נועם ירושלמי על מועד קטז

דילן סובר כר' יוסי בר' בון דכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא ואם כן יש בל תאחר אפילו בנזירות גם כן

ובזה יתבאר הא דאמרינן שם בירושלמי ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל אמר ליה כו' ולא האחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין וביארתי בספרי עמק יהושע שבל תאחר אינו שייך אלא בדבר שהוא לתשלומין או לגבוה או לכהן. אבל מצוה שבגופיה לא שייך ב"ת והקשיתי שם מהא דאיתא בש"ס דילן (שם) דבנזיר עובר בבל תאחר תגלחתו אלמא דאפי' במצוה שעל גופיה נמי שייך ב"ת. אך כבר ביארתי שבלאו"ה הירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דבנזיר עובר בב"ת ועוד איפשר לומר דקאמר דבר שהוא ניתן לתשלומין אבל מילה לא ניתן לתשלומין דאעפ"י דיכול למולו אח"כ אעפ"כ לענין מילה בזמנה דבר זה לא ניתן לתשלומין כלל דהא בזמנו דוחה שבת ושלא בזמנו אינו דוחה שבת ודו"ק

ונראה לי הא דמיבעי' ליה דוקא במ"ע דמילה אם עובר על בל תאחר קאי אהא דלעיל שאומר ר' אבא בר ממל בעא קומי ר' אימי כתיב בשמיני יביא עבר ולא הביא מהו שיעבו' א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר וע"ז אומר ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כתיב ביום השמיני ימול עבר ולא מל מי אמרינן דליכא בל תאחר דכיון דבא להתיר אינו עובר וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' נ"ט) והרי מילה שנאמרה לב"נ ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני וביום השמיני ימול לישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני ההוא למישרי שבת הוא דאתא ביום ואפי' בשבת. וע"כ בעי אם עובר על בל האחר או כיון שבא להתיר מילה בזמנה אפי' בשבת ע"כ אינו עובר דכל דבר שבא להתיר אינו עובר רק שעובר משום דיחוי המצוה וגם שמבטל מצות מילה בזמנה אבל לא משום בל תאחר וע"ז השיב לו שאינו שייך בל תאחר שבל תאחר אינו שייך אלא בדבר הניתן לתשלומין אבל בדבר שאינו ניתן לתשלומין לא שייך בל תאחר (ועיין בספרי ע"י סי"ט) ודו"ק

שם לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו כהדא דתני ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו אמר ר' יונה פירשה לוי בן סיסי קומי רבי באומר הרי עלי עולה ועברו עלי' ג' רגלים והביא אחרת והקריבה מיד הייתי אומר יופטר מן הראשונה לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא חליפיו אמר ר' יוסי אם באומר הרי עלי מיד הוא עובר אלא כי אנן קיימין באומר ה"ז עולה ועברו עליו שני רגלים והביא אחרת תחתי' ולא הקריבה מיד ועבר עליו רגל שלישי הייתי אומר תצטרף עם תמורה שלשה רגלים לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו

והקשה הק"ע אהא שאומר אם באומר הרי עלי עולה מיד הוא עובר. דקשה דהא נדר כתיב בקרא דלא תאחר כו' ונדר הרי הוא עלי. ועיי"ש שנדחק בזה מאוד

ולי נראה להגיה בירוש' דאמ' ולא את חליפיו וקשה לו דכיון דבני הקרבה נינהו אמאי אינו עובר וכמו דמקשה בש"ס דילן (ד' ה') חילופי מאי אי חלופי עולה ושלמי' מקרב קרבי כו' וע"ז אמר ר' יונה פירשה לי בן סיסי קומי רבי באומר הרי עלי עולה ועברו עליו ב' רגלים (כצ"ל) והביא אחרת והקריבה לאחר ב' רגלים הייתי אומר יופטר הראשונה (פי' כיון דהקריב אחרת תחתי') וע"ז אומר לא חליפיו דמ"מ הוא עובר. וע"ז אמר ר' יוסי אם באומר הרי עלי עולה מיד הוא עובר פי' לאחר ג' רגלים של ראשונה (פי' ומה מועיל אם מפריש אחרת כיון שאמר עלי ע"כ החיוב על הגברא ומה נ"מ בהפרשת קרבן אחר) וא"כ למה לי קרא שהפרשה אחרת אינה פוטרת מבל תאחר שנתחייב מיד לאחר שלשה רגלים

וע"ז אומר אלא כי אנן קיימים באומר ה"ז עולה ועברו עליו שני רגלים והביא אחרת תחתי' ולא הקריבה מיד ועבר עליו רגל שלישי הייתי אומר תצטרף עם תמורה ג' רגלים לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו (פי' דמשני דמיירי באומר ה"ז וא"כ הנדר אינו חל על הגברא רק על הקרבן. וע"כ אם החליף באחרת ע"כ אינו עובר משום דהוי קרבן אחר וכן לא משני בש"ס דילן בר"ה (ד' ה') באומר הרי עלי דהחיוב מונח על הגברא א"כ בודאי דעובר מיד לאחר שלשה רגלים ואין נ"מ אם החליף באחרת וא"כ הא שאומר דעובר מיד היינו לאחר שלשה רגלים ואעפ"י שהפריש אחרת תחתי'

ומזה הירושלמי יש ראיה למה שכתב הט"א בפ"ק דר"ה (ד' ה') אהא דאמרינן שם אמר רב ששת לעולם למעוטי חליפי עולה ושלמים והכא במאי עסקינן כגון שעברו עליו שני רגלים והוממו וחיללו על אחר והקשה הט"א דלמה אינו אומר כמו שאמר מתחילה בחילופי עולה ושלמים דהיינו שאבדו אחר שעברו שני רגלים והפריש אחר תחתיו ולא נמצא הראשון ועבר על השני רגל אחר וה"א כיון דמכח קמא קא אתי יעבור בבל תאחר דשל רגלים ותירץ דאי מיירי באבד והפריש אחר תחתיו וע"כ מיירי בקרבן חובה או נדר דהרי עלי דחייב באחריותן. דאי בקרבן נדבה דהרי זו כיון דאינו חייב באחריות אי אבד א"צ להפריש אחר תחתיו וכיון דהכי הוא ע"כ מצטרף רגל זה לב' רגלים קודם שהפריש השני כיון דאיכא משעת נדרו ג' רגלים ופשיטא דעובר עליו בבל תאחר אבל כשהומם אתי שפיר דמיירי בקרבן נדבה דהרי זו דאי אבד אינו חייב באחריותן אלא בהומם וצריך לחללו על אחר וקיי"ל דאין ב' קרבנות מצטרפין לבל תאחר דשלש רגלים ועיין שם שהאריך בזה דבהרי עלי אין שלש רגלים לב"ת משעת הפרשה. ולפי מה שביארתי הירושלמי דע"כ אמר דבאומר הרי עלי עבר מיד בג' רגלים רק באומר הרי זו קמ"ל דלא מצטרף הוא מבואר כמו שכתב הט"א ודו"ק

עוד שם כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה ויש נדר קרויה נדבה אלא לחייב על כל נדר ונדר על כל נדבה ונדבה איזהו נדר שאמרו האומר הרי עלי עולה ואיזהו נדבה שאמרו הרי זה עולה ר' חמא חבריהן דרבנן בעי אמר הרי עלי וחזר ואמר ה"ז ר' חנינא בעי לא מסתברא די לא אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי איסור חמור חל על איסור קל אין איסור קל חל על איסור חמור ופי' הק"ע על הבעי' דחזר ואמר הרי זה מי הוי חזרה או לא

ולי נראה ששגה בזה והפי' הוא בירושלמי דקאי על הא דאמר מתחילה ויש נדר קרויה נדבה אלא לחייב על כל נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה (דהוי אמינא דאינו חייב רק בל תאחר א' על כמה נדרים)

וע"ז בעי אם זה דוקא בב' קרבנות דהוי גופין מחולקים עובר על כל א' וא' אבל בקרבן א' אם אמר הרי עלי ואח"כ אמר הרי זו אם עובר ג"כ בבל האחר על נדר ונדבה או דילמא שאינו עובר רק על לאו א' של בל תאחר

וע"ז אמר ר' חיננא בעי לא מסתברא די לא (פי' לא מסתברא אלא) אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי (פי' דהבעי' של ר' חמא אינו שייך רק אם אמר תחילה הרי זו ואח"כ אמר הרי עלי. וכיון דעלי הוי חייב באחריות ע"כ חל על איסור קל. ע"כ שייך הבעי' אם עובר על לאו דבל תאחר על שניהם או דילמא כיון דנפטר בקרבן א' אינו עובר רק על לאו אחד דבל האחר אבל באופן דבעי לה ר' חמא באומר הרי עלי וחזר ואמר הרי זו אין איסור קל חל על איסור חמור וא"כ ודאי דאינו חייב רק על לאו אחד דבל תאחר ואין הכונה דלא חל כלל מה דאמר ה"ז. דהא חל לענין שזה הקרבן יהיה הקדש אלא לענין דאינו עובר רק על הנדר שאמר הרי עלי אבל לא על נדבה שאמר אח"כ הרי זו והוא שהביא הירושלמי בפ"ק דמגילה ר' חמא חברי' דרבנן בעי הביא רק סוף הירושלמי דר"ה וקאי על הא דאמר בראש השנה

(ה"ז) א"ר חונה מאן תנא מפריחי יונים ר' ליעזר דתנינן המן שנים בשם ר' לעזר יוצאה אשה בעיר של זהב מפריחי יונים פסולים מן העדות א"ר מנא קומי ר' יוסה כל ההיא דסנהדרין כר' ליעזר (פי' הא דתנן בסנהדרין דמפריחי יונים אתי כר"א דהא רבנן פליגי על זה) א"ל ד"ה היא מהו דברי הכל היא הכא אמר ר' יוסה יודעין אנו שהוא פסול מעדות ממון מה בא להעיד כשם שהוא פסול מעדות ממון כך הוא פסול מעדות נפשות ועדי החודש כעדי נפשות ופי' הק"ע דקאמר בתמיה ועדי החודש כעדי נפשות דמיין אלא ודאי דכעדות ממון ובעדות