נועם ירושלמי על מועד קי

לבוא אל המדבר לשוחטה הי' מהני לה השחיטה והכא נמי הי' לה היתר במעי אמה ע"י שחיטת אמה וכמו שאבאר לקמן ועכשיו כשנולדה יש לה היתר בשחיטת עצמה ע"כ אין זה היתר בשחיטה כשנולדה כיון שתחילה הי' לה נמי היתר ע"י שחיטת אמו

ובזה ניחא הא דאמר אח"כ גוזל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו בשחיטה ופריך לא כן תני כו' ומשני אמר ר' אבהו תיפתר באילין דופקין וכנפיהון עליהון ולא פריך ר' זירא והטעם הוא משום שנעשה בה ענין חדש שהם מתירים עצמם בשחיטה וע"כ מודה ר' זירא ג"כ דהטעם הוא דכיון דיש לה היתר בשחיטה מה שלא היה מתחלה ע"כ הותר איסור מוקצה

וע"כ ניחא הא דאמר הכא בכור שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר. (פי' אם נולד הוא ומומו עמו דדוקא אם נולד מן הטריפה אבל אם נולד מן הכשירה הרי הוא נולד) והירושלמי סובר דבכהאי גוונא לא אמרינן דלא הוי נולד מפני שמתיר עצמו לשחיטה אלא הטעם הוא כמו דאמר ר' זעירא עגל מאתמול הוא גומר ברם הכא בו ביום נגמרה בו ביום נולדה וע"ז אומר ר' בא אתי כמאן דאמר הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין ופריך על זה וא"כ נדחה הטעם מפני שמתרת עצמה בשחיטה והא דאמרינן בש"ס דילן ביצה (ד' י') הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ג"כ אינו יכול לומר לשיטת הירושלמי דהא דביצה שנולדה לא תאכל היינו אפי' נולדה מתרנגולת העומדת לאכילה וכמו שסובר הירושלמי שם שאומר ואין כל התרנגולי' מוכנים לשחיטה ואמר ר' בא תאכל בהכינה של אמה והוא לדברי אחרי' משום ר' אליעזר ולפי"ז יהי' חולק הירושלמי על הש"ס דילן דעגל הוי נמי נולד וע"כ אומר בכור שנולד מן הטריפה והוא משום דכיון דלית לי' ארבעה סימנים אכשרה בה רחמנא וא"כ אם הי' במעי אמו לא הי' לו היתר ע"י שחיטת אמו ועכשיו יש לו, היתר ע"י שחיטתו ע"כ מהני הא דיש לה היתר בשחיטה דלא תהי' נולד [ואיפשר לומר דהא דאמרינן (רפ"ק דביצה) עגל שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר דנעשה כדבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן איפשר לומר דסובר דד' סימנים אכשר בה רחמנא וא"כ הי' לו היתר ע"י שחיטה במעי אמו]

וא"כ כיון שביארתי דהא דלא הוי נולד הוא משום שנולד מן הטריפה והי' לה היתר בשחיטה וא"כ קשה דהא לא ראה המומחה עדיין המום וא"כ לא הי' לה היתר בשחיטה וכ"ת דכיון דראהו המומחה א"כ הוי כמו שראהו המומחה משעה שנולד אך כיון דר' אבהו אמר כל שמומו ניכר, מעיו"ט ולא התירו מומחה אלא ביו"ט אין זה מן המוכן א"כ סובר ר' אבהו דלא הותר מעיקרא אלא ההיתר הוא רק על להבא. וע"כ הוי מוקצה וא"כ תקשי דהכא הוי נולד וכ"ת שיש לה היתר בשחיטה הא עדיין לא התירו מומחה וכ"ת דכיון דראהו מומחה אח"כ הוי כמו שיש לה היתר בשעת שחיטה הא ר' אבהו סובר דבכה"ג הוי אינו מן המוכן וע"ז משני תיפתר שעבר המומחה וראהו פי' שאירע שעבר המומחה בשעת ידה וראהו וא"כ הי' לה היתר בשחיטה ולא הוי נולד וע"כ מותר אך זה דוחק שיחלוק הירושל' על הש"ס דילן בעגל שנולד מן הכשירה

