נועם ירושלמי על מועד קכג

דאין מנחה בבמה א"כ לא הוי חביתין תחילה בבמה וכבר כתבו התוס' בע"ג (ד' ל"ב) בד"ה במה שימש משה כל שבעת ימי המילואים לפ"ה דמשה לא נשתמש בכהונה גדולה דכתיב לאהרן אחיך והוא היה זר אצלן. וקשה למ"ד בזבחים (ד' ק"א) משה רבינו כה"ג הי' נשתמש בכהונה גדולה כו' והר"ר יעקב כו' פי' דאפילו נתקדשו מ"מ כל שבעת ימי המילואים שהיה משה מעמיד המשכן ומפרקו היה נחשב כמו במה ואין בגדי כהונה בבמה כדאמר בזבחים (ד' קיט). ואין להקשות הלא אין חטאת קרב בבמה וחטאת מילואים קרבה שם דמצינו לומר דהורא' שעה היתה כמו שריפתה דלא מצינו חטאת יחיד נשרפת אלא בזו בלבד עכ"ל וא"כ למ"ד דמנחה אין קריבה בבמה בזבחים (ד' קיט) ואפי' בבמת ציבור נמי אינה קריבה כמו שכתבו התוס' בזבחים (ד' קיט) בד"ה אין מנחה בבמה וכל שבעת ימי המילואים היה המשכן כמו במה. וא"כ בודאי חביתין אינה קריבה כל שבעה וע"כ מיבעי' ליה אם ביום השמיני הוי כמו מזבח וקרבה מחצית בשחרית או לא שהתחלה היה מבין הערבים רק אפי' למ"ד דמנחה קריבה בבמה כמו דאמרינן בזבחים (ד' ק"ב) אעפ"כ כיון שהי' חובה ואין חובות קריבין בבמה וכן חטאת כמו שכתב רש"י בזבחים (ד' ק"א) בד"ה לא בבמה כו' ואין לך קדשי קדשים נאכלים בבמה דאילו חטאת ואשם אין קריבין בבמה] וע"כ מיבעי' ליה אם גמר החינוך היה בין הערבים וא"כ בשחרית לא הי' קרב וא"כ שלימה היה קריבה בין הערבים וכמו דס"ל לר"ש במנחות (ד' מ"ט) לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים וכולה היא קריבה. ולא דמי לאם מת כה"ג דמביא חצי עשרון דהתם קרבה בשחרית החצי אבל הכא החצי של שחרית לא קרבה כלל או דילמא מחצה היה קריבה שקרב בשחרית המחצה

וע"כ אומר תחילה בירושלמי פשוט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה (פי' בלא בגדי כהונה והטעם כמו שכתבו התוס' מטעם דכל שבעת ימי המילואים היה נחשב כמו במה) וע"כ מיבעי' ליה אם חציה היה קריבה או שלימה הי' קריבה דדילמא אפי' ביום השמיני בשחרית עדיין לא נתחנך הוי כבמה ועיין לקמן בירושלמי בשמיני אית תניי תני נתפרק ואית תניי תני לא נתפרק אית תניי תני נמשח ואית תניי תני לא נמשח א"ר חנינא פשוט לן מ"ד נמשח נתפרק מ"ד לא נמשח לא נתפרק]

וע"ז אומר מן מה דכתי' ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת דקטורת לא הקטירו תחילה מחמת שאין חובה קריבה בבמה הדא אמרה חצי' קריבה פי' שהקריבה בשחרית ואין תימר שלימה קריבה ניתני על מעשה הקטורת ועל עשירית האיפה (פירוש דבא על מעשה הקטורת משום דכל שבעת הימים לא היו מקטירין קטורת ובשמיני בשחרית נמי לא היה כמו דאמרי' במנחות (ד' מט) שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים של בין הערבים והתניא בקטורת הסמים של שחר תנאי היא כו' אמר אביי מסתברא כמ"ד דקטורת הסמים של בין הערבים כו' וא"כ אם חביתין נמי לא היו קריבין בשחרית א"כ הא צריך ללמד נמי על מעשה החביתין אלא ודאי דחצי הוא קריבה. וע"ז אמר ר' תנחומא בר יודן ולא בעבודה שבפנים אנן קיימין כבר למדו עבודה שבחוץ מפני שעבודת החוץ היה מלמד אותו תחילה

