נועם ירושלמי על מועד קלה

הפסולים כ"ע מודו שיהי' מתנה א' משל כשירין דהפסול ודאי אין מצטרפין להכשר להשלים שיעור נתינה

מה פליגין בדם שני חטאות שנתערבו רבי אומר אומר אני רואין את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר ואם לאו פסול וחכ"א אפי' אין בו אלא מתנה אחת של שניהן כשר על דעתי' דרבי יש שיעור למתנו' על דעתהון דרבנן אין שיעור למתנות וע"ז אומר הדא אמרה נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה (ועיין במנחות (דף מ"א) אהא דתנן שחט ב' כבשים לאכול א' מן החלות למחר כו' ר' יוסי אומר אותו החלה כו' פיגול וחייבין עלי' כרת והשני פסול ואין בו כרת אמר רב הונא א"ר יוסי פיגול בירך של ימין אינו פיגול בירך של שמאל כו' אי אמרת בשלמא חד גופא הוא משום הכי מצטרף אלא אי אמרת תרי גופי נינהו מי מצטרף כו' ואמרינן שם אלא אמר ר' יוחנן ה"ט דר' יוסי דהכתוב עשאו גוף אחד והכתוב עשאן שני גופין גוף אחד דמעכבי אהדדי (פי' שני חלות) עם שני גופין דאמר רחמנא הא לחודא עבידא והא לחודא עבידא ערבינהו מתערבין דהא כתיב עשאן גוף אחד פלגינהו מיפליג דהכתוב עשאן ב' גופין פי' וע"כ מצטרפי לפיגול אם חישב לאכול משניהם כזית אבל אם חשב לאכול א' מן החלות לא מצטרפי לפיגול

וע"כ אמר הדא אמר נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה דכיון דערבינהו נעשו כגוף אחד וע"כ אם נתפגל זה נתפגל חבירו כו' וה"נ לענין ג' זוגות אם הגריל אחד מהם ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת מא' על מזבח הזהב נעשו כולן כגוף אחד וא"כ נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה ואף דהקטרת אימורים לא מעכבא אך לקמן פירשתי על הא דאמר בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ו) ר' שמי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר כו' דהתם הקטרת אימורים מעכבא דאם נאבדו תחלה דאינו יכול לזרוק את הדם על הבשר דכיון דהם נשרפין א"כ לא הוי לא לאכילת אדם ולא לאכילת המזבח וכמו דאמר שם ולא שמיע דאמר ר' אלעזר שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח וע"כ בעינן שיהיו האימורין עד לאחר זריקה בכדי שיהי' הדם מתיר את האימורין ע"ז אומר אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה

[עוד נ"ל דהא דאמרינן חברי' אמרי נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה קאי אהא דאמר בתחילה הגריל שלשה זוגות ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב ואמרינן דעל דעתיה דר' זעירא שלשתן הוא זקוק להערות וע"ז אומר דלר' זעירא דאמר שלשתן הוא זקוק להערות וע"כ כיון שהם זקוקים זה לזה להערות ע"כ נעשו כמו קרבן א' דאם נתפגל זה נתפגל זה ואם אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה (אבל לר' הילא דאמר דאינו משתלח אלא אחרון וא"כ אינו זקוק להערות אלא האחרון ע"כ אינם נעשים כמו קרבן א' ואם נתפגל זה לא נתפגל זה). וע"ז מביא ראיה דהכל מודים כו' דחברי' אמרי דאימורי כשירין שנתערבו בפסולין והגהתי דצ"ל דדמים כשירין שנתערבו בפסולות בזה לא פליגי ר' ורבנן אלא בשתי חטאות שנתערבו סובר רואה אני את הדם אם יש בו כדי מתנה לזה וכדי מתנה לזה כשר ואם לאו פסול וחכ"א אפי' אין בו אלא מתנה א' משל שניהם כשר דרבנן נמי סברי דבעינן כדי מתנה אלא דסברי דכיון דיש משניהם שיעור נתינה ומצטרפין והא דאמר התם על דעתיה דרבי יש שיעור למתנות היינו דבעינן מכל אחד שיעור נתינה אבל לרבנן אין שיעור למתנות מכל א' אלא דהשיעור משניהם נמי כשר וע"ז אומר הדא אמרה נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה פי' שזהו דוקא לרבנן דאמרי דמתנה אחד משל שניהם וה"נ אמרי חברי' דלר' זעירא דשלשתן הוא זקוק להערות ע"כ אם נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה

ובזה יתיישב הא דאמרינן בזבחי' (ד' מ"ב) אמר מר ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו דאמר מר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו והא כיון דחשיב בי' בפני' פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי מיא בעלמא הוא דקא אדי אמר רבה כו' בד' פרים ובד' שעירי' והקשו שם התוס' ד"ה כגון כו' וקשה דלקמן קאמ' משכח"ל בד' פרי' וד' שעירים פי' חד אהזאות דבין הבדים וחד אהזאות דפרוכת וחד אהזאו' דקרנות וחד אטהרו אלמא לא חשיבי כחדא הזאות דקרנות ודטהרו ושמא פר רביעי דלקמן לאו משום דעל טהרו אלא סבירא ליה דשירים מעכבין והוי חד בשביל שירים כו' וא"ת והא בע"כ סבר האי תנא שירים לא מעכבי מדלא חשיב אלא מ"ג כו' דאע"ג דשיריים מעכבי לא חשיב האי תנא אלא הזאות עכ"ל והוא דוחק ע"כ היה נראה לי דהגמ' מתרץ כמו דאיתא בירושלמי דהגריל ג' זוגות ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב. אך לר' זעירא שסובר דשלשתן הוא זקוק להערות א"כ אם נתפגל זה נתפגל זה וא"כ מיא בעלמא הוא דקא מדי ע"כ אומר ד' פרים וד' שעירים וא"כ כיון שהפריש פר לשעיר בכדי להערות משניהם על טיהרו של מזבח א"כ אין צריך ש לערות מכולם והא דאמר ר' זעירא דזקוק להערות מכולם היינו בשלשה שעירים וא"כ צריך לערות על טיהרו של מזבח מכולם וא"כ כיון דזקוק להערות מכולם א"כ תקשה דכיון דר"מ סובר דמפגל בחצי מתיר א"כ מיא בעלמא הוא דקא מדי. וע"ז מתרץ רבה בד' פרים ובד' שעירים וע"כ אם נתפגל זה לא נתפגל זה וע"כ צריך לתרץ דוקא בד' פרים ובד' שעירים ויש לדחות ודו"ק

שם (ה"ו) ר' הושעיא בשם ר' פס במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. הנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שים (ט"ס) בירושלמי וצריך להגיה ר' הושעי' בשם ר' פס במתנות הפרוכת אבל במתנות הבדים שעיר מעכב את הפר והוא כמו דאמרינן ביומא (ד' ס"א) אמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי' ליה תרגמא עולא במתנו' שבהיכל וכן אמר ר' אפס במתנות שבהיכל. וע"ז א"ר הושעי' בשם ר' פס (והוא ר' אפס) במתנו' הפרוכת אבל במתנות הבדים שעיר מעכב את הפר פי' אם נשחט השעיר קודם מתן דמי הפר לא עשה ולא כלום וא"כ יחזור וישחוט מיבעי' ליה וכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דיומא ה"א) א"ר בא והוא שנתן מתנות הפר אבל אם לא נתן מתנות הפר פטור ששחיטתו של שעיר מעכבת מתן דמו של פר דלא כהק"ע והפ"מ

שם א"ר לעזר ונתן (צ"ל נתן) מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרוכת ואח"כ שחט את השעיר הנעשה בתחילה כשר א"ר יוסה אילו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר מה בין שחט עד כלא נתן מה בין שחט משנתן אילו אמר ונתן יאות

והנה הפ"מ פי' בדוחק גדול והק"ע כתב והכי פירושו ור' יוסי לסייע לר' אלעזר קא אתי כי היכי דאם נשפך דם הפר קודם מתנות הפרוכת ודם השעיר קיים שוחטין פר אחר והשעיר כשר אע"ג שהפר נשחט לאחר השעיר אפ"ה כשר עיין שם

והנה זה יתבאר עפ"י מה שכתבו התו"י ביומא (ד' ס') אהא דאמרינן שם אמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום כמאן דלא כר' יהוד' דאי ר"י האמ' כי כתיבה חוקה בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבה אפי' תימא ר' יהודא צורך פנים כפנים דמי תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי' ליה ומשני בקטורת לא קא מיירי

וכתבו התו"י וא"ת מ"מ תקשי מדתני סיפ' וכן בהיכל וכן במזבח וא"כ חפן לפני שחיטת הפר וכ"ת שיחזור ויחפון הא לא מסתבר שיחזור ויחפון אחר שנתן בפנים ויש לומר כיון שעשה מתנות בפנים נעשית השחיטה כהלכתה ונעשית החפינה בטוב לאחר שחיטת הפר ושחיטה אחרונה אינה אלא לסיים ההזאות. תדע דהא בשעיר שנשפך דמו במתנות היכל או של מזבח ולא דם הפר ושחט שעיר אחר נמצא שקדמה מתנות דפר דלפני ולפנים וגם בהיכל לשחיטת השעיר ומשמע שאם נשפך דם השעיר אחר מתנות פר שבהיכל שלא הי' חוזר ומתחיל מתנות הפר בהיכל אלא ודאי טעמא כדפרישית ששחיטה ראשונה חשובה היא כיון שהתחיל לעשות מתנות הדם כי שחיטה זו אינה אלא לסיים ההזאות עכ"ל

ובזה יתבאר הירושלמי א"ר יוסי אלו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר פירוש שמביא ראיה להא דאמר ר' אלעזר נתן מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרוכת ואח"כ שחט את השעיר הנעשה בתחילה כשר אע"ג דנשחט השעיר לאחר מתנות הפר בהיכל וע"ז מביא ראיה מהא דתנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור בתחילה מבפנים וכן בהיכל וע"ז אמר ר' יוסי אילו נשפך מדם הפר ומדם השעיר (צ"ל ודם) המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר נכשר ומשמע שאם נשפך דם הפר במתנות שבהיכל א"צ להביא רק פר אחר אבל לא שעיר וא"כ הוי שחיטת שעיר קודם לשחיטת פר. וע"ז אומר מה בין שחט עד שלא נתן (פירוש ששחט השעיר עד שלא נתן היינו שעדיין לא נתן דם הפר וצריך לשחוט הפר וא"כ שחיטת השעיר קודם) מה בין שחט משנתן (פי' ששחט השעיר לאחר מתנות הפר בהיכל) וכמו דאמר ר' אלעזר נתן מדם הפר על הפרוכת ואח"כ שחט השעיר הנעשה בתחילה וא"כ שחט השעיר לאחר מתנות הפר וא"כ זה ג"כ כשר: