נועם ירושלמי על מועד קיז

ממון כ"ע מודו דמפריחי יונים פסול או שצריך להגיה ועדי החודש כעדי ממון דמי ועוד נראה (שנתחלפו השיטות וצריך לגרוס אח"כ וכמו שאבאר) ופריך והא תני זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשרין לה מאן תניתה רבנן. (בתמי') (פי' שזה ודאי לא אתי ככ"ע דהא תנן כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הם אינן כשרים לה (וכה"ג פריך בסנהדרין (דף כ"ז) זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה אף הם אין כשרים לה מני אלימא ר' יוסי הא איכא עדות בדיני נפשות שאין האשה כשירה לה והן כשירין לה אלא לאו ר"מ היא) וא"כ ודאי אתי כר"א ואי אפשר לומר ד"ה היא) רבנן כר"א מודיי לי' פליגין עלויי (ופי' הק"ע רבנן כר"א מודיי ליה פליגין עילוי' בתמי' וסיומא דקושיא היא דאף לדבריך אי אפשר לאוקמי מתניתין דהכא כרבנן) ר' יונה בכם רב חונה כולהן דר"א (פי' דאפי' רישא דמתניתין דתנן אילו הן הפסולין המשחק בקוביא נמי אתי כר"א ואיפשר לומר שסובר דעדי החודש כעדי נפשות דמיין וכמו שאבאר לקמן וע"כ נראה לי שנתחלפו השיטות וצריך לגרוס הכא כולהון דר"א ועדי החודש כעדי נפשות אינון אתיין אילין פלוגתא א כאילן פלוגתא דתני עד זומם פסול בכל עדות שבתורה דברי ר"מ א"ר יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון על הממון נחשד ומממון נפסל ואתי' דר' יוסי כרבנן ודר"מ כר"א. (פי' דר' יוסי סובר דהוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות כרבנן ודר' מאיר כר"א דהוזם בדיני ממונות פסול בעדות נפשות כר"א)

[אך שצריך לדקדק במאי דקאמר תחילה רבנן כר' אליעזר מודו לא פליגין עילוי' שזה אינו מדוקדק לפי' הק"ע

ע"כ נראה לי לבאר כמו שבארתי בספרי נועם ירושלמי בברכות (רפ"ה) ר"א אומר בהודי' ר' יוחנן בשם רב מטין כר"א ביו"ט שחל להיות במו"ש כו' ר' יצחק ב"נ בשם ר"ח ב"נ הלכה כר"א לעולם ר' אבהו בשם ר"א הלכה כר"א לעולם אמר רב אחא בר יעקב לא בגין דאחין (צ"ל דאינן) תרתין שמועין אלא בגין דריב"נ ור"א תרווייהו בשם ר' חנינא בן גמליאל הלכה כר"א לעולם ובארתי בספרי (שם) פי' שריב"נ אמר בשם רחב"ג הלכה כר"א לעולם ור' אבהו בשם ר"א אמר הלכה כר"א לעולם וא"כ הם מימרות חלוקות אלא בגין דריב"נ ור"א תרווייהון בשם ר"ג הלכה כר"א לעולם (פי' דר"א נמי אמר הלכה בשם רחב"נ הלכה כר"א לעולם והוא משום דאי לאו הכי תקשה דהא אמרינן בש"ס דילן בפ"ק דנדה (דף ח') וכן אמר ר"א הלכה כר"א בד' כו' ופריך ותו ליכא והא תנן ר"א אומר אומר ברכה רביעית בפני עצמה ור"א אומר בהודאה והא אמר ר"א הלכה כר"א אמר ר' אבא ההוא דאמר משום רחב"ג דתניא ר"ע אומר אומר ברכה רביעית בפני עצמה רחב"ג אומר בהודאה והא קשיש מיני' טובא אלא משום דקאי רחב"ג בשיטתי' וא"כ אי לאו דקאי רחב"ג בשיטתי' לא הי' פוסק ר"א כר"א דהא אמר אין הלכה כר"א אלא בד' אלא משום דקאי רחב"ג בשיטתי' וע"ז אומר לא בגין דאינון תרתין שמועין פי' דר"א אומר מעצמו הלכה כר"א דריב"נ ור"א תרווייהון בשם דרחב"ג הלכה כר"א לעולם וע"כ פסק ר' אלעזר הלכה כר"א משום דרחב"ג קאי בשיטתי' אבל אי לאו רחב"ג לא הוי פוסק כר"א דהא ר"א אמר דאין הלכה כר"א אלא בד'

ובזה יתבאר הא דאמר בירושלמי רבנן כר' אליעזר מודו לי' פליגין עילוי' פי' דרבנן כר"א (פי' לר"א והוא אמורא מודו לי' פליגין עילוי' פי' אם מודו לי' דפסול בדיני ממונות ולא פליגי רק לענין נפשות א"כ סתם לן תנא כר"א בהא דתנן במתניתין זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה אף הם אינן כשירים וא"כ כיון שהאשה פסולה לעדות נפשות א"כ הם נמי פסולים בעדות נפשות א"כ סתם לן תנא כר"א (וכמו דאמרינן בסנהדרין דסתם לן תנא כר"מ) ואם פליגין עילוי' דאמרי אפי' בעדות ממון נמי כשר א"כ סתם לן בסנהדרין ג"כ כר"א דמפריחי יונים פסולין לעדות ואם כן אי מודו לי' אי פליגין עילוי' ע"כ צריך להיות הלכה כר"א וא"כ אמאי אמר ר' אלעזר הלכה כר"א בד' ותו לא הא הלכה כסתם משנה ור"א נמי סובר הלכה כסתם משנה וכמו דאמרינן בירושלמי בסוטה (רפ"ו) וכן ביבמות (פ"ד) ר' חזקי' ר' אבהו בשם ר' אלעזר כל מקום ששנה ר' מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וא"כ אמאי אמר ר"א הלכה כר"א בד' ותו לא

ועל זה אומר ר' יונה בשם ר"א רב חינא כולהון דר"א (וכמו שהגהתי) ועדי החודש כעדי נפשות דמיין וא"כ אפי' רישא דתני אלו הם הפסולין נמי כר"א אתי אילין פלוגתא כאינין פלוגתא דתני עד זומם פסול לכל עדות שבתורה דברי ר"מ א"ר יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם לעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון על הממון נחשד וממון נפסל וע"כ אעפ"י שהלכה כר"א אעפ"כ אמר הלכה כר"א בד' אע"ג דאיכא הא דמפריחי יונים אך זהו משום דקאי ר"מ בשיטתי' וכמו דמשני בפ"ק דנדה (שם) משום דקאי רחב"ג בשיטתי' אבל לעולם בהא נמי הלכה כר' אליעזר דהא סתם לן תנא כוותי' ודו"ק]: אם אינן מכירין פרק

שני

(ה"א) מתני' אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם שקלקלו המינים התקינו שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין, א"ר יונה הכין צורכא מיתני בראשונה היו מקבלין מכל אדם אם אינן מכירין אותו היו משלחין עמו אחר להעידו אמר ר' יוסי אפי' כמתניתין אתיא הוא אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו למה שבראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אד ופריך ועד א' נאמן (ומשני משלך נתנו לך בדין הוא שלא יהיו צריכים עדים והם אמרו שיהיו צריכין עדים והם אמרו עד אחד נאמן (פי' דע"כ מהימן עד אחד מפני שמשלך נתנו לך פי' שזה דרבנן דמדאורייתא אין צריכין עדים להעיד עליהם אלא דרבנן הצריכוהו ועל כן לא בעינן שני עדים ועד אחד נאמן): וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בר"ה (דף כ"ב) דמקשה וחד מי מהימן והתני' מעשה שבא הוא ועדיו עמו להעיד עליו אמר רב פפא מאי אחר זוג אחר דאי לא תימא הכי אם אינם מכירים אותו מאי אותו אילימא אותו חד וחד מי מהימן משפט כתיב בי' אלא מאי אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר ולשיטת הירושלמי הוא כיון שהוא מדרבנן ע"כ אפילו חד נמי מהימן]

(שם) עד אחד מהו שיהא נאמן כשנים האיך עבידא היו שנים א' הכל מכירין אותו וא' אין אדם מכירו חבירו מכירו חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו אם אומר את כן נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דהא קאמר דעד אחד מהימן וא"כ מאי קא מבעי' לי' אם אחד הכל מכירין אותו וא' אין אדם מכירו חבירו מכירו מהו שיעשה כא' מן השוק להעיד עליו כיון דהירושלמי סובר דעד אחד מהימן והנה הק"ע כתב דלא קאי אקידוש החודש אלא אשאר עדות דרבנן כגון קיום שטרות והפ"מ כתב דעד אחד אינו נאמן אלא דווקא אם שלחו ב"ד להעיד וכל זה דוחק

ע"כ נראה לי דהירושלמי מדייק מדתנן אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו ומדקתני אחר משמע דחד מהימן וע"כ קאמר דעד אחד נאמן משום דמשלך נתנו לך (פי' כיון שהוא מדרבנן) ולא ניחא לי' לתרץ דמאי אמר זוג אחר כמו דמתרץ הש"ס דילן וע"כ מבעי' לי' דאין ראי' ממתניתין דתנן משלחין עמו אחר להעידו דאפשר דהפי' של המשנה הוא כך דאם אינם מכירים אותו היינו אחד מן הזוג עדות שבאים להעיד וכמו דמדייק הש"ס דילן דאותו משמע חד וא"כ אפשר לפרש דאותו הוא חד והיינו אם אין מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו דמסתמא כיון שבאים שנים יחד להעיד מסתמא העד השני מכיר אותו וע"כ כיון שהעד השני מכיר אותו אך משום דבעינן שנים על כן משלחין עמו אחר להעידו כדי שיהיו שנים וא"כ אין ראי' דעד אחד נאמן

וע"כ בעי לה אי אמרינן דעד אחד אינו נאמן אם נאמן להעיד עם אחר על העד השני וע"ז אומר דלא מהני אם אין עד אחד נאמן דא"כ נמצא כל העדות מתקיימת בעד אחד: וא"כ אי אפשר לפרש המשנה דאם אין מכירין משלחין עמו אחר להעידו דהיינו על העד השני שיצטרף אחר עם עד הראשון להעיד עליו וא"כ מוכח מזה דעד אחד נאמן דהא תנן דאם אין מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו ומדקתני משלחין אחר אם כן מוכח מזה דעד א' נאמן ולא ניחא לי' לשנויי דמאי אחר זוג אחר כמו דמשני בש"ס דילן

שם מכיריו מהו לחלל עליהם את השבת נשמעינה מן הדא א"ר נהוראי כאן שני' מעשה שירדתי להעיד על עד א' באושא ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי וכתב הק"ע דלא גרסינן כאן שני' אלא א"ר נהוראי מעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא עוד פי' לפי הגרסא שלפנינו כאן בא"י נשנית כו' שבא ר' נהוראי להעיד על העד ובבבל נשנית בלשון אחר שר' נהוראי א' מן העדים ופירושו דחוק דהא כתבו התוס' בר"ה ודף כ"ב) דלשיטת הש"ס דילן נמי הפי' דבהכרת העד איירי שהלך ר' נהוראי להעיד עליו שכשר הי':