נועם ירושלמי על מועד קכא

והנה לפי מה שביארתי (והגהתי תחילה בכדי להשוות קצת עם הבבלי) צ"ל זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו עולין לו משום שנים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינן עולין דר' יהודה אזיל לטעמיה דס"ל דאלקות אינו עולה לו משום מלכות

והנה בש"ס דילן בר"ה (ד' ל"ב) איתא זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת ובירושלמי איתא זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו עולין לו משום שנים ואינו מביא הפסוק האחר כי מלך כל הארץ אלהים. והוא משום דהש"ס דילן סובר דלא פליגי כלל ר' יוסי ור' יהודה אם אלקות עולה לו משום מלכות ולא פליגי אלא בשמע ישראל כו' ה' אחד מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות וידעת היום והשבות כו' אין עוד כו' אבל לא פליגי כלל אם אלקות עולין לו משום מלכות ואלקות ודאי דאינו עולה לו משום מלכות וע"כ מביא הש"ס דילן הפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה הב' פסוקים זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ור' יהודה אומר אחת שהוא משום דס"ל דזמרו למלכנו אינו עולה משום מלכות

אבל לשיטת הירושלמי דפליגי תחילה ר' יוסי ור' יהודה אם אלקות עולה לו משום מלכות ע"כ אינו מביא רק פסוק א' זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו דר' יוסי ס"ל (לפי הגהתי) דעולה לו משום שנים משום דאלקות נמי עולה לשם מלכות ור' יהודה (לפי גרסתי) אומר דאינו עולה והוא משום דאזיל לטעמיה דאלקות אינו עולה לו משום מלכות

וע"ז אומר ר' זירא בעי בי' ובדבתריה פליגין או ביה לגרמי' פליגין והוא דמיבעי' ליה לר' זירא אם הא דאמר ר' יהודה (לפי גרסתי) אינן עולין היינו שאלקות אינו עולה לשם מלכיות והיינו דביה פליגין אבל במלכיות לא פליג ר' יהודה דודאי עולה משום מלכות או דילמא ביה ובדבתרי' פליגין דהיינו שפליג ר' יהודה אפילו על מלכות נמי שאינו עולה כלל והענין הוא משום דהי' קשה לר' זירא דלמאי פליגי בזמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו. הא ממינא ידעינן מפלוגתא קמייתא דלר' יוסי אלקים עולה לשם מלכות ועם המלכות עולה לשנים. ור' יהודה ס"ל דאלהים אינו עולה לשם מלכות ואמאי פליגי בזמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו. וע"כ מספקא ליה דילמא ביה ובדבתריה פליגין דהיינו שאינו עולה כלל משום שאומר מלכנו וכפרש"י וע"כ פשיט מן מה דתני הכל מודים במלך אלהים על גוים שהוא א' והוא משום דהם סמוכים זה לזה מלך אלקים ע"כ אינו עולה רק לאחת וע"כ מדייק דלמאי אמר הכל מודים הי' לו לומר ומודה ר' יוסי דמלך אלהים על גוים דאינו עולה רק לאחת אלא דקאמר הכל מודים אפי' לר' יהודה ג"כ דה"א שאינו עולה כלל כיון דלא כתיב מלך סתם רק מלך אלהים על גוים וא"כ ה"א דר' יהודה פליג ע"ז כמו דפליג אזמרו למלכנו. וע"כ קמ"ל כיון דקאמר מלך אלהים על גוים הוי כמו שאומר שמלך על כל הגוים וא"כ הוי כמו מלך סתם וא"כ מוכח מזה דבי' ובדבתריה פליגין שר"י פליג אף על זמרו למלכנו זמרו דאינו עולה לשם מלכות מחמת שאומר זמרו למלכנו זמרו וכפרש"י שם

וע"כ בש"ס דילן (דף ל"ב) אומר ושוין במלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו שהוא אחת משום דהש"ס דילן סובר דלא פליגי כלל אם אלהים עולה לשם. וע"כ מפרש הברייתא דשוין שמלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו שהוא אחת וכמו שפירש"י דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות אבל הירושלמי גרס הכל מודים במלך אלהים על גוים שהוא אחד פי' דלא הוי שתים משום דר' יוסי סובר דאלקות עולה לשם מלכות. ע"ז אומר כיון דכתיב מלך אלהים וסמוכים זה לזה ע"כ לא הוי רק א' ואינו מסיים הקרא אלהים ישב על כסא קדשו דהכל מודים דקאי על מלך אלהים על גוים ואיפשר דאלהים ישב על כסא קדשו לר' יוסי דסובר דאלהים עולה משום מלכות היו שנים משום דכתיב אלהים ישב על כסא כו' ואלהים עולה משום מלכות משא"כ לשיטת הש"ס דילן דלא פליגי כלל בזה אם אלהים עולה לשם מלכות וע"כ אומר ושוין במלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו דלא הוי אלא אחת דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות כמו שפירש"י ודו"ק: מסכת יומא שבעת ימים פרק

ראשון

(ה"א) מה בין כהן השורף את הפרה לכה"ג ביום הכיפורים שזה אפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו. וזה אפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו על דעתי' דר"י דו יליף מן הדין קרייא שמעלה היא בפרה כו' ע"ד דב"ק למה כאן נוגעים וכאן אין נוגעים אמר רבי חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ולא כך אינו טמא מחמת הזייתו אמר רבי בון אף בר ק פרא אית ליה משום מעלה היא בפרה סילסול היא בפרה

והנה הק"ע כתב כתבו התו"י וא"ת למה לא היו נוגעים בו כל ששה ימים והא בלא"ה היו מטמאין אותו מפני הזאה שהיו מזין עליו וי"ל שעד הערב לא היה מקבל הזאה לפי שכל היום היה עובד עבודה כדלקמן בפירקין ואם היו נוגעין בו שוב לא היה יכול לעבוד עבודה כיון דשוינהו רבנן לגבי' כטומאה ואחר הזאה וטבילה נמי לא היו יכולין שא"כ היה צריך לחזור ולטבול קודם חשיכה שטמאוהו כו' וקשה לי מירושלמי דפריך למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעים בו ומשני שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ופריך בלאו זה אינו טמא מחמת הזייתו ומשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים והשתא תימא לי מאי פריך בלא כך אינו טמא מחמת הזייתו לפי מה דפרישית שלא היה מקבל הזאה עד הערב ותו אין רשאין ליגע בו שלא יטמאוהו כו' ע"כ ודבריהם תמוהים דקאמרו דעד הערב לא היה מקבל הזאה כדי לעבוד עבודה הא אנן לא תנן לקמן אלא בכהן העובד ביוה"כ אבל כהן השורף את הפרה לא היה עובד כל שבעה כו' גם מ"ש דמשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים אינו בהגרסא שלפנינו עכ"ל

[והנה מה שהקשה על התו"י דמאי מקשו על הא דקאמר בלא כך אינו טמא מחמת הזאותיו לפי מאי דפרישית שלא הי' מקבל הזאה עד הערב והקשה הק"ע דזה לא מצינו רק בכה"ג לפני יוה"כ אבל לא בכהן השורף את הפרה זה אינו דהקושי' הוא על מה שתירץ ר' חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים וא"כ אמאי לא חששו בכה"ג כשמפרישין אותו שבעה ימים קודם שלא יטמאו אותו (וכן הקשה הק"ע) וצ"ל כמו שכתב התו"י דגבי פרה מטמאין אותו בנגיעתן משום דבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת ואפי' שמרו עצמם על טהרת חטאת ועשאוהו כטומאות בשביעי שלו כמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"ג) משא"כ בכה"ג שאין חשש שיטמאו אותו וא"כ קשה דמאי איכפת לן אם יטמאו אותו בפרה א"כ צ"ל דא"כ לא יוכל לעשות עבודה כל היום וע"ז מקשה ולא כך אינו מטמא מחמת הזאתו וא"כ קשה דמאי מקשה דילמא היו מזין מערב כמו בכה"ג לפני יוה"כ ועוד דהא התירוץ של ר' חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים הי' ג"כ מחמת שצריך לעבוד עבודה

והנה מה שתירץ הירושלמי (לפי מה שהביאו התו"י) דמשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים (פי' דהא הוא טמא מחמת הזייתו) ולכאורה קשה דא"כ אמאי אמרינן בכה"ג ביו"כ שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעים בו ואמאי נוגעים הא הם יטמאו מחמת הזאתו. ולפי"ז צ"ל דהשתא חוזר בו ממה שתירץ דהיינו שלא יטמאו אותו והוא צריך לעבוד עבודה אלא דלא יטמאו אחיו הכהנים ממנו מחמת הזאתו והזאתו בפרה הי' בשחרית משום שבאמת לא הי' עובד עבודה באותם שבעת הימים ולא כמו בכה"ג שצריך לעבוד עבודה כל שבעה כדי לחנכו וע"כ מזין עליו לעת ערב וע"כ היו אחיו הכהני' נוגעים בו דהא לא יטמאו מחמת הזאתו ולאחר הזאתו הי' טובל מיד שהי' לו הערב שמש משא"כ בפרה היו מזין עליו בשחרית וע"כ לא היו נוגעים בו שלא יטמא אותם אך שעדיין קשה דלמה הוצרך להיות מזין