נועם ירושלמי על מועד קלו

והנה לכאורה היה לו להביא ראיה בפשיטות יותר מדתנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בפנים ומשמע דאם נשפך דם השעיר לאחר מתנות הפר יביא שעיר אחר ולא פר. וא"כ ישחוט את השעיר לאחר מתנות הפר ואפ"ה כשר וכמו שהקשה ע"ז התו"י שהבאתי. וא"כ יש ראיה להא דאמר ר' אלעזר נתן מדם הפר על בין הבדים ועל הפרוכת ואח"כ שחט את השעיר הנעשה בתחילה כשר. והטעם איפשר לומר כמו שתירץ התו"י ששחיטה ראשונה חשובה כיון שהתחיל לעשות מתנות הדם כי שחיטה זו אינה אלא לסיים ההזאות וע"כ אם שחט השעיר קודם מתנות הפר שעל בין הבדים א"כ עדיין לא התחיל העבודות אבל לאח"כ הוי סיום הזאות כמו שכתבו התו"י

ולפי"ז איפשר לומר שע"ז אומר אילו אמר ונתן יאות פי' שהש"ס אומר על ר' יוסי דמה לו להביא ראיה מהא דנשפך הדם ומה בין שחט עד שלא נתן מה בין שחט משנתן. וע"ז אומ' אלו אמר ונתן יאות (וכבר נדחקו בזה הק"ע והפ"מ מה שאומ' אילו אמר (ונתן יאות) ונ"ל דהפי' הוא אילו מבי' ראיה ממתני' דשחט משנתן דהיינו שנשפך דם השעיר לאחר שנתן מתנות הפר ואעפ"כ אין צריך להביא פר אחר וא"כ נשחט השעיר לאחר מתנות הפר בהיכל ואפ"ה כשר וא"כ זה ראיה להא דאמר ר' אלעזר נתן מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרוכת ואח"כ שחט את השעיר הנעשה בתחילה כשר

אך שצריך להבין הא דאמר ר' אלעזר נתן מדם הפר על בין הבדים ועל הפרוכת ואח"כ שחט את השעיר הנעשה בתחילה דזה אי איפשר שישחוט השעיר ויזה אחר מתן דם הפר על הפרוכת ולא יזה אח"כ על הפרוכת מהפר א"כ בודאי פסול דהקדים מתן דם על הפרוכת קודם מהן דמו של שעיר בפנים וכמו דאמרינן ביומא (ד' מ') דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו וכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דיומא ה"א) דבמתנות הפרוכת שעיר מעכב האיך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים. אלא ודאי שהזאה ראשונה שהזה מדם הפר על הפרוכת נפסלת וצריך לחזור ולהזות דם הפר על הפרוכת וא"כ מאי איכפת לן אם נשחט השעיר לאחר מתנות הפר בהיכל כיון שההזאה נפסלת. וא"כ מאי חידוש הוא דכשר

ע"כ נראה לי שע"ז קאמר ר' יוסי אילו נשפך מדם הפר ודם השעיר מונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר פי' שזהו חידוש דאף שנשחט השעיר קודם הפר אפ"ה כשר אבל האי דינא דר' אלעזר מה בין שחט עד שלא נתן ומה בין שחט משנתן דהא אפילו נתן צריך ליתן אח"כ על הפרוכת וא"כ אפי' נתן הוי כמוש לא נתן (וצ"ל) אילו אמר ולא נתן יאות (פי' ששחט את השעיר קודם שהתחיל ליתן דם הפר שכשר אז היה חידוש והיה ראיה ממתניתין דאם נשפך דם הפר אע"ג שדם שעיר מונח בכוס אפ"ה כשר). אבל האי דינא דר' אלעזר אין בזה חידוש דמה בין שחט עד שלא נתן ומה בין שחט עד שנתן כיון דסוף כל סוף צריך להזות מחדש על הפרוכת דאל"ה הקדים מתנות הפרוכת למתנות השעיר וא"כ אפי' אם נתן הוא כמו שלא נתן וע"ז אומר אילו אמר ולא נתן יאות (פי' זה הי' חידוש אבל זה אין חידוש כלל) (ובאמת שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום) (אף לשיט' הירושלמי) [ומה שכ' הק"ע והפ"מ הם דחוקים מאוד] ודו"ק

והנה לשיט' הירו' לא קש' מהך דקטור' דהא אמרי' בירושל' (פ"ד דיומא ה' ג') חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמיו. עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא וצריך לחתות בתחילה ספק עד שלא הקטיר כו' וא"כ סובר הירושלמי דאם הקטיר קודם שנשפך הדם ומקטיר בהכשר ע"כ אף שמביא הפר אח"כ אעפ"כ אינו פסול כיון שבשעה שהקטיר היה בהכשר א"כ לא קשה מהא דנשפך דם הפר ודם השעיר מונח בכוס או ממה שהביא פר אחר והקטרת הקטורת הי' קודם אעפ"כ כשר דכיון דבשע' שהקטי' הי' ע"כ כשר. ומה שהק' התו"י הוא רק לשיטת הש"ס דילן דמקשה ביומא (דף מ"ט) מי אמר ר' חנינא הכי והא אמר ר' חנינא בפר ולא בדמו של פר וא"ר חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום פי' וא"כ איך יכנס בחפינתו א"כ הוי קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר דהא צריך להביא פר אחר מזה מוכח שסובר דאפילו אירע אח"כ שמת כה"ג והקטורת הי' תחילה בהכשר אלא שצריך להביא פר אחר מחמת שאינו יכול ליכנס בדמו של פר הראשון אעפ"כ פריך דהא הוי קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר וא"כ לא עשה ולא כלום ומזה מוכח דהש"ס דילן אינו סובר כשיטת הירושלמי וע"כ תירץ בתו"י דהעיקר הוא שחיטה ראשונה ולאח"כ הוי סיום הזאות ודו"ק

שם רבנן אמרי שלש לכושר ושלש לפסול ר"א ור"ש אומרים ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול כו' (פי' דרבנן אמרי דשלש לכושר פי' דבין הבדים ועל הפרוכת ועל המזבח הם שלש לכושר דאם נשפך א' מהם יביא דם אחר ויחזיר בתחילה. ור"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל משום דסובר דארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול). א"ר לעזר נתן מקצת מתנות ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן אלו ואלו נשפכין במצותן (והוא ט"ס וצ"ל אלו ואלו נשרפין כמצותן) והוא כמו דאמרינן ביומא (ד' ס"א) תנן התם וכולם מטמאים בגדים ונשרפין אבית הדשן דברי ר"א ור"ש וחכ"א אין מטמאין בגדים ואין נשרפין אבית הדשן אלא האחרון הואיל וגמר בו כפרה

ולכאורה תלוי בהא דאמרינן (פ"ה דיומא ה"ד) הגריל ג' זוגות ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת מא' על מזבח הזהב איזה מהן משתלח ר' זעירא אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר אין חבירו משתלח ר' הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו כל הכפרה כו' על דעתיה דר' זעירה שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד והכא על דעתיה דר' זעירה שלשתן הוא זקוק להערות על דעתיה דר' הילא אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו ואיפשר לומר דהתם תלוי הכפרה בזה ע"כ אומר דאינו משתלח אלא אחרון הואיל וגמר בו כפרה ולכן אינו זקוק להערות אלא האחרון אבל הכא לגבי הפרים שיהיו נשרפין כמצותן כיון דרבנן אמרי שלש לכושר א"כ כיון שמכל פר הוזה על מקום א' א"כ יש בו דין שריפה דהא מכל א' מועלין בו עד שיותך הבשר כמו דתנן במעילה (ד' ט') ומועלין בהם עד שיותך הבשר וע"כ טעונים כל א' שריפה אבית הדשן וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי א"ר יוסי ויאות אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלים בהם ומועלין בראשונים וע"כ סובר הירושלמי דבזה כ"ע סברי דכולם נשרפין בבית הדשן: שני שעירי פרק ששי

איזה מהן קרב תחילה רב אמר שני שבין זוג שני (וצ"ל שני שבזוג שני) ר' יוחנן אמר שני שבזוג ראשון (כצ"ל) א"ר זעירה טעמ' דר' יוחנן כו' ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה. ופי' הק"ע קבעו בתלי' שלא ידחה כלומר אפי' הוא תלוי ועומד כגון שמת השני אפ"ה אינו נדחה) ואתי' כהיא דא"ר יונה בכם ר"ז ועשהו חטאת קבעו בתלי' שיזדווג לו חבירו (ובש"ס דילן יומא ד' ס"ד הוא בהיפוך ע"ש) על דעתי' דר' יוחנן מת שני שבזוג שני שני שבזוג ראשון מהו שידחה אתא ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מת שני שבזוג שני שני שבזוג ראשון כבר נדחה כש"כ מחלפא שיטתי' דרב מת שני שבזוג ראשון שני שבזוג שני כבר נדחה (וכתב הק"ע שני שבזוג ראשון מהו שידחה מי אמרינן כיון דאיכא עתה אחד לעזאזל וגם זה של שם שמזוג ראשון חזר ונראה לא איכפת נן במיתת השני או דילמא כיון דלא נראה השני שבראשון אלא מפני השני שבזוג וכיון שמת השני אף הראשון נדחה ועיין בק"ע ובפ"מ ודבריהם דחוקים מאוד

וע"כ נ"ל להגיה וכצ"ל על דעתי' דר' יוחנן מת שני שבזוג ראשין שבזוג שני מהו שידחה. (פי' דמיבעי' לי אי אמרינן דיחוי בשני אי אמרינן אעפ"י שאמרה הורה ועשהו חטאת וקבעו בתלייה שלא ידחה הראשון אעפ"כ אם מת השני שבזוג ראשון א"כ שני שבזוג שני יהי' לשם. דהא השני שבזוג שני לא נדחה או כיון שאמרה תורה שיקרב הראשון וכתיב ועשהו חטאת