והנה לשיטת הירושל' איפשר לומר דאפי' אם היה ניכר מעיו"ט אינו מן המוכן ועי' ברמב"ם מהלכות יו"ט (פ"ב ה"ג) מה שכתב המ"מ ולא נתבאר בדברי הרמב"ם אם עבר וביקר זה שנולדו בו מבערב מה דינו ונחלקו המפרשים בזה יש מתירין לשוחטו ויש אוסרין והנה מהירו' משמע שאפי' עבר וביקר אם נולד מעיו"ט אסור אך י"ל דהירו' לטעמי' שסובר דמוקצ' שיבש ואין הבעלים מכירים בו דהוי מוקצה וכמו דאמרינן בריש ביצה מ"ט דב"ה נעשה כמוקצה שיבש כו' וא"כ אף שהתירו המומחה אעפ"כ כיון שהבעלים לא הכירו בו תחילה שהוא מום ע"כ הוי מוקצה משא"כ לשיטת הש"ס דילן בביצה (דף כ"ו) דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו שהוא מותר איפשר דמותר. אך אעפ"כ משיטת הש"ס דילן נמי משמע דאפי' בדיעבד אסור ועיין בביצה (דף א כ"ו) במהרש"א

שם (ה"ה) בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה מעשה ששאלו את ר"ט עלי' ועל החלה שנטמאת כו' ואמרו לא יזיזם ממקומם שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר"ט בלוד אמר רב מתנה בבכור הוה עובדא כו' לכאורה הטעם הוא משום דסובר כר"ש דלית לי' מוקצה ואיפשר לומר דסובר דהא דאמר ר' יהודה אם לא הי' נבילה מע"ש אסורה לפי שאינו מן המוכן היינו דווקא בשבת דהוא מוקצה מחמת איסור דאסור לשחוט בשבת משא"כ ביו"ט סובר דמוכן לאדם הוי מוכן לבהמה וכמו שהקשו התוס' בביצה (ד' ו') בד"ה השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה דתנן מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים והקשו התוספות היכי הוי מוכן לאדם אדרבה לא הוי מוכן לאדם דבין השמשות לא מצי שחיט לה כו' וע"כ סובר שמואל דדווקא בע"ש אבל לא בעיו"ט ע"כ אומר טעו ה' זקנים שהורו לר"ט בלוד דביו"ט מותר דמוכן לאדם הוי מוכן לכלבים וע"ז אמר ר' מתנא בבכור הוי עובדא וע"ז אומר בעון קומי לוי מהו לראות את הטריפה בבית אפל כו' שמעין אין רואין את הטריפה בבית אפל אמר ר' יוסי בר' בון לא מטעם הזה אלא שמא תמצא טריפה ויהא אסור לטלטלה (וא"כ מוכח מזה שסובר כר' יהודה ואפי' ביו"ט ומוכן לכלבים לא הוי מוכן לאדם) וע"ז אומר אתי דר' מהנה כשמואל ודלוי כרבי אמר ר' בא ר"י בשם שמואל הלכ' כר' יהודה (ולפי מה שביארתי לא פליגי דשמואל סובר כר' יהודה אלא דסובר דביו"ט מותר משום דמוכן לאדם הוי מוכן לכלבים): המביא פרק רביעי