ובזה יתבאר הא דאמרינן אח"כ מילואים מה הי' קרבן יחיד אי קרבן ציבור מן מה דכתיב ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל הדא אמרה קרבן יחיד והתניא קרבן ציבור אמר ר' אידי נתנדבו ציבור ומסרו להם. אפשר דמיבעי' ליה אם היה קרבן יחיד או קרבן ציבור והוא כמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' ל"ד) דלא מצינו חטאת יחיד נשרפת וכתבו דהוראת שעה הי' משום דבלא"ה נמי קשה דאיך היו מקריבין חטאת הלא אין חטאת קריבה בבמה וא"כ צריך לומר דהוראת שעה היתה וע"כ מיבעי' ליה אם היה חטאת יחיד או חטאת ציבור דלא מצינו חטאת יחיד נשרפת וא"כ צ"ל דשל ציבור היה אך כיון דאמרינן שכל שבעת הימים היה כמו במה וא"כ הוי חידוש מה שקרבו חטאת. וא"כ הוי חידוש במה שנשרפת ג"כ ולעולם דחטאת יחיד היא: ואיפשר דהאיבעי' הוא מדכתיב (ויקרא ט') קח לך משלך וכמו דאמרינן ביומא (ד' ג') אמר ר' אבהו דנין פר ואיל משלו מפר ואיל שלו לאפוקי עצרת ור"ה דציבור הוא הניחא למ"ד קח לך משלך כו' וע"כ מיבעי' לי' אי מלואים קרבן יחיד או קרבן ציבור מן מה דכתיב ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל הדא אמרה קרבן יחיד דקרבן ציבור אינו טעון סמיכה כמו דאמרינן במנחו' (ד' צ"ב) ואיפשר לומר דמבעי' לי' אהא דאמרינן בריש מכילתין ר' בא בשם ר' יוחנן כאשר עשה ביום הזה אלו שבעת ימי המילואים צוה ד' להורות לעשות זה שעיר של יוה"כ או אינו אלא שעיר של ר"ח מה זו כפרת אהרן בפני עצמו כפרת בניו בפני עצמה כו' וע"כ מיבעי' לי' אם מלואים הוי קרבן יחיד, א"כ איכא למימר דנין פר ואיל משלו מפר ואיל שלו לאפוקי עצרת ור"ה דשל ציבור הוא]

[שם כהדא דתני על זה וע"ז מזין עליו מכל חטאות שהי' שם כדי שיכנסו המים תחת הדם דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר תחת הדם ותחת שמן המשחה

והנה לשיטת הירושלמי לא פליגי ר' יהודה ור' יוסי כמו שמביא בש"ס דילן ביומא (דף ח') דר' מאיר סובר דא' זה ואחד זה מזין עליו כל ז' מכל החטאות שהי' שם דברי ר' מאיר ור' יוסי אומר אין מזין עליו אלא ג' ושבע בלבד ומהירושלמי משמע דר' יוסי סובר דמזין עליו כל שבעה משום דזהו תחת דם ותחת שמן המשחה כמו שהי' במילואים ולא מטעם דמזין עליו אולי נטמא בטומאת מת

ונראה לי דלפי מה שהביא הירושלמי הברייתא דתני על זה ועל זה היו מזין עליו מכל חטאות שהי' שם כדי שיכנסו המים תחת הדם דברי ר' יהודה ולפי"ז צריך לומר הטעם כדי שיכנסו המים תחת דם ולא משום ס' טומאת מת דהא אמרינן ביומא (דף ח') ותסברא אי סבר ר' יוסי היתר היא בציבור הזאה כלל למה לי וא"כ ר' יהודה שסובר דטומאה הותרה בציבור כמו דאמרינן ביומא (ד' ז') אמר לו ר' יהודה הנח לכה"ג ביוה"כ שטומאה הותרה לו בציבור הזאה ל"ל וכן אמרי' בפסחי' (ד' ע"ז) דליכא תנא דשמעת לי' דאמר טומאה הותרה בציבור אלא ר' יהודה ואפי' לר' יוסי אמרינן בפסחים (דף ע"ח) אהא דאמרינן שם ר' יוסי סבר אין הציץ מרצה על אכילות אלא דקסבר ר' יוסי דטומאה הותרה בציבור אלא דפריך מהברייתא דתנא אחד זה וא' זה מזין עליו מכל חטאות שהיו שם כו' ר' יוסי אומר אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי בלבד ואי ס"ד קסבר ר' יוסי טומאה הותרה בציבור הזאה כלל למה כו' וע"כ קאמר בירושלמי דהפלוגתא של ר' יהודה ור' יוסי הוא דר' יהודה סובר דמזין עליו מכל חטאות שהיו שם כדי שיכנסו המים תחת דם ור"י סובר תחת דם ותחת שמן המשחה אבל לא משום טומאת מת משום דטומאה הותרה בציבור ודו"ק]: בראשונה פרק שני

שם (ה"ב) אמר ר' יוחנן לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים אלא אמרו מי שזכה בשחרית יזכה בין הערבים והא תני כפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזכה זכה לעצמו. ר' חזקיה בשם ר' בון בר כהנא תיפתר שהי' בשבת אחד משמר הבא וא' משמר היוצ' וכן א אמרי' ביומא (ד' כ"ו) אמר ר' יוחנן אין מפייסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית כו' אמר ר"ש בר רב יצחק הכא בשבת עסקינן הואיל ומשמרו' מתחדשות ולמאי כו' נפישי להו פייסות מייתי כולהו מצפר' אתי דזוכה בו שחרית זכי דזכי בערבית זכי)

והנה הק"ע פי' על הא שאומר הזוכה זוכה לעצמו וכתב הק"ע סיומא דברייתא הוא שאין הכהן הזוכה יכול לומר לחבירו אני נותן עבודה שזכיתי בה

ולי נראה לפרש שהזוכה זוכה לעצמו הוא כמו דאמרי' ביומא (ד' כ"ה) איבעי' להו כשהם מפייסין לעבודה אחת מפייסין או דלמא לכל עבוד' ועבוד' הן מפייסין כו' ת"ש ר' יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה ומשני שאני מחתה וקטורת דחדא עבודה היא. איכא דאמרי דוקא מחתה וקטורת דחדא עבודה היא אבל שאר עבודות בעי פייס. ומשני מחתה איצטריכא ליה סד"א הואיל כו' ומעתרא נתקין לה פייס בפני עצמה קמ"ל ת"ש דתני ר' חייא לא לכל עבודה ועבודה מפייסין אלא כהן שזכה בתמיד שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו שמע מינה והירושלמי לא סבר הכי אלא דלכל עבודה ועבודה היו מפייסין וע"ז אומר והזוכה זוכה לעצמו ופירוש ולא שזכה ג"כ לאחרים דהיינו ששנים עשר אחיו הכהנים יהיו נמשכין עמו וכמו שפי' רש"י שם שהכהנים שמקיפין לימינו נמשכין אחריו כפי סדר משנתנו שני לזריקה שלישי לדישון מזבח הפנימי רביעי למנורה וכן כולם) וע"ז אומר והזוכה זוכה לעצמו הי' שצריכין פייס לכל אחד ובזה יתבאר הירושלמי לקמן ויתבאר שם עוד בזה

שם (ה"ג) הפייס השלישי חדשים לקטורת בואו והפיסו כו' אמר ר' חנינא מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה. א"ר יוסי מתניתין אמרה כן חדשים לקטורת בואו והפיסו אר"ח וכן למחתה אר"י מתניתא אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. נמצאת אומר שני כהנים היו מתברכין בכל פעם

[ופירש הק"ע מתניתין אמרה כן הרי מפורש תנן הכי במתניתין ולמה לי לדר"ח ומשני אמר ר' חנינא וכן למחתה אף במחתה לא שנה אדם בה מתניתא אמרה כן בברייתא תני' הכי שני כהנים היו מתברכין בכל