נועם ירושלמי על מועד קלא

דס"ל דהא דמותרות לנדבה של ציבור אזלי אינו רק דוקא בחטאת ואשם אבל לא בתמידין

וע"ז אומר הותירו שעירים על דעתיה דשמואל אם עולה נפדית לא כש"כ חטאת דכיון דס"ל דעולה נפדית כש"כ חטאת דמותרן לנדבת ציבור אזלי על דעתיה דר' יוחנן ר' זעירא אמר ירעו אמר ר' שמואל בר רב יצחק מקייצין בה את המזבח והוא ממדרשו של יהוידע הכהן אשם הוא אשם כו' כל שבא משום חטאת ומשום אשם ילקח בו עולות הבשר לשם והעורות לכהנים

וא"כ משמע דר' שמואל בר ר' יצחק שאומר מקייצים את המזבח ס"ל דר' יוחנן מודה בשעירים דנפדין תמימין וע"ז מקשה ויש חטאת קריבה עולה. אמר ר"י שני' היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה ואמר ר' חנינא תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות אבל זהו דוקא לר' יוחנן בשעירים שמותרן לקייץ המזבח אבל תמידין שאין מותרן לקייץ המזבח נפדין תמימים וע"כ סובר ר' יוחנן דנפדין כפסולי המוקדשים

וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל הש"ס דילן לא סבר הכי אלא דשמואל נמי מודה דמדרשו של יהוידע היינו רק במותר חטאת ואשם ואעפ"כ אמר עולא אמר ר' יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים והטעם דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן וא"כ אפי' ר' יוחנן נמי מודה דאפי' תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים וכל זה הוא לרבנן אבל ר"ש לית ליה לב ב"ד מתנה וע"כ אמר רב עמרם אמר ר' יוחנן תמידים שלא הוצרכו לציבור לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימין לדברי חכמים נפדין תמימין וע"כ איתא שם (ד' י"ב) ולר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהם מאי עבדין להו אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן מקייצין בהם את המזבח וע"כ אמר רב שמואל בר רב יצחק ומודה ר"ש שעירי חטאת שאין מקייצין בגופן אלא בדמיהן הכא הוא דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל התם מעיקרא חטאת והשתא עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה דלשיטת הש"ס לא תלי בהא דמה שדרש יהוידע הכהן כל דבר הבא מחטאת ואשם מקריבין הבשר לשם והעורות לכהנים דבתמיד לא אמרינן הכי רק הטעם הוא משום דתמיד מקייצין בהם גופה לקייץ המזבח משא"כ בשעירי חטאות שאין מקייצין בגופו אלא בדמיהם

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ק דשבועות ה"ד) אמר ר' יוחנן דברי חכמים משנין כו' מהו שיקרבו זה בזה בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר אין משנים מהו שיקרבו זה בזה אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בקבועה אמר ר' יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרבן לשמו הוא קדוש משעה ראשונה

והנה הפ"מ פי' לדברי חכמים משנים לקרבנות ציבור מקרבן של היום לקרבן של אחר זמן כגון תמידים שלא הוצרכו לציבור להקריב בשנה זו נפדין הן תמימין ואינן צריכים מום וחוזרין ולוקחים אותה מתרומה חדשה של שנה אחרת ומשנים אותם להקריבם בשביל תמידים של שנה זו משום דלב ב"ד מתנה עליהם מתחילה לכך ור"ש ס"ל דלא אמרינן לב ב"ד מתנה עליהם ואין משנים אותם כשהם תמימים אלא כשיוממו נפדין כשאר כל הקדשים עכ"ל והנה מה שכתב דלר' יוחנן דברי חכמים משנים שגה בזה דזהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי ס"ל לר' יוחנן דאין משנים אלא אם הותירו שעירים אבל אם הותירו תמידין סובר ר' יוחנן דנפדין כפסולי המוקדשין ורק שמואל הוא שסובר דנפדין תמימים משום דסובר דמדרשו של יהוידע הכהן היינו בתמידים ג"כ. אבל לר' יוחנן הוא דוקא בשעירים וכמו שביארתי גם מה שכתב הפ"מ אמר ר' יוסי שאין הקרבנות ציבור נקבעין אלא בקבועה וכתב הפ"מ טעמא דר"ש דקאמר אין משנים לפי שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בקבועה שבתחילה ותני במתניתין דפ"ד דזבחים כן לשם ששה דברים הזבח נזבח ושם הזבח שהוא קרב צריך שיהא קדוש לשמו משעה ראשונה כו'

והנה שגה בזה (והוא ט"ס וצ"ל) שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה וכן הוא בירושלמי דהכא אמר ר' יוסי שני' היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' י"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן וע"כ אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בקבועה (והוא ט"ס וצ"ל) אלא בשחיטה. (וכמו דאיתא ביומא) וקאי על דברי חכמים דסברי דמשנים. וע"ז אומר ר' יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה הראשונה (פי' לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו דהיינו חטאות שמותרן לעולות ע"כ הוא קדוש משעה ראשונה) דהירושלמי אזיל לשיטתיה דתלי במדרשו של יהוידע הכהן דכל שבא משום חטאת ואשם ילקח בהם עולות הבשר לשם ועורות לכהנים]

ומעתה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי דהכא אמרה ר' חונה קומי ר' יוסי דבר שקדש בכלי נפדה. א"ל ולאו שמואל היא ושמואל אמר קל הוא במותר דאיתפלגון הותירו תמידין כו' (פי' דלשמואל דס"ל דהותירו תמידין נפדין כתמימין משום דהוי קדשי קדשים הוא הדין בקטורת ג"כ ולר' יוחנן שאומר דדוקא שעירים וממדרשו של יהוידע הכהן כו' וע"כ הוי תנאי ב"ד שיקיצו בהן את המזבח ונפדין תמימין אבל בקטורת אינו נפדה וא"כ הא דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויים לקרבנות ציבור ור' יוחנן אמר בקטורת צ"ל דפיטמה בחולין ומכתשת לא הוי כלי שרת וע"כ יש להם פדיון אבל שמואל ס"ל דמכתשת הוי כלי שרת ואעפ"כ נפדה כמו תמידין משום דהוי קדשי קדשים וכמו שבארתי ודו"ק

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דשקלים ה"ה) ר' חייא בר בא בעי לא היו חייבין להן מעות משעה ראשונה אתא ר' בא בשם ר' חייא בשם ר' יוחנן מקייצין צין בהן את המזבח. ר' בא בר כהן בעי קומי ר' יוסי מחלפא שיטתי' דר' חייא בר בא תמן צריכא לי' והכא פשיטא לי' הן דצריכא לי' בכלי שרת הן דפשיטא לי' בקייץ המזבח. והנה הק"ע נדחק בזה מאוד

ע"כ נראה לי להגיה מיחלפא שיטתי' דר' חייא בר בא תמן פשיטא לי' והכא צריכא לי'. הן דפשיטא לי' בכלי שרת הן דצריכא לי' בחול (וכן הגיה הגר"א בשקלים) (פי' תמן פשיטא לי' דר"י ס"ל דרק בשעירים שהותירו לקייץ המזבח: דדבר הבא מן החטאת ואשם מותרן לקייץ המזבח אבל בתמידין לא ודלא כשמואל דאמר אפילו הותרו תמידין נמי נפדין תמימין משום דהוי קדשי קדשים וכן בקטורת ס"ל דאינם נפדים. וכמו דאמרינן הכא ביומא אמר ר' יוסי בר בון אתי דריב"ח כשמואל וע"כ ס"ל דאפילו הוי מכתשת כלי שרת אעפ"כ נפדין הקטורת דריב"ל כר' יוחנן (פי' וע"כ ס"ל דמכתשת הוי כלי חול אבל אם הוי כלי שרת אין נפדין). (פי' וא"כ אמאי אמר הכא דמותרן בא לקייץ המזבח) וע"כ משני הא דפשיטא לי' היינו דוקא בכלי שרת (פי' אי אמרינן דמכתשת הוי כלי שרת ע"כ אין נפדין לר' יוחנן). אבל אי מכתשת הוי כלי חול ע"כ בעי אם מותרן לקייץ המזבח. אבל אי הוי כלי שרת אין נפדין ורק בהותירו שעירים סובר דנפדין משום דמותרן בא לקייץ המזבח וכ"ת ה"נ אם בכלי חיל הוי מותרן בא לקייץ המזבח א"כ אפי' בכלי שרת נמי איפשר לומר דהכא מפרישין מהם שכר האומנים אלא אם אינו חייב להם על כן מותרן בא לקייץ המזבח והתם עיקר חטאת ואשם מותרן בא לקייץ המזבח ממדרשו של יהוידע הכהן ודו"ק

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי דשקלים (פ"ז ה"ה) עשירית האיפה שלו יוליכם לים המלח ר' אליעזר אומר יפלו לנדבה עשירית האיפה של כה"ג ר' יוחנן אומר חוצה אותה ואח"כ מקדשה רשב"ל אמר מקדשה ואח"כ חוצה אותה מתניתא פליגא על ר' יוחנן מקריב מחצה ומחצה אבד (כצ"ל) פתר לה שכן אפי' מעות יוליכם לים המלח ופי' דמקשה לר' יוחנן דס"ל דקדושה לחצאין א"כ המחצה השני לא נתקדש בכלי) וא"כ אמאי אבד (פי' דהא יכול לפדותה). וע"ז משני שכן אפי' מעות ילכו לים המלח (ואינו בא לנדבה) משום דר' יוחנן לטעמי' דס"ל דמותר עשירית האיפה שלו יוליכם לים המלח ולא יפלו לנדבה. ולר"א דאמר יפלו לנדבה איפשר לומר דס"ל כריש לקיש דאמר קדשה ואח"כ חוצה אותה וא"כ נתקדש בכלי וע"כ מחצה אבד אך אי אמרינן דמותרן בא נדבה וא"כ אפילו נתקדש בכלי יוכל לפדות] ואיפשר לומר דעל זה אין לב ב"ד מתנה וכמו דמשני הש"ס גבי פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו כו'

והנה בש"ס דילן במנחות (דף ק"ח) אמרינן דלר' יוחנן ס"ל דמותר עשירית האיפה של כה"ג ר' יוחנן אמר נדבה ור"א אומר ירקב. וא"כ יש לתרץ נמי קושי' התוס' במנחות (דף נ') כיצד מביא עשרון שלם וחוצוהו ומקריב ומחצה אבד: והקשו התוס' לר"א דחמר במנחות (דף ח') קדוש לחצאין. וא"כ אמאי אבד דהא אכתי לא איקדשו קדושת הגוף. וא"כ בר פדי' הוא אך לשיטת הש"ס דילן במנחות (דף ח') דר' יוחנן ס"ל שאינה קדושה לחצאין ור"א ס"ל דקדושה לחצאין. וא"כ ג"כ ניחא דר"א לטעמי' דס"ל במנחות (דף ק"ח) דמותר עשירית האיפה ירקב א"כ ניחא שהוא כמו דמשני בירושלמי שכן אפי' מעות הולכות לים המלח וא"כ לפי"ז הא דאמרינן בירושלמי ריש יומא רשב"ל בעי קומי ר' יוחנן והוא מקבל מיני' ולא מצינו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב כו' נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים מה תמיד האמור בחביתין כנים עשר אף תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר לחם הפנים מעכב ואין חביתין מעכבות (פי' הק"ע דלחם הפנים מעכבין אם אינם שנים עשר