שם (ה"א) ר' יודן בעי מהו להוציא תבן מרה"י לרה"ר ולא מתניתא היא המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו מתניתא כמאן דאמר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל מה צריכא ני' כו' במוציא להיסק ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא מוקצ' שיבש אסור ליגע בו נראה לי דמבעי' לי' בתבן שאינו עומד למאכל בהמה כגון תבנא סרי'. וא"כ עומדים להיסק אך שהבעלים לא הכירו בו ביה"ש שהוא יבש ועומד להיסק אם מותר לטלטל וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא מוקצה שיבש אסור ליגע בו ומשום דהירושלמי לטעמי' שסובר בריש ביצה דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו הוי מוקצה וכמו שאומר שם טעמא דב"ה נעשה כמוקצה שיבש כו' והא דקא מיבעי' לי' איפשר לומר משו' דממתני' לא שמעינן אלא דאסו' בחכיל' מדקא מיפלגי ב"ש וב"ה באכילה אבל לא בטילטול וכמו שהקשו בתוס' ביצה (ד' ב') דאמאי קאמרי ב"ה לא תאכל משמע דבטלטול שרי וע"ז פשיט דמוקצה שיבש כו' אסור ליגע בו

ועוד נראה לי לפרש (דהוא ט"ס בירושלמי וכצ"ל) ר' יודן בעי מהו להוציא תבן מרה"י לרה"ר. ולאו מתניתא היא המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו (וא"כ משמע דאפי' מרה"י לרה"ר) מתניתא כמאן דאמר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל פשיטא לי' מתניתא במוציא להיסק (כצ"ל) מה צריכא ליה במוציא להאכיל (פי' דקאמ' ברם כמ"ד נפשות בהמה בכלל פשיטא פי' כיון דתנן במתניתין המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו א"כ אפי' אי אתי מתניתין כמ"ד נפשות בהמה בכלל. א"כ פשיטא דלמ"ד נפשות בהמה בכלל בודאי דמותר להוציא מרה"י לרה"ר וע"ז מדחה דאפי' כמ"ד נפשות בהמה בכלל נמי מיבעי' לי' ומתניתין במוציא להיסק א"כ וודאי מותר לצורך עצמו מה צריכא לי' במוציא להאכיל (ואפי' למ"ד נפשות בהמה בכלל איפשר כיון דיכול להביא הבהמה אצל התבן ע"כ אינו מותר להוציא מרה"י לרה"ר) ומתניתין מיירי במוציא להיסק

שם (ה"ג) אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה הדא דאת אמר בקורה שנשברה ביו"ט אבל אם נשברה מעיו"ט מותר בשאין בה תואר כלי אבל אם יש עלי' תואר כלי אפי' נשברה מעיו"ט אסור (והוא משום דאם נשברה מעיו"ט ואין עלי' תואר כלל ע"כ הוי כמו עצים וכמו דאמרינן בשבת (ד' קכ"ד) דנשברו אימת כו' מעיו"ט עצים בעלמא הוא אבל אי איכא עליהן תואר כלי דהיינו תואר קורה אפי' נשברה מעיו"ט אסור) ואח"כ אמרינן בירושלמי רב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלי' הדא דאת אמר בכלים שנשברו ביו"ט אבל בכלים שנשברו מעיו"ט מותר בשחין עליהן תואר כלי אבל יש עליהן תואר כלי ואפילו שנשברו ביו"ט מותר ועי' ובמג"א ס' תק"א) שחילק דהא דאמר אח"כ אם יש עליהן תואר כלי היינו בעושין מעין מלאכתן וא"כ ה"ל כלי ממש והא דאיתא בירושלמי דאסור היינו אם אין עושין מעין מלאכתן והק"ע חילק דקורה הוי מוקצה משא"כ שברי כלים דאינן אסורין רק מחמת נולד וע"כ אם נשברו ביום טוב מותר [ולי נראה דאיפשר לומר דגבי קורה קאמר דאם יש עליו תואר כלי אפילו נשברה מעיו"ט אסור היינו אם אינו מרבה עליהן עצים מוכנים וא"כ מכי אדליק פורתא ה"ל שבר כלי וע"כ בעינן שנשברה מעיו"ט ואין עליהם תואר כלי אבל גבי כלים שאין דרך להסיק רק בכלים וא"כ מרבה עלי' עצים מוכנים וע"כ אם נשברו ביו"ט ויש עליהן תואר כלי הוי כמו כלי ממש וא"כ מותר ע"י שמרבה עליהם עצים מוכנים]: