נועם ירושלמי על מועד קלד

שהתוספות ביומא (דף נ"ח) כתבו מעצמן כן. (ועיין בזבחים (דף מ"ב) ארבעים ושלש והא תניא ארבעים ושבע הא כמ"ד מערבין לקרנות והא כמ"ד אין מערבין לקרנות פי' רש"י פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן היא במתן הקרנות ולקח מדם הפר ומדם השעיר חד אמר שיהיו מעורבין וחד אמר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו ודו"ק

שם קיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדין מא' על הפרוכת מא' על מזבח הזהב איזה מהם זקוק להערות ויש אדם מחשב חצי כפרה. אלא כיני קיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מא' על הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב וגריס הק"ע אלא כיני קיבל כו' ונתן מאחד על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב

[ולי נראה שצ"ל ויש אדם מקבל חצי כפרה. והוא כמו דאמרינן בזבחים (ד' צ"ג) ראוי להזאה למעוטי מאי למעוטי קיבל פחות מכדי הזי' בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה כו' לא קידש איבעי' להו בדם מהו הילכת' היא ומהילכתא לא גמרינן או דילמא התם מאי טעמא דכתיב וטבל במים ה"נ כתיב וטבל בדם, ת"ש דאמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר אף בדם לא קידש אמר רבא דתני' וסבל ולא מספג בדם עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו וא"כ אם קיבל שיעור הזאה בשני כלים לא קידש וע"כ היה סבור תחילה שקבל מדם הפר ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב היינו שלא קיבל מתחילה רק כדי שיעור הזי' שעל בין הבדים ובכלי השני לא קיבל רק בכדי הזי' שעל הפרוכת ובכלי הג' לא קיבל אלא בכדי הזייה של מזבח הזהב וע"ז פריך ויש אדם מקבל חצי כפרה דהא לא קידש כלל וע"ז משני דקיבל בכל כלי כדי שיעור כל הזיות. אלא דזרק מכוס א' על בין הבדים ומכוס השני על הפרוכת ומכוס השלישי על מזבח הזהב וע"כ בעי איזה מהם הוא זקוק להערות דאם קיבל בכל כוס כדי הזיה כשר כמו דתנן בזבחים (ד' נ"ב) חטאת שקיבל דמה בשני כוסות כו' ובירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ט) תנינן תמן חטאת שקיבל דמה בשני כוסות כו']

ולי נראה דצריך לגרוס אלא כיני נתן מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות כו' פי' לאחר שקיבל בכלי א' חלק הדם לג' כוסות וע"כ לא נפסל מחמת שהי' הקבלה בכלי א' (ועיין במ"ל פי"ג ה' מעה"ק ה' י"ב) (אבל עיקר הקושי' הוא משום שאין אדם מקבל חצי כפרה וכן אמרינן בירוש' (פ"ג דחגיגה ה"ב) ר' בון בר חייה בעי קומץ מהו שיקרב בשני כלים התיב ר' חנין והא תנינן הכלי מצרף אין תימר שקומץ קרב בשני כלים וליידא מילה תנינן הכלי מצרף ופי' הק"ע קומץ מהו שיקרב בשני כלים מי ילפינן מדם ודם לא קידש לחצאין אם קיבל שיעור הזאות מדם אשם מצורע או דם פרים בשני כלים לא עשה כלום או לא ילפינן מדם עכ"ל וא"כ כיון דהבעי' היא אי ילפינן מדם. והוא כמו דאמרינן במנחות (ד' ז') בעי רבא קידוש קומץ מאי ממנחה ילפינן לה כו' ומי אמר רבא הכי והא איתמר קומץ שחלקו בשני כלים ר"נ אמר אינו קדוש כו' ואם איתא לילף מדם וא"כ כיון דהירושלמי בעי לה בקומץ א"כ בודאי ס"ל דבדם אם קיבל בשני כלים לא קדוש

אבל אעפ"כ נראה לי שאין הפי' הא דבעי קומץ מהו שיקרב בשני כלים היינו לאחר שקידש הקומץ אם נתן בב' כלים אלא דהבעי' הוא שחלק העשרון בשני כלים וקמץ משני כלים והוא כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"ד) מהו לקמוץ מזה על זה צירוף דאורייתא כו' אמר רבא ת"ש דתני' והרים ממנו מן המחובר שלא יביא עשרון בשני כלים ויקמוץ וע"כ אומר בירוש' דא"כ למאי תנינן הכלי מצרף אין תימר שקומץ קרב בשני כלים (פי' דאי אמרינן דמותר לקמוץ אפי' משני כלים א"כ לא צריך צירוף אלא ודאי דאין לקמוץ משני כלים) אע"ג דמהלשון מהו שיקרב בשני כלים משמע לאחר שקידש הקומץ אעפ"כ פשטא דירושלמי משמע דקאי אם קמץ משני כלים]

שם חברי' אמרי נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה ופי' דקאי על הא דלעיל הגריל ג' זוגות ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב דחברי' אמרין דאם נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה (פי' דאף שהם ב' גופים אפ"ה הוי כגוף אחד דאם נתפגל זה נתפגל זה ואף דאמרי' בזבחים (ד' מ"ב) אמר מר רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו כו' והא כיון דחשיב בי' בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי מיא בעלמ' דקא אדי אמר רבה כו' בד' פרים ובד' שעירי' וא"כ אם פיגל באחד לא נתפגל חבירו התם לא הפרישם בב"א אלא דנשפך אחד מהם ע"כ מביא פר אחד אבל הכא נתפגל הא נתפגל בחבירו כיון שהפרישן בתחלה לג' שעירים ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב הוי כחד גופא ואם נתפגל זה נתפגל זה וע"ז אומר הכל מודים בפר משיח ופר העדה עד שיהא שם מתנה א' משל שניהם וכבר הגהתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דפיאה) דצ"ל הכל מודים בפר משיח ובפר עדה שיהא שם מתנה אחת משל שניהם פי' דא"צ שיהי' שיעור מתנה מכל א' וא' משום דבחטאות הפנימיות כתיב והזה והזאה א"צ שיעור אלא פליגי רק בחטאות החיצונות דכתיב בהו נתינה וכן אמרינן בהדיא בזבחים (דף ע"ה) אבל בבולל נותן ד' מתנות לכולן ואם נתן מתנה א' לכולן יצא רבי אומר רואין את המהנה אם יש בה כדי לזה וכדי לזה כשירה ואם לאו פסולה ומי אית לי' לרבי האי סברא והתניא אמר רבה לדברי ר"א הזאה כל שהו מטהרת הזאה אינה צריכה שיעור כו' ואבע"א הזאה לחוד ונתינה לחוד אלמא דיש חילוק בין הזאה לנתינה דהזאה כל שהו ונתינה בעי שיעורא וע"כ אומר דבחטאות הפנימים כ"ע מודו שיהא שם מתנה אחת משל שניהם דלא בעינן שיעורא ולא פליגי אלא בחטאת החיצונית משום דכתיב בהו נתינה. וא"כ לענין הזאה פנימית הכל מודים דכשר דהזאה לא בעינן שיעור ולא מתבטל זה בזה) וכמו שכתבו התוספות ביומא (דף נ"ז) בד"ה אנא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה דעולים אינם מבטלים זה אה זה כו' וע"ש מה שביארתי בארוכה

גם ביארתי שם דע"כ אמרי הכל מודים בפר משיח שיהא מתנה אחת משל שניהם ולא קאמר בכל חטאת הפנימית דהיינו בפר ושעיר של יוה"כ הוא משום דאמרינן ביומא (דף נ"ז) נתערבו לו דמים בדמים אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן אמרוה קמי' דר' ירמי' אמר בבלאי טפשאי כו' הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקדש כלה דם הפר ואח"כ כלה דם השעיר אלא אמר ר' ירמי' נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם הפר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות סבר ר"פ קמי' דרבא למימר נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר א"ל רבא עד השתא כו' והא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר והתורה אמרה תן למעלה ואח"כ למטה אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר וא"כ כיון דבפר יוה"כ צריך כל אחד ליתן לכל או"א לבדו א"כ לא שייך שיתן אחד לשם שניהם וע"כ קאמר דמודו ר' ורבנן דווקא בפר משיח ועדה שיהי' מתנה אחת משל שניהם ועיין שם מה שביארתי על הא דקאמר חברי' אמרין אימורי כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין ע"ש וכעת נ"ל להגיה חברי' אמרין דמים כשירים שנתערבו בפסולים עד שיהי' שם מתנה אחת משל כשירים פי' דפסול עד שיהא מתנה אחת משל כשרים אם יש כוסות שלא נתערבו והטעם דפסולים אינו יכול לזרוק על המזבח וע"כ קאמר הכל מודים בפר משיח ובפר העדה דסגי במתנה אחת משל שניהם (לפי הגהתי שם) והוא משום דהזאה לא בעי שיעור והכל מודים בדמים כשרי' שנתערבו בפסולין דפסולין אינו יכול לזרוק על המזבח אך עכ"ז הוא דוחק דהא קאמר עד שיהא מתנה אחת משל כשירין ועוד יש לדחות ודו"ק

ע"כ נראה לי שהירושלמי סובר דהא דפליגי רבי ורבנן בדם שני חטאות שנתערבו דרבי אומר רואה אני את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר (והוא משום דבעי שיעורא) וחכ"א אפי' אין בו אלא מתנה אחת משל שניהם כשר הוא משום דרבנן לא בעי שיעורא אפילו במתנות היינו אם נתערב נתנים למעלה בנתנים למעלה או נתנים למטה בנתנים למטה משום דמצטרפים זה עם זה והוא כמו דאמרינן בזבחי' (דף פ"א) מתיב רבא והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם מה ח"ל כו' ועיין תוס' שם וע"כ אמר שאם נתערב בדם