נועם ירושלמי על מועד קלב

משא"כ חביתין קדושה לחצאין והכי אמרינן במנחות עכ"ל) והנה שגה בזה דהא במנחות (ד' ח) אמרינן דר' יוחנן אמר אינה קדוש' לחצאין אך איפשר לומר דהירושלמי לשיטתי' ס"ל דר' יוחנן סובר דקדושה לחצאין וכמו דאיתא בשקלים (פ"ז ה"ה) עשירית האיפה של כה"ג ר' יוחנן אמר חוצה אותה ואח"כ מקדישה כו' וא"כ ר' יוחנן ס"ל לשיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן אלא דקדושה לחצאין] וכמו שבארתי

שם חפנים מהו שיעשה ככלי שרת לקודש אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו מהו שיעשה מידה לחפניו בכל חפנים משערין או אין משערין אלא בחפניו. ריב"ל שאל חפן ומת אחר מהו שיכנס בחפניו אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקודש הדא אמרה חפן ומת אין אחר נכנס בחפניו ואין אחר חופן ונותן לתוך חפניו ועושין מידה לחפניו. (והק"ע גריס ואין עושים מידה לחפניו. ואין משערין בכל חפנים). אין תימר חפנים לא עשו ככלי שרת לקודש הדא אמרה חפן ומת אחר נכנס בחפניו אחר חופן ונותן לתוך חפניו ואין עושין מידה לחפניו ומשערין בכל חפנים (ולפי גירסת הק"ע צ"ל ועושין מידה לחפניו)

ולכאורה צריך להבין דמאי תלי בהא דחפנים מהו שיעשה ככלי שרת הא דחפן ומת אין אחר כו' ואין אחר חופן כו' וכן הא דאין משערין כו' ונראה לי דהירושל' מספקא ליה דילמא הא דאמר רחמנא מלא חפניו לאו דווקא חפניו אלא אפי' בכל חפנים משערין. ועיין בזבחים (דף קט) אמר רבה בהקטרה דהיכל דכ"ע לא פליגי כי פליגי בהקטרה דפנים דמר סבר מלא חפניו דוקא ומר סבר מלא חפניו לאו דוקא א"ל אביי והא כי קא כתיבה חוקה בהקטרה דפנים הוא דכתיב כו' עכ"פ לפי שיטת הירושלמי מיבעי' אם משערין בכל חפנים דעלמא

והנה אמרינן בזבחים (דף פח) במתניתא תנא אין מקדשין אלא שלימין ומלאים ומתוכן ובפנים כו' תנ"ה מלאין אין מלאין כו' וא"כ אי אמרינן דחפנים עשו אותם ככלי שרת לקודש א"כ אין מקדשין אלא מלאים וא"כ אם אינם מלאים לא נתקדש וא"כ אם חפן ומת אין אחר נכנס בחפניו והירושלמי ס"ל דחופן וחוזר וחופן וא"כ אינו יכול ליכנס בחפניו וכמו דאמרינן ביומא (ד' מט) אי חופן וחוזר וחופן לא יכנס אחר בחפינתו אי איפשר שלא יחסר ושלא יותיר דכיון דאמרינן דחפנים עשו אותם ככלי שרת בקודש אם כן לא תוכל לשער בכל חפנים דאם חפניו גדולים א"כ לא יהיו מלאים (ויש לדחות וערש"י בזבחי' ד"ה מלאי') וכן אין חופן וחוזר וחופן דא"א לצמצם שיהי בשוה וא"כ אם יפחות או שיותיר ג"כ אינו דכיון דחפנים עשו אותם ככלי שרת א"כ קבעינהו מנא וכמו דאמרינן בזבחים (דף קט) אלא אמר רבא כגון דקבעינהו שני חצאי פרס במנא מר סבר קביעו' מנא מילתא היא ומר סבר לאו מילתא היא ועיין שם בתוס' ד"ה ומר כו' הילכך הא דמחייבי רבנן בקטורת בכזית ע"כ משום דמלא חפניו לאו דווקא וקביעות מנא לאו כלום היא אבל אי אמרינן דקביעות מנא הוי קביעות וחפנים עשו אותן ככלי שרת לקודש א"כ בעינן דווק' מלאין וגם סובר דקביעו' מילת' היא א"כ אם מת אין יכול אחר ליכנס בחפינתו שמא יחסר או יותיר וכן אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו שיהא מצומצם לפי חפניו וגם אין עושין מידה לחפניו והטע' הוא דאם כן צריך לעשות מידה מצומצמת ותהי' כמו חפניו א"כ נפישי להו מידות וכמו דאמרינן במנחות (דף פ"ח) יתיב ר' זריקא וקא מיבעי' ליה כשהוא נותן בה שמן כמידה ראשונה או כמו שחסרה אמר רבי ירמיה פשיטא דכמידה ראשונה דאי כמו שחסרה מנא ידעינן מאי חיסר וכ"ת דמשער ליה אם כן שבע מידות נפיש להו מידות טובא קרי עלי' והדר צלח רכב על דבר אמת

שם הכל מודים שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנס' יתירה על איזה מהן הוא עובר חברי' אמרו על האחרונה אמר לו ר"י אומר לו הכנס ואת אמר הכין אלא על הראשונה תמן תנינן השתחוה או ששהא כדי השתחוי' על איזה מהם הוא עובר חברי' אמרי על הראשונה אמר לו ר' יוסי אומר לו צא ואת אמר הכין אלא על האחרונה

הנה בספרי נ"י (סי' ה') ביארתי הירושלמי והוא דמיבעי' ליה דאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירא וע"כ מיבעי' ליה להירושלמי על איזה מהם הוא עובר וע"ז אומר חברי' אמרי על האחרונה (דהא הותר לו הכנסה לצורך עבודה וא"כ בהכנסה ראשונ' אינו עובר דהא הותרה לו הכנסה אחת ואף שלא הכניס המחתה והכף עכ"ז אינו עובר על הכנסה יתירה דהא חדא כניסה צריך לכנוס אלא שהוא עובר על האחרונה דבאחרונה הוא עובר על הכנסה יתירה) וע"ז אמר ר' יוסי דאי איפשר לומר דבאחרונה הוא עובר דהא אומרים לו הכנס ואת אמר הכין (פי' דהא מוכרח הוא ליכנס מחמת הקטרה. וא"כ איך עובר אלא דעובר בראשונה שנטל את המחתה לחוד או את הכף לחוד וכתב הק"ע דקשה דמאי נ"מ הרי מ"מ עובר ויש לומר דנ"מ למלקות דכל חייבי מיתות בידי שמים לוקין עליו אם עשה מעשה וקא מיבעי' ליה על איזה מהם מתרים בו עכ"ל

וכתבתי שם דלכאורה הי' איפשר לומר דנ"מ על ההתראה דאם עובר בכניסה אחרונה א"כ שייך התראה שהוא בשעת האיסור אבל בכניסה הראשונה לא הוי התראה דהא כיון דכניסה א' הותרה וא"כ העבירה הוא ע"י שיצטרך לכנוס עוד פעם ב' וא"כ עובר על למפרע והוא כמו דאיתא בשבועות (דף כ"ח) דאכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי פלוגתא דר"י ור"ל. וא"כ ה"נ צריך התראה בכניסה אחרונה כמו דאמרי' שם לענין תנאי. אך איפשר דאינו דומה דהא הכא בפעם ראשון יודעים אנו בבירור שיכנס בפעם השני דהא צריך להקטיר הקטורת אך בפשיטות יש לומר דנ"מ לענין אם שגג בא' והזיד בא' ועיין ביומא (ד' נ"ג)

וכן הא דאמרי' שם על איזו מהם הוא עובר חברי' אמרין על הראשונ' א"ל ר"י אומ' לו צא ואת אמר הכין אלא על האחרונה (והק"ע גריס בהיפוך חברי' אמרין על האחרונה א"ל אומר לו צא ואת אומר הכין אלא על הראשונה ויפה כיון ודלא כהפ"מ) והכי פירושו דאם נטמא בעזרה איתא בשבועות (דף י"ד) דבא לו בארוכה חייב בקצרה פטור וע"כ מיבעי' לי' בירושלמי דאימת עובר אם בא לו בארוכה דלכאורה לפי שמתחיל לילך בארוכה שיעור קצרה אינו עובר דהא אם בא לו דרך קצרה הי' נמי הולך כזה השיעור וא"כ העבירה הוא באחרונה מה שהארוכה ארוכה יותר משיעור קצרה וע"ז אמרי חברי' דעובר באחרונה וע"כ אמר ר"י דאיך עובר דהא אונס הוא לצאת דהא אומרים לו צא דהא אם יחזור ויעבור דרך קצרה יהי' השיעור יותר: וע"כ אמר לו ר"י אומר לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה (פי' בשעה שמתחיל לילך בארוכה ואע"ג שלא הוסיף עדיין בהליכתו יותר מעל הקצרה בתחילת הליכתו אעפ"כ כיון שידוע שהוא מוכרח לילך אח"כ יותר ע"כ עובר בתחילה) ולכאורה יש לומר ג"כ דנ"מ לענין התראה דאם עובר בתחילת היציאה לא נוכל להתרות דהא בעי התראה בשעת העבירה (אך איפשר דהכא לא הוי התראת ספק דהא ידעינן בבירור אם הלך בארוכה שמוכרח הוא לצאת דאל"ה יעבור על השהי' ועיין בשבועות (ד' ט"ו) אי צריך שהי' למלקות). והנה איתא בשבועות (דף ט"ז) בא לו בארוכה שיעור קצרה מהו שיעור גמירי וכי בא לו בארוכה שיעור קצרה פטור או דילמא דווקא גמירי בארוכה חייב בקצרה פטור א"ל לא נתנה ארוכה להדחות אצלו (ופירש"י בא לו בארוכה כשיעור קצרה שיצא בדרך ארוכה אבל רץ במרוצה עד שלא שהה ביציאתו אלא כשיעור דרך קצרה בהילוך בינוני מהו א"ל לא ניתנה ארוכה להדחות אצלו ופירש"י שלא נתנה להדחות אפי' במרוצה. והנה לפי שיטת הש"ס דילן דחייב אפי' בא לו בארוכה שיעור קצרה א"כ הא דמתחייב על ארוכה אינו מצד השיעור א"כ ליכא פלוגתא להאי דאימתי הוא עובר על הראשונה או על האחרונה והוא רק לשיטת הירושלמי וכמו שביארתי משום דאם מתחיל לילך בארוכה כשיעור הקצרה אז אינו עובר אלא העבירה הוא מה שהארוכה יותר על הקצרה וע"כ ניחא הפלוגתא דחברי' ור' יוסי אבל לשיטת הש"ס דילן דלא נתנה ארוכה להדחות אצלו ואפי' בא לו בארוכה שיעור קצרה כגון שרץ במרוצה עד שלא שהה ביציאתו אלא כשיעור דרך קצרה אפ"ה חייב משום שלא נתנה ארוכה להדחות אצלו א"כ ודאי עובר בראשונה כיון שלא נתנה ארוכה להדחות אצלו: