נועם ירושלמי על מועד קח

שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד ביו"ט (פי' שהוא כמו שביארתי דאם הותרה ברירה אחר הלישה א"כ הותרה נמי קודם הלישה וע"ז אומר תני ר' חזקיה ופליג אך הוא לבדו הרי אלו שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד אבל ברירה הותר והוא משום דחזקיה אזיל לטעמיה שסובר דבורר אוכל מתוך אוכל הוי נמי ברירה א"כ יש ברירה אח"כ ג"כ דהיינו אחר הלישה א"כ ממילא הותר קודם הלישה וע"כ קאמר דהרי אלו מעוטין היינו על קצירה וטחינה והרקדה אבל לא בורר דבורר הותר ביו"ט וע"ז אומר ותני חזקיה ופליג דחזקיה אזיל לטעמיה שיש ברירה באוכל מתוך אוכל וע"כ כיון שהותר אחר הלישה הותר נמי קודם

וע"ז אומר ר' זעירא רב חייא בר אשי בשם רב המשמר חייב משום בורר אמר ר' זעירא לא מסתברא משום מרקד ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר ר' זעירא מה המרקד קמח מלמטן וסולת מלמעלן אף המשמר יין מלמטן ושמרים מלמעלן ולא הוינן אמרין כלום. למה הותר מכלל ברירה והותר מכלל שימור הותר מכלל ברירה בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי והותר מכלל שימור אבל נותנים לתלויה ביו"ט ולא הותר מכלל הרקדה דאמר ר' חנינא כו' אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה אין תימר משום מרקיד הוא יהא אסור אלא ודאי דמשמר הוא משום בורר ובורר הותר אף על פי שהוא קודם הלישה

שם (הי"א) ב"ש אומרים אין משלחין ביו"ט אלא מנות וב"ה אומרים משלחין בהמה חיה ועוף חיין ושחוטין כו' ר' הושעי' רבה אמר לר' יודן כו' שמעת מאביך תרנגולת מותר לטלטלה מה אם היתה מוכנת לשחיטה מותרת ואם לאו אסורה ואין כל תרנגולין מוכנין לשחיטה לכן צריכה אפי' אינה מוכנת (איפשר לומר שצריך לגרוס האי ואין כל התרנגולים מותרים לשחיטה אח"כ. וכצ"ל לכן צריכה אפי' אינה מוכנת ואין כל התרנגולים מוכנים לשחיטה (פי' שסתמא לשחיטה הן עומדין וכמו דאמרינן בחולין (ד' ט"ו) השוחט בשבת כו' מי סברת בהמה בחייה לאכילה עומדת בהמה בחייה לגדל עומדת אי הכי בהמה לר' יהודה ביו"ט היכי שוחטין א"ל עומדת לאכיל' ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת)

וע"ז אומר הירושלמי דמדמשלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין והוא משום דיכול לשוחטה א"כ מוכח דתרנגולת מותר לטלטלה ואף שיש לומר ודעומדת לאכילה ועומדת לגדל ביצים ואם שחטה הובררה דלאכילה עומדת וכמו דאמרינן בחולין (שם) וכן בביצה (ד' ד') כגון שלקחה סתם נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת אך איפשר לומר דלשיטת הירו' (פ"ק דביצה ה"ד) דאמרינן שם מחלפא שיטתי' דרבנן דתנינן תמן וחכ"א עד שירשום מכאן ועד כאן והכא אינון אמרין הכין עוד אינון אית להון חומר בדבר שיש בו רוח חיים וביארתי שם דב"ה סברי נמי דיש ברירה כר"א וע"כ יכול לומר מכאן אני אוכל למחר אלא שחומר הוא בבע"ח דלא מהני ברירה ע"כ לא מתרץ הירו' דהטעם הוא משום בריר' משום דאם שחטו הוברר דלאכילה עומדת ועוד שלפי"ז יהא אסור לשלוח שמטלטלה ואינו שוחטה ואולי לא ישחוט אותה וא"כ ליכא ברירה ועוד דכיון דמשלחה ביו"ט לאחר א"כ איך ישחוט האחר דאם אחר שוחטה לא הוברר שמתחילה לשחיטה עומדת וע"כ משני דסתם תרנגולת וכן בהמה חיה ועוף ועומדין לאכילה ע"כ לא הוי מוקצה ודו"ק]: יום טוב פרק שני ביצה

מתניתין דר"ש בן אלעזר (כצ"ל) דהני אין עושין מיו"ט למוצאי יו"ט והתני ממלאה היא אשה קדירה בשר כו' רשב"א אומר ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת תאפה יפה בשעה שהתנור מלא. והנה הק"ע נדחק בזה אך דלא קאי אמתניתין דביצה רק דקאי על מתניתין (פ"ק דחלה) דתנן עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת בחלה ומערבין בה כו' ונעשית ביו"ט כו' וע"ז נאמר מתניתין דרשב"א היא כו' דתני רשב"א אומר ממלא היא אשה את התנור פת מפני שהפת נאפה יפה בשעה שהתנור מלא (פי' דלא תקשה כמו דמקשה הש"ס דילן בביצה (דף כא) אמר רב חסדא בהמה חצי' של כו' וחציו של ישראל מותר לשוחט לשוחטה ביו"ט עיסה חציו של כו' וחציו של ישראל אסור לאפותה ביו"ט דהא איפשר למפלגה בלישה. מתיב רב חנא בר חנילאי עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת בחלה כו' ונאפת ביו"ט כו' ואמאי הא איפשר למפלגה בלישה. ומשני שאני עיסת כלבים הואיל ואיפשר לפייסן בנבילה כו' לא תימא הואיל ואיפשר אלא כגון דאית ליה נבילה דודאי איפשר לפייסן בנבילה). והירושלמי אמר דמתניתין רשב"א היא וא"כ ליכא לאקשויי דהא איפשר למיפלגה בלישה דאפי' אי פלגינהו בלישה נמי מותר לאפות לרשב"א וכמו שהקשו התוס' (שם) בד"ה עיסה חציו כו' ואם תאמר והאמר בביצה (דף ט"ז) רשב"א אומר ממלאת אשה תנור פת ואע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחת כו' ויש לומר דשאני התם דכל הפת של ישראל כו' אבל הכא דחצי של כו' אסור לאפות ביום טוב וע"כ אומר הירושלמי דמתניתין רשב"א היא ואם כן אפי' אם יפלגה בעיסה נמי שרי לאפות ואם כן אם הוא פת גדול נמי נאפה. וע"כ שרי לאפות

שם (ה"ב) תרין אמוראין חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה כו' עיין במה שביארתי ע"ז (ספ"ב דשבת)

שם ואדם בשבת שכן אדם טובל לקירויו בשבת (פי' הק"ע משום דנראה כמיקר) ועיין מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דברכות) שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דהטעם הוא משום דנראה כמיקר דא"כ תקשה מ"ט אמרינן דחייבי טבילות טובלין ביוה"כ ואי משום דהואיל ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי הא הירושלמי ס"ל דלא אמרינן הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי (ובש"ס דילן בביצה (דף יח) מדמה להו להדדי) וכמו שהבאתי שם הירושלמי (פי"ד דשבת) תני לא יהא מגמע חומץ ופולט אבל מגמע הוא חומץ ובולע מתני' אמרה שאסור לגמוע ולבלוע דתנינן החושש בשיניו לא יגמע בהם את החומץ מאי הוא כדון או כרבי או כדברי הכל במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו (והוא ט"ס צ"ל) במגמע חומץ קודם טבילה דאז שרי אבל לאחר טיבולו אסור והא דאיתא בירושלמי אח"כ מודים חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה צ"ל אחר טיבולו שהוא משלם קרן וחומש כדי להשוו' הירוש' להבבלי דקוד' טיבול שרי דלא כהק"ע וא"כ סובר הירושלמי דלא אמרינן הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי

וא"כ תקשה דמ"ט אמרינן דכל חייבי טבילות טובלין ביוה"כ. וע"כ אומר בירושלמי הטעם שכן אדם טובל לקירוי' בשבת והיינו שכן אדם טובל לטבילת קרי בשבת וכמו דאמרינן ביבמות (ד' מ"ה) ההוא דהוי קרי ליה בר כו' אמר ריב"ל מי לא טבל לקירוי'. וכן בירושלמי (פ"ג דקידושין) כו' שמל ולא טבל ה"ז כשר שאין כו' שלא טבל לקירויו וא"כ בכל הני הפי' הוא שטובל לטבילת קרי וה"נ הפי' שכן אדם טובל לקירויו בשבת היינו שכן אדם טובל לטבילת קרי (פי' דתולין דטבל לטבילת קרי ולקרי לא הוי מתקן דאינו אלא משום סרך טבילה כמו דאמרי' (פ"ג דיומא) וקיל יותר מולד הטומאה דאמרינן בירושל' חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומא' וחורנא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה וא"כ למ"ד בולד הטומאה לא הוי מתקן א"כ בודאי ניחא ואפי' למ"ד בולד הטומאה מ"מ טבילת בעל קרי לא הוי מתקן משום דקיל יותר והוא כמו דתנן בביצה (דף יז) שמטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה ועיין במה שהארכתי בזה (ספ"ג דשבת ובסוף חגיגה) ואף דיש בו טבילה שצריך לטבול וא"כ הוי מתקן לגבי האי טומאה שצריך לטבול עיין במה שביארתי ע"ז (בפ"ק דשבת ה"ב) שיטת הירושלמי דאם נתכוין ללקט עשבים אע"פ שמייפה ומתקן את הקרקע אינו חייב משום מתקן ודלא כשיטת הש"ס דילן בשבת (ד' קג) עיי"ש ובשבת (פ' כלל גדול) וע"כ אמר שכן אדם טובל לקירויו הוא לתרץ ג"כ על הא דאמר תחילה כל מחייבי טבילות טובלין כדרכן בתשעה באב וביוה"כ. וע"כ אמר שכן אדם טובל לקירויו]

שם (ה"ג) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין כו' ובגמ' מתניתא דלא כרבי דתני אין מטבילין כלי ע"ג מימיו ביו"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרה וצ"ל לטהרו בשבת לא אמר אלא בשל אבן הא בשל עץ לא וכתבו הק"ע והפ"מ דמתני' משמע דמיירי בשבת וא"כ אתי דלא כר' דקשי' השקה דבמתני' תנן דמשיקין אפי' בשבת ור' סובר דאין משיקין בשבת וע"כ אומר דמתני' אתי דלא כר'

והנה בש"ס דילן (ד' יח) אמרי' אימא רישא דברייתא בי"ט וסיפא בשבת וכולה מתני' ביו"ט כו' וא"כ אמאי אמר בירושלמי מתני' דלא כרבי ואמאי לא מוקים לה דמתני' מיירי ביו"ט וביו"ט הטבלה אסור הא השקה שרי' אפי' לרבי: