נועם ירושלמי על מועד קט

ע"כ נראה לי דע"כ קאמר בירושלמי ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת לא אמר אלא בשל אבן הא בשל עץ לא והוא דבתוס' הקשו בביצה (ד' יח) בד"ה ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא בכלי עץ לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל כלי וא"ת אמאי אין מטבילין אותו הא איכא תרתי לטיבותא חדא דנטמא ביו"ט ועוד דלא נטמא כי אם בולד הטומאה וכ"ע מודים דמטבילין כו' ולמאן דמוקי מתניתין בשבת כרבנן ניחא אבל למאן דמוקי לה ביו"ט וכו' קשיא וי"ל דמ"מ אין לגרום הטומאה לכלי בידים כדי שיטבלו דדוקא כשנטמא כבר כו' וא"כ אי מיירי בשבת ניחא דהא דאמרינן דאם נטמא ביום טוב מטבילין ביו"ט היינו דווקא ביו"ט אבל לא בשבת (ועוד דלפי מה שכתב הש"א דהא דנטמא ביום טוב מטבילין אותו ביום טוב היינו דקיי"ל כרבי יהודה במכשירי אוכל נפש שאי איפשר לעשותן מעיו"ט דמותר וא"כ אם נטמא ביו"ט מותר להטבילו דאפי' הוי כמתקן הא מתקן גופא שרי במכשירי אוכל נפש לר"י וזהו דווקא ביום טוב אבל לא בשבת)

וע"כ אמר מתניתא דלא כרבי דתני אין מטבילין כלי ע"ג מימיו ביו"ט ואין משיקין אה המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי ר' וחכ"א מטבילין כלי ע"ג מימיו ביו"ט ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרה בשבת לא אמר אלא בשל אבן הא בשל עץ לא וא"כ ודאי דמתניתין מיירי בשבת וא"כ כיון דמתני' מיירי בשבת אם כן אהי דלא כרבי דלרבי אין משיקין את המים בכלי אבן לטהר' אפי' בשבת (והא דגבי טבילה אמרינן בירושלמי דע"כ מותר משום דאדם טובל לקירויו וכמו שביארתי שיתלו משום טבילת בעל קרי וע"כ לא הוי כמתקן ואם כן אם מותר לטבול כלי שנטמא ביו"ט לפי מה שביארתי שהירושלמי סובר כשיטת הש"ס דילן דנטמא ביו"ט מותר וא"כ יהא מותר להטביל כלי מעיו"ט שיאמרו שנטמא ביו"ט ואיפשר לומר דלא יתלו בדבר שאינו מצוי כמו דאיתא בביצה (דף יח) טומאה ביו"ט כו'. ופירשו שהרי הכל מטהרין ברגל וכש"כ שנזהרין מלהטמא והכא נמי צריך לומר למ"ד דבולד הטומאה שרי אם כן יטבלו אף שנטמא באב הטומאה שיתלו שנטמא בולד הטומאה אך בולד הטומאה נמי אינו מצוי וכמו דאמרינן בביצה (דף יח) ולד הטומאה כו' כהנים זריזים הם ודו"ק: אין צדין פרק

שלישי

(ה"ד) מתני בכור שנפל לבור ר' יהודה אמר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מערב יו"ט אין זה מן המוכן ובגמ' מחלפא שיטתי' דר' יהודה דתנינן תמן ר' יהודה אומר אם לא הי' נבילה מע"ש אסורה לפי שאינו מן המוכן והכא הוא אמר הכין ר' יהודה כדעתי' דר' יודה אמר אין המומחה תורה (פי' דא"צ מומחה) והלכך הוי כראי' טריפה דמותר ביו"ט וכמו דאמרינן ר' חונא בשם ר' אבא דר' יהודה היא דר' יהודה עביד ראיית בכור כראי' טריפה (וכמו דראיית טריפה הוא לאחר שחיטה הכא נמי מהני ראיית בכור ג"כ וכמו דתנן בבכורות (דף ס"ח) השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר. וע"כ ממילא לא הוי מוקצה (ועיין ברמב"ם (פ"ג ה"ו) שכתב הה"מ לפי טעמו של הרמב"ם שאסור לראות שמא יבוא לשוחטו עיין שם) ומהירושלמי משמע דאם בעינן מומחה הוא משום מוקצה דמי יימר כו' כמו דאמרינן בשבת (דף מ"ז)

עוד שם ר' יודן בעי דמאי מדבריה' כו' כמה דאת אמר רואין את הטריפה ביום טוב ודכוותה מפרישין את הדמאי ביום טוב: עיין בספרי עמק יהושע מה שכתבתי על הק"ע שהקשה דמאי מדמה הא דראית טריפה והפרשת דמאי דשאני דמאי שצריך לעשות מעשה להפריש התרומה משא"כ בראית טריפה דבראיה בעלמא סגי ושגה בזה דהא דמאי סגי בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ואדרבא מקשה לטעמי' דר' יהודה דאמר בשבת (ד' קמ"א) מעלין את המדומע בא' ומאה ואמרינן התם דהטעם הוא כרשב"א דנותן עיניו בצד זה ואוכל את השאר וע"כ שרי להעלות את המדומע וכן הקשו התוס' בפ"ק דחולין (ד' ז') עיי"ש והא דלא הקשה הירושלמי כן הוא משום דסובר דהטעם דתרומה בעינא מחתא כמו דאמר התם בש"ס דילן וכמו דאיתא בירושלמי (רפי"ח דשבת) מאן תנא מטלטלין (פי' את המדומע) ר' אליעזר דתנן ר"א אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן שבת (ד' קמ"ב) ועיין מה שביארתי שם דהטעם משום דסובר דהם כמו ב' דברים שמטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה כיון שהוא סובר דאמרינן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה א"כ הוי כמו טמאה עם הטהורה ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה. ועיין בירושלמי (שם) טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו כיצד נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר

עוד שם ר' אבהו בשם ריב"ח כל שמומו ניכר מעיו"ט ולא התירו מומחה אלא ביו"ט אין זה מן המוכן (פי' אפי' הי' בו המום מעיו"ט אלא שהתירו מומחה ביו"ט אין זה מן המוכן) והא תני עגל בכור שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר אמר ר"ח תיפתר שעבר המומחה וראהו והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה דמאי מקשה והא תני עגל בכור שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר התם מיירי שנולד ביו"ט ור' אבהו מיירי שנולד מערב יו"ט וע"ז אומר דאפי' אם נפל בו מום מעיו"ט נמי פליג ר"ש ואמר שאין זה מן המוכן

[וע"כ נראה לי דהירושלמי סובר דיש מוקצה לחצי שבת וע"כ מקשה דא"כ אמאי מותר אם נולד הוא ומומו עמו כיון דיש מוקצה לחצי שבת א"כ הוי כמו שנולד מעיו"ט ומומו עמו דאתקצאי לביה"ש וה"נ איתקצאי משנולד עד שראהו המומחה וכה"ג מקשה הש"ס דילן בביצה (ד' כ"ז) בעא מיניה הלל מרבא יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת כו' א"ל יש מוקצה איתיביה ושוים שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן והא בכור מעיקרא הוי חזי אגב אמו אתיליד לי' אדחי ליה אחזי' לחכם אישתרי לי' אמר אביי ואיתימא רב ספרא כגון דיתבי דייני התם

וע"כ פריך לר' אבהו דאמר שכל שמומו ניכר מערב יו"ט ולא התירו מומחה אלא ביו"ט אין זה מן המוכן אע"ג שהמומחה התירו משום דהוי מום א"כ הותר מעיו"ט אעפ"כ כיון דלא התירו אלא ביו"ט אין זה מן המוכן וא"כ אפי' נולד ביו"ט עם מומו כל זמן שלא התירו מומחה הוי אינו מן המוכן ואע"ג דהתירו מומחה אח"כ אפ"ה לא הוי מוכן למפרע כמו אם הי' מום מעיו"ט וא"כ אמאי תני דאם נולד ביו"ט ומומו עמו דהרי זה מן המוכן

