נועם ירושלמי על מועד קיט

לאחר שקידשו ב"ד את החודש אין מקבלין הזמה על העדות וכ"כ הרמב"ם פ"ב

עוד (שם) ב"ד שראו את ההורג אמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו לא היו עורפין דכתיב ועינינו לא ראו מ"מ והרי ראו וב"ד ישראל את ההורג ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל ראוהו ב"ד את ההורג) אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהן. אית תניי תני יעמדו כולם ויעידו במקום אחר ר' יהודה בר פזי בשם ר' זעירה כשם שהם חלוקין כאן כך חלוקין בעדות החודש (פי' כשם שהם חלוקין אם ראו ב"ד את ההורג אם יכולים להיות ב"ד דהיינו אם עד הרואה נעשה דיין ולכך אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהם משום דיכולים להיות דיינים ואית תניי תני יעמדו כולן ויעידו במקום אחר (פי' משום דאין עד הרואה נעשה דיין). וע"כ אמר ריב"פ בשם ר' זעירא כשם שהם חלוקין כאן כך חלוקים בעדות החודש פי' דפליגי ג"כ בעדות החודש אם עד הרואה נעשה דיין וכמו שביארתי לעיל דהירושלמי סובר דעדי החודש כעדי נפשות דמיין ודלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (רפ"ג דר"ה דף כ"ו) אפי' תימא ר' עקיבא עד כאן לא קאמר ר"ע התם אלא בד"נ דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזי' דקטל נפשא לא מצי חזי לי' זכותא אבל הכא אפי' ר"ע מודה והירושלמי מדמה עדי החודש לעדי נפשות

עוד שם בירושלמי ויקום חד ויתיב חד וכתב הק"ע דאמתניתין פריך למה יעמדו שנים ויושיבו שנים מחבריהם לא יושיבו אלא אחד ויעמוד חד ויעיד לפני ג' ואח"כ ישב העד הראשון ויעמוד העד השני ויעיד בפניהם אלא ודאי דפסול לדון כיון דראה גם הוא א"כ קשי' למה כשר השלישי שגם הוא ראה ופירושו נכון ולא כמו שכתב הפ"מ ודבריו דחוקים אך שצריך לבאר דאמאי אמרינן בכתובות (ד' כ"א) יתיב ר' אבא וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה דיין איתיבי' רב ספרא לר' אבא ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש החודש מקודש שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ואי ס"ד דעד נעשה דיין למה לי כולי האי ליתבי' בדוכתי' וליקדשי' ופירש"י ליתבי' בדוכתא אחר שהעידו בפנינו א"ל אף לדידי קשי' לי' כו' ואמר להו הנח לעדות החודש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן

וע"כ אמאי לא מקשה בש"ס דילן ג"כ דלמה לי שיעמדו שנים ויקום חד ויתיב חד אך לפי"ז יהיו צריכים להעיד בזה אחר זה והא פליגא בזה רבנן ור' נתן בסנהדרין (ד' ל'). אך הט"א כתב בר"ה (ד' כ"ג) אהא דתנן ומכניסין את הגדול שבהם דמשמע דמהני בעדות החודש אפי' אם העידו בזה אחר זה אעפ"כ אינו מוכרח כל כך וע"כ לא פריך בש"ם דילן וליקום חד וליתיב חד אע"ג דאכתי לא תירץ משום דבדאורייתא אין עד נעשה דיין אבל בירושלמי פריך משום דס"ל דמהני בעדי החודש בזה אחר זה וע"כ פריך וליתיב חד וליקום חד

וע"כ איפשר לומר דהא דקאמר בירושלמי ר' אימי בשם ריב"פ קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין קם ר' יוסי עם ריב"פ א"ל אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות החודש והוא שאין מדקדקין בעדות החודש פי' שיהיו שניהם מעידין כא' אלא אפי' בזה אחר זה ולא כמו שפי' הק"ע דזהו לענין דאם קידשוהו ואח"כ נמצא העדים זוממין דה"ז מקודש. דהא כבר אמר להך מילתא אלא דאין מדקדקין בעדות החודש שיהיו שניהם מעידים כא' וע"כ קאמר אית תניי תני כו' ופריך אח"כ ויקום חד ויתיב חד פי' דלמה יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם לא יושיבו אלא א' ויעמוד חד ויעיד לפני ג' ואח"כ ישב העד הראשון ומעמיד העד השני ויעיד בפניהם כו' כיון שאין מדקדקין בעדות החודש ויכולים להעיד אפי' בזה אחר זה וע"ז משני שני' היא שאין העד נעשה דיין פי' אע"פ שעד הרואה נעשה דיין אבל עד המעיד אינו נעשה דיין

ובאמת לשיטת הירושלמי צריך לומר דאין מדקדקין בעדות החודש וכמו שביארתי דמקבלין העדות אפי' בזה אחר זה והוא כמו דאמרינן בר"ה (ד' כ"ד) ת"ר אחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר ג' עדותן קיימת אחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה אבל מצטרפין לעדות אחרת ופירש"י מצטרפין לעדות אחרת דאחד מהם מצטרף עם עד אחד שאמר כמותו וכתב הט"א וכ"ת מאי קמ"ל פשיטא דמצטרפין לעדות החודש דהא אין דבריו של אחד במקום שנים וי"ל דקמ"ל דלא אמרינן דכיון שהעיד מתחילה עם הפסול תבטל גם עדותו כדקייל"ן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות כולן בטילה וכתב שם ומיהו היא גופא קשה לי הא דאמר במכות (ד' ו') בנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות כולן בטילה לרבי בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות ואפי' לר"י דאמר התם בד"א בד"נ אבל בד"מ שתיקנו העדות נשאר מ"מ העדו' החודש ודאי לד"נ דמי אפי' לר"י דהא טעמ' דר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ אע"ג דכתיב משפט אחד יהי' לכם פי' התוס' משום הא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטיל' אתי לן מהיקישא דג' לשנים ובשנים אם הא' פסול בטל כל העדות ואין כאן אלא ע"א אף בג' כן והא בדיני ממונות אף בשנים אף אם הא' פסול אין העדות הב' בטל לגמרי דהא עד אחד בממון קם לשבועה ולפי"ז עדות החודש וכל העדות דלא שייך בהו שבועה ע"י עד א' דמי לד"נ בהא דפסול א' מבטל כל העדות אפי' לר"י מהיקשא דמה שנים ואכתי תקשה למה הוא ואחר מצטרף לעדות החודש זה הא כבר נתבטל עדותו כשהעיד הפסול וכן הקשה בהא דאמר בספ"ב דנזיר גבי נזירות בא' אומר נזיר ב' וא' אומר נזיר ה' דלב"ש בכת א' עדותן בטלה ובב' כיתות עדותן מתקיימת ולב"ה אפי' בכת אחת עדותן קיימת משום דיש בכלל ה' ב' והשתא לב"ש בב' כיתות אמאי עדותן קיימת הבטל כל העדות מטעמא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דהא גבי נזירות לא שייך שבועה ע"י עד אחד דדמי לד"נ ועדות כולן בטלה ובפ"ג דב"ב (דף מ"א) תני' ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על ב' כיתי עדים שא' אומרת מנה וא' אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה והקשו התוס' בשם ריב"א לב"ש דאמרי בכת א' נחלקו עדותן דהוי עדות מוכחשת אפי' בב' כיתי עדים תיבטל עדותן דה"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול ותירצו בשם ר"י דב"ש ס"ל כר"י דאמר בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ותירוץ זה אינו עולה כהוגן בשמעתין גבי עה"ח ובההיא דנזירות כיון דלא שייך בהו שבועה ע"י עד אחד אפי' ר"י מודה דעדותן בטלה דלד"נ דמי עוד תירצו התוספות בפ"ג דסנהדרין כיון דלא ידעינן איזה פסולה ע"כ אינה בטילה גם תירוץ זה אינו עולה בשמעתין דהא לבתר שא' מאלו נצטרף ע"א שיאמר כמותו הא נודע לנו שהפסול הוא אידך ואין דבריו של א' במקום ב' כו' מיהו י"ל בההיא דמה שאמר רבא דהוא ואחר מצטרפין לעדות ר"ח לאו שיאמר האחר כמותו לגמרי דא"כ הי' הפסול מבטל עדותו לגמרי כיון דנודע מי הוא הפסול אלא מיירי בבא ואמר גבוה ב' מרדעות דזה ראוי להצטרף עם האומר ג' ועם האומר ה' דכ"כ טעו אינשי אלא דאינהו בהדי הדדי א"א לצרפינהו דבין ג' לה' לא טעו וזה האחר ראוי להצטרף בין עם זה בין עם זה ואכתי לא נודע מי הוא הפסול

רק שכתב מ"מ גם על תירוץ זה קשה לי דכיון דהא דפסול א' מבטל עדות כולן מהיקשא דג' לב' כי לא נודע הפסול מה בכך הא בכה"ג עדותן בטילה כדאמר הכא באחד אומר ג' ואחד אומר חמשה

והנה בספרי אבי הנחל (דרוש כ"ו) ביארתי דאיפשר לומר דהטעם דהא דאמרינן נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה היינו בקרוב או פסול ממש אבל בלאו"ה לא אמרינן כיון שבטל מקצתו מתבטל כולו וכמו שכתב הש"א חוה"מ ברמ"א (ס' נ"ב) וזה לשונו וכן אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדברי ר"י השאר לא נתבטל וכן כתב המ"ל ברמב"ם (פ"ד מה' עדות ה' ד') אהא דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטילה וכתב נסתפקתי במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש א' וכגון בהא דאמרינן בכתובות (ד' ד') נמי לאורעי סהדי והעיד עם עדים אחרים אי אמרינן בזה דבטלה כל העדות

ולפי"ז ניחא דאם לא נודע הפסול א"כ כיון דקייל"ן כרב הונא בשבועות (ד' מ"ז) זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה א"כ כל א' מהעדות הוו כשירים אלא דלאותה עדות נתבטלה מחמת דמכחישין זה את זה ע"כ לא אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה (אך שם בשבועות משני רבא אליב' דרב חסדא דהוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ר"ח דהוי תרי וחד ואין דבריו של א' במקום שנים א"כ אכתי הקשה אמאי לא הוי עדות