נועם ירושלמי על מועד קז

מותר להפריש ומשני זו מפני זו (פי' דגזרו בתרומה שיש עלי' תנאי שלא להוליכה ביו"ט מפני רוב תרומה שאין עלי' תנאי) ולמה תנינן חלה מפני חלה שהורמה ביו"ט כהדא דתני הלש עיסה ביו"ט מפריש חלתה ביו"ט לשה מעיו"ט כו' אסור לטלטלה כו' ליטול ממנה עירס לא אמר אלא לש אבל עירס לא (פי' דוקא אם לש עיסה מעיו"ט לא מפריש חלה ביו"ט אבל אם עירס מעיו"ט מותר להפריש חלה ביו"ט אמר שמואל אחוה דר' ברכי' תיפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף (פי' וע"כ אפילו עירס עיסה מעיו"ט אעפ"כ מותר להפריש חלה ביו"ט דבתרומה טמאה מפריש חלה לבסוף) אמר ר' יוסי ב"ר בון בדין הי' בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקנו בה שיפרישנה החלה שלא תטמא העיסה

ונראה לי דר' יוסי בר' בון מתרץ דמיירי בעיסה טהורה וכ"ת א"כ אמאי קאמר דוקא לש מעיו"ט אבל עירס לא הא בעיסה טהורה מפריש חלתה משעה שעירס א"כ אפילו עירס עיסה מעיו"ט נמי על זה אמר ר' יוסי ב"ר בון בדין הי' אפילו בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף דהיינו לאחר הלישה הקנה תקנו בה שיפרישנה תחילה שלא תטמא העיסה ואם כן זהו התקנה רק לטובתו שלא יצטרך לשמור את התרומה. וע"כ אם רצה לעשות כדין אפי' בתרומה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף א"כ עשה כדין. וע"כ אפי' בתרומה טהורה אם עירס עיסה מעיו"ט אעפ"כ מותר להפריש החלה ביו"ט מכיון דמצד עיקר הדין אפי' בתרומה טהורה נמי אינו מפריש את החלה אלא לבסוף. ע"כ יכול להפריש את החלה ביו"ט

וע"ז מביא הפלוגתא של ר' יוסי בר' בון כמו שאבאר דע"כ הוצרך ר"י בר' בון לומר דמתניתין מיירי אפי' בעיסה טהורה וכיון דרצה לעשות כדין אפי' בתרומה טהורה נמי אפילו עירס מעיו"ט מותר להפריש חלה ביו"ט והוא משום דר"י ב"ר בון לא רצה לאוקמי הברייתא בתרומה טמאה והוא משום שסובר דתרומ' טמאה אסור להפריש ביו"ט וכמו דקאמר שם מתניתא ביו"ט של פסח (פי' הא דפליגי ר"א ור"י הוא ביו"ט של פסח והוא משום דאם יפריש החלה בעודה עיסה א"כ יעבור על ב"י וע"כ אומר ר"א שלא תקרא לה שם עד שתאפה ור' יהושע אומר לא זהו חמץ שמוזהרין עליה אבל בעצרת ובחג מותר (פי' מותר להפריש אפילו מתרומה טמאה. ר' יוסי בר' בון בשם ר' אחא אפי' בעצרת ובחג אסור על שם וכל מלאכה לא יעשה בהם אלא יניח כל העיסה עד לאחר יו"ט וא"כ קשה לר"י בר' בון הא דתניא לשה מעיו"ט כו' אבל עירס מותר וא"כ לפי מאי דמשני דמיירי בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף א"כ מוכח דעיסה טמאה מותר להפריש ביו"ט. וע"כ משני דמיירי אפי' בעיסה טהורה מחמת דבדין היה אפי' בתרומה טהורה שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף רק תקנה תיקנו כו' וע"כ אם עשה כדין ועירס מעיו"ט כו' מותר להפריש חלה ביו"ט אפי' בעיסה טהורה משום דבעיסה טמאה סובר שאין להפריש ביו"ט ובפסחים (פ"ג ה"ג) מסיים בירושלמי מה בינה לקניבת ירק של תרומה (פי' כיון דאין בה משום מפריש תרומה דהא לשה ביו"ט. וא"כ מה בינה לקניבת ירק של תרומה וע"ז משני זו ראויה לאכילה וזו אינה ראויה לאכילה רבנן דקיסרין בעי מה בינה לבורר קטניות ביו"ט ודו"ק