וע"ז אומר אמר רב חסדא כגון שעבר המומחה וראהו והנה המפרשים פירשו דעבר המומחה וראהו היינו בדיעבד שעבר וראהו ולפי מה שביארתי איפשר לומר דהפי' דאירע שהמומחה עבר ותיכף שנולד ראהו והוא כמו דאמרינן דיתבי דייני התם ואפי' אם נפרש שעבר שראהו (פי' ואיפשר משום דלכתחילה אין רואין את המומין ביו"ט ע"כ אומר שעבר שראהו) אך התירוץ הוא כגון שעבר וראהו מיד וע"כ לא הוי מוקצה והוא כמו דמשני בש"ס דילן דיתבי דייני התם:

ועוד איפשר לבאר והוא שהמפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהא דקאמר עגל שנולד מן הטריפה לרבותא נקט דאע"ג שנולד מן הטריפה הוי מוכן. וכתב הק"ע דכיון דמהני לידה להתירו בשחיטה מהני נמי להתירו מאיסור מוקצה שבו וכה"ג משני הש"ס בבלי בפ"ק (ד' י'

) והנה יש להקשות על זה דהא הירושלמי לא סבר כהש"ס דילן דהא אמרינן בירושלמי (ריש ביצה ה"א) עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו לשחיטה. ר' זעירא בעי מעתה מדברית תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה צבי' תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה חזר ר' זעירא ואמר עגל מאתמול הוא גומר ברם הכא בו ביום נגמרה בו ביום נולדה. וא"כ סובר הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דהואיל והוא מתיר עצמו בשחיטה דמעתה מדברית תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה כו' והנה בריש ביצה (שם) ביארתי על מה שהקשה הק"ע דשאני מדברית וצבי' דלאו מחמת איסור שבגופה לא היתה ראוי' לשחיטה אלא דבר אחר גרם לה ומוקצה איסור שבגופה היא ולא שייך בכאן מיגו משא"כ כאן שאיסור שחיטה שבגופה הותר אמרינן מיגו דהותר איסור שחיטה הותר נמי איסור מוקצה שבו עכ"ל וביארתי שם במה שהקשו התוספות בביצה (ד' ו') ותימא והא מוכן הוא דאמרינן בחולין (ד' ע"ה) דבן פקועה ניתר בארבעה סימנים בשחיטת אמו או בגופו וא"כ יכול להושיט ידו במעי אמו וישחטנו ויהי' מוכן כהאי גוונא. ויש לומר דקאמר הגמ' אליבא דר' הושעי' דקא מיבעי' לי' התם אם ניתר בן פקועה בארבעה סימנים. אי נמי הואיל לכתחילה אין שוחטין בו כה"ג שאינו יכול לראות מידי דהוי אשוחט בלילה דאסור לכתחילה לא מיקרי מוכן וע"כ יש לומר דר' זירא סובר דיכול לשחוט במעי אמו אלא דאין לשחוט לכתחילה משום דאינו רואה כמו בלילה ע"כ פריך ר' זירא מעתה מדברי' תהא מותרת שתהא מתרת את עצמה בשחיטה דהא בעגל שנולד נמי הוי מותר מתחילה ע"י שחיט' אלא דלכתחילה אין לשחוט ע"כ מדמה להא דמדברית שלא הי' יכול לשחוט כל זמן שלא באו מן המדבר

וכעת נראה לי דהא דמקשה ר' זירא ממדברית היינו משום דלא נראה לי הטעם שהיא מתרת עצמה בשחיטה והוא דהא תחילה נמי הוי ניתרת בשחיטה דהיינו בשחיטת אמה דהוי כמו שנשחטו הסימנים דידה ועיין במה שכתבו התוס' בחולין (ד' ע"ה) בד"ה בן פקועה הבאה על הבהמה מעלייתא הולד אין לה תקנה שהרי הוא כמו שאין לו אלא סימן א' מצד אמו כו' וא"כ הי' לה היתר בשחיטת אמה ועכשיו הועילה הלידה שהיא ניתרת בשחיטה עצמה וע"כ מדמי לה מדברית שלא הי' יכול לשוחטה במדבר והביאה לכאן לשחוט דמ"מ אין זה ניתרת בשחיטה דאם הי' יכול