ב' שערות צריך להמנות על פסח אחר (ופי' הק"ע משום דסובר דבע"ח נדחים) וא"כ מוכח דר' יוחנן ס"ל ג"כ דבע"ח נדחים וע"כ מפרש ר' זעירא שהוא מדכתיב ועשהו חטאת בראשון וא"כ אמרה התורה בשעירים שלא ידחה. ור' לא מפרש טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה וא"כ גזירת הכתוב הוא שלא ידחה וע"כ קאמר על דעתי' דר' יוחנן מת שני שבזוג ראשון מהו שידחה כו' וכמו שביארתי דהא באמת סובר ר' יוחנן דבעלי חיים נדחים אף לשיטת הירושלמי ודו"ק

שם שאין חטאת ציבור מתה ר' יהודא אומר תמות וקשיא על דר' יהודא ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה א"ר אבון ולא אשכחן על דר"א דר"א אמר ימותו א"ר מנא הן דאת מקשי לה על דר' יהודא קשיתא על דמתניתא דתנינן תמן ולד חטאת וחטאת שמתו בעלי' ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה

[והנה הק"ע פי' דר"א אומר בתמורה (פ"ג) תמורת אשם ואשם שמתו בעליו כולם ימותו ותמורת אשם הוא כשהפרישה משעה ראשונה למיתה וע"ז אמר ר' מנא הן דאת מקשי על דר' יהודה קשיתא על דמתניתא דתנינן תמן ולד חטאת וחטאת שמתו בעלי' ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה

והנה הוא תמוה דמאי היה צריך ר' אבין להביא ראיה מר"א דסובר דתמורת אשם מתה וכי יש אדם מימר למיתה משעה ראשונה ואמאי לא הביא ראיה מסתמא דמתניתין דתנן תמורת חטאת מתה וכמו דמקשה ר' מנא

ע"כ נראה לי לבאר דהא דמקשה וקשיא על דר' יהודא ויש אדם מגרי למיתה משעה ראשונה ופי' הק"ע דמקשה על דר' יוחנן שאומר שנ שבזוג ראשון קרב תחילה וא"כ כשמגריל השני ימות א"כ כשמגריל הוי למיתה משעה ראשונה דלכאורה לא קשיא לר' יוחנן דלת"ק ניחא דס"ל דהשני ירעה דאין קרבן ציבור מתה א"כ לא קשה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה. ולר' יהודא בודאי לא קשה דהא ר' יהודא בודאי ס"ל דהראשון ימות וכמו דתנן ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם. וכמו דאמרי ביומא (ד' ס"ה) תנן ר' יהודא אומר תמות בשלמא לר' יוחנן דאמר שני שבזוג ראשון ירעה (לפי שיטת הש"ס דילן) לר' יהודא ימות מתכפר בב' שבזוג שני אלא לרב דאמר שני שבזוג שני ירעה כו' מי סברת ר' יהודא אשני שבזוג שני קאי אשני שבזוג ראשון קחי וא"כ לר' יהודא בודאי השני שבזוג ראשון ימות וכמו שנתבאר שם כל הסוגיא וכמו דתנן ביומא (ד' כ"ב) ועוד אמר ר' יהודא נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם וא"כ לא קשיא וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה דהא לר"י מתכפר בהשני שעירים שמגריל אח"כ ולת"ק דר' יוחנן הראשון יקרב לפי שיטת הירושלמי הא ס"ל לת"ק דירעה שאין קרבן ציבור מתה

וא"כ צריך לומר דהקושיא היא לר' יוחנן מהא דתנן שאין חטאת ציבור מתה משמע דזה לא תלי בזה דאם הי' חטאת ציבור מתה כמו דס"ל לר' יהודה הי' נמי הדין דהראשון יקרב ושני שבזוג שני תמות (דהא דקאמר ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח הוא מילתא באנפיה נפשיה דר' יהודה ס"ל דהראשון ימות) אבל לת"ק אליביה דר' יוחנן (לפי שיטת הירושלמי) השני שבזוג ראשון יקרב והשניה או שירעה ולדברי ר' יהודה דס"ל תמות היה הדין דתמות לת"ק וע"ז מקשה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה

וע"ז אמר ר' אבין ולא אשכחן כן על דר"א דר"א אומר ימותו (פי' דאמאי מקשי' מדר' יהודה לת"ק דהא לר"י גופיה לא קשה דהא איכא למימר דר' יהודא לטעמיה דס"ל דשני שבזוג ראשון ימות וא"כ לא קשה וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה וע"כ טפי ה"ל להקשות מהא דר"א דתנן בתמורה (דף כ') תמורת אשם ולד תמורה כו' ר"א אומר ימותו וא"כ בודאי דס"ל דחטאת ציבור מתה. וכמו דאמרינן בתמורה (ד' י"ז) אמר ר' שמעון מה מצינו כו' ת"ר ר' שמעון אומר חמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת כו' אי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור לפי שאין חטאת נקיבה בציבור ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בציבור לפי שאין הציבור עושין תמורה ואי אתה יכול לומר את שמתו בעליו בציבור לפי שאין ציבור מתים שכיפרו עליו ושעברה שנתה ולא מצינו יכול תהא נוהגת בין ביחיד בין בציבור ואמרת ילמד סתום מן המפורש מה מפורש ביחיד ולא בציבור אף בשכיפרו בעלים ושעברה שנתו ביחיד דברים אמורים ולא בציבור וא"כ כיון דר"א ס"ל דתמורת אשם מתה וולד אשם ליכא וכמו דאמרינן רפ"ב דתמורה (ד' י"ד) אשם יחיד דזכר אתי נקיבה לא אתי וכמו שפירש"י שם אשם הוי זכר דכבש או איל כתיב בו וא"כ אע"ג דולד אשם ליכא אעפ"כ כיון דהשאר ישנם באשם נמי ע"כ מתה ולא אמרינן דילמד סתום מן המפורש וא"כ בכיפרו בעליו בקרבן ציבור אע"ג דהשאר ליכא אפ"ה קרבן ציבור מתה. (וכן הוא שיטת הירו' דלר"א שאומר דאשם ימות ה"נ ס"ל דקרבן ציבור מתה)

וא"כ הי' יכול להקשות על הא דר"א בפשיטות דהא ר"א ס"ל דקרבן ציבור מתה כר' יהודה ולר"א בודאי הראשון קרב דר"א לית ליה דחוין וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ע"ג) הרי שחוטין דלכ"ע נדחים ותנן ר"א אומר אם קרב הראש של א' מהם יקריבו כולן וא"כ בודאי הראשון קרב וא"כ קשיא וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה דהא ר"א ס"ל דקרבן ציבור מתה והא דאמרינן ביומא (ד' נ') ר"א ור"ש אומרים ירעו כו' והתם ר' אלעזר הוא ולא ר' אליעזר ולית ליה דחוין לכ"ע וא"כ קרב הראשון וא"כ קשיא וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה אבל ר' יהודה אית ליה דחוין. וא"כ לא ס"ל דמתכפר בשני שבזוג ראשון וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ל"ד) מאן שמעת דאית ליה דחוין ר' יהודה דתנן ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח וע"ז אמר ר' מנא הן דאת מקשה ליה על דר' יהודה קשיתא על דמתניתין דתנינן תמן ולד חטאת וחטאת שמתו בעלי' ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה אלא ודאי שזה לא קשה וא"כ נמי לא קשי' אמתניתין ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה ודו"ק

שם (ה"ב) יעמד חי מלמד שהוא עתיד למות עד מתי היא חייה עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר"י ר"ש אומר עד שעת הוידוי על דעתי' דר' יהודה הוידוי מעכב על דעתי' דר"ש אין הוידוי מעכב מה נפק מן ביניהון שלחו בלא וידוי על דעתי' דר"י צריך להביא שעיר אחר על דעתי' דר"ש אינו צריך להביא שעיר אחר אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתי' דר' יהודה צריך להביא פר אחרי על דעתי' דר"ש אינו צריך להביא פר אחר

והנה הק"ע פי' עד שעת הוידוי שהוא מתוודה על השעיר אבל הוידוי עצמו אינה מעכבת וכדמסיק והנה ביומא (דף מ) אמרינן ואזדו לטעמייהו דתני' יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו: ופירש"י דכתיב לכפר עד שיכפר בדמו של חבירו אע"פ שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וסמך אהרן וכו' אם מת א"צ אחר אלמא וידוי לא מעכב ר"ש אומר כדפריש טעמא לקמן כו' וא"כ מוכח בפי' דר"י סובר דוידוי לא מעכב ור"ש סובר דוידוי מעכב

ע"כ נראה לי דצריך לגרוס על דעתיה דרבי יהודא אין הוידוי מעכב על דעתיה דר"ש הוידוי מעכב מה נ"מ כלחו בלא וידוי על דעתיה דר"י א"צ להביא שעיר אחר על דעתיה דר"ש צריך להביא שעיר אחר אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתיה דר"י א"צ (כצ"ל) להביא פר אחר על דעתיה דר' שמעון צריך להביא פר אחר ולקמן יתבאר עוד בזה

עוד אמרינן שם בירושלמי נתוודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמר צריך להביא פר אחר צריך להתוודות עליו פעם שני' או