שם (ה"י) הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בטבלה כו' ובגמ' ר' יונה בעי עשה כן בשבת על דב"ש מהו שיהא חייב א"ל ר' יוסי ולמה לא אילו עשה כן על דב"ה שמא אינו חייב הכא חייב אמר ר' מנא יאות אמר ר' יונה אבא לא אתי אלא על דב"ש למה הותר מכלל ברירה ביו"ט לא הותר מכלל ברירה בשבת (פי' דב"ה דאמרי דיכול לברור כדרכו אלמא דסובר דהותר מכל ברירה ביו"ט א"כ בשבת דלא הותרה ודאי חייב) אלא דמיבעי' לי' אליבא דב"ש אם הטעם דב"ש היא דבורר אוכל ואוכל לא הוי ברירה כלל וא"כ אם עשה כן אפי' בשבת פטור או שסובר דאפי' בורר אוכל נמי הוי ברירה ואם עשה כן בשבת חייב ורק ביו"ט משום דהותר אוכל נפש רק שב"ש אומרים שצריך שיעשה ע"י שינוי דהיינו בורר אוכל ואוכל אבל מ"מ הוי בורר ובשבת חייב והא דמספקא ליה בבורר לבית שמאי דאמרי בבירר אוכל ואוכל דלא הוי בורר כלל ואם עשה כן בשבת פטור (ואיפשר דלדידהו לא הותר בורר כלל הוא משום דאמרינן לקמן בירושלמי דיש אומרים דלא הותר בורר כלל ביו"ט וכמו דאמרינן לקמן תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין הבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל וביו"ט סופג את הארבעים ואמרינן לקמן מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין א"כ איפשר לומר דסברי ב"ש דלא הותר ברירה כלל. והטעם הוא כמו דאמרי' לקמן שאין טוחנין כו' משו' דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעש' לכם עד ושמרת' את המצו' שזהו שימור דלישה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' מ') ודילמא שאני התם דבעידנא דנחית לשימור לא הוי שימור ופירש"י דילמא לעולם שימור דלישה הוי שימור כו' משום דמשעת נתינת מים לקמח שזה דבר המחמצת הוי צריכה שימור אבל לא בורר שהוא קודם הלישה) (ולקמן יתבאר דהא דאמרינן דלא הותרה מלאכה שקודם הלישה היינו דוקא אם האי מלאכה ליכא לאחר לישה אבל אם האי מלאכה איכא לאחר לישה נמי ע"כ שרי קודם הלישה נמי ובפרט לב"ה דאמר מתוך שהותרה לצורך כו' אם כן כיון שהותרה לאחר כך הותר מתחילה נמי)

וע"ז אומר ברר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר חייב ור' יוחנן אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן אלמא דאם בירר אוכל מתוך אוכל לא הוי בורר וע"ז משני תיפתר כשהיו אוכלים אוכלים ראשונה ראשונה (וע"כ כיון שאכלו מיד כולם לא הוי בורר) והא תני ובלבד שלא יבור כל אותו המין (פי' באוכל מתוך אוכל) אם עשה כן בשבת חייב. על דעתיה דר' יוחנן שכן הבורר כדרכו במקום אחר חייב (פי' לא באוכל מתוך אוכל) על דעתיה דחזקיה אפי' עיגול מן עגולין דמאי כדון כל עמא מודיי לההיא דאמר ר' אימי ה"ל אורחין אפיק קומיהון תורמסין ופסולין אמר לון יהבין דעתיכין דאתון מיכל הקורנסין בסוף (פי' שיבררו האוכל המונח תחילה ואח"כ יאכלו הקורנסין. וא"כ מוכח שאוכל מתוך אוכל הוי בורר רק שאפילו באוכל מתוך אוכל ה"מ אם בירר האוכל הגרוע אבל אם בירר האוכל המובחר אין בזה משום בורר דהא אפי' באוכל מתוך פסולת נמי לא הוי בורר וכן כתבו התוס' בשבת (דף ע"ד) בד"ה היה לפניו שני אוכלין גרסינן וכן פי' ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ בו וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים מתוך אוכלים וע"ז אמר להו שיאכלו קורנסין בסופה (פי' אותו שאינם חפיצי' לאכול יהא בסוף דאם יבררו אותן שהחפצים לאכול א"כ יש בזה משום בורר דאוכל מתוך אוכל נמי יש בה ברירה

) תני אין גוררין ולא טוחנין ולא מרקידין הבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל וביו"ט סופג את הארבעים והא תנינן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי וא"כ לב"ה הותר ברירה ומסתמא איירי ב"ש א"כ מוכח דב"ש לא סברי דלא הותר בורר כלל והא דאמרי בורר אוכל ואוכל שזהו לא הוי ברירה כלל ואפי' עשה כן בשבת פטור אבל הכא תנן דאם עשה בשבת חייב וע"כ תנן דביו"ט סופג את הארבעים ומזה יהיה מוכח מה דמיבעי' ליה תחילה אליבא דב"ש דאם ב"ש סברי דלא הותר ברירה כלל ובורר אוכל ואוכל לא הוי בורר כלל או דב"ש סברי דבורר הותר נמי אך דאעפ"כ צריך לשנות ואם עשה כן בשבת חייב וא"כ יהיה מוכח מזה דבורר לא הותר כלל)

וע"ז אומר אמר ר' חנינא ענתניי' דרבן גמליאל הוא דאמר אף מדיח ושולה ולר"ג לא הותר בורר כלום והוא משום שלא הותרה מלאכה אלא מה שלאחר לישה אבל מלאכות שהם קודם הלישה כגון ברירה טחינה והרקדה לא הותר כלל וע"ז פריך והא תני של בית ר"ג היו שוחקין פלפלין ברחיים שלהן ומותר לטחנן ואשור לבור (פי' שטחינה הוי ג"כ מלאכה שקודם לישה ואעפ"כ הותר ולבור לא הותר לר' גמליאל) אמר ר' יוסי בר' בון לא הותרה טחינה כדרכה דהטחינה ברחיים שלהם לא הוי טחינה כדרכה

עוד שם מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין ר' אחא בשם רשב"ל כל מלאכה לא יעשה בהם כו' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ושמרתם את המצות והוא שלא הותר אלא מלישה ואילך תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין