נועם ירושלמי על מועד קו

בעי הכנה אבל התם בגרוגרות וצימוקים דאפי' ר"ש מודה אם לא הכירוהו הבעלים לא מהני וא"כ בעינן שיכירו הבעלים ע"כ בעינן שירשום ויאמר מכאן ועד כאן א"כ זהו כתירוצם של התוס' (והא שלא הביאו הירושלמי הוא משום ד הירושלמי לשיטתי' דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו הוי מוקצה ע"כ בעינן שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ע"כ כתבו הטעם דאקצינהו בידים) ובמ"א יתבאר

[ובזה יתבאר הא דאמרינן שם אמר ר' יוסי בר' בון לוי מקיש על שובכה ואמר יזכה לי שובכי למחר והנה בספרי עמק יהושע (ס' ט') ביארתי שם על מה שהקשה הק"ע דלמה לי להקיש על השובך וכתבתי שם שלי נראה שזהו כמו עובדא דאיתא בסוף חולין (דף קמ"א) ובשינוי קצת ובזה האופן נמצא בירושלמי דאמרינן התם לוי בר סימון אקני כו' א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו וקאמר למאי אי למקנא לקנינהו ליה בסודר אי ביו"ט בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי ומשני הנהו פירי חדתי הוי דלוי בר סימון גופי' לא הוי קני להו והכי קאמר לי' זיל וטריף אקן דליתגבהו ונקנינהו. פי' משום דאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עלי' ע"כ אמר לי' זיל וטריף אקן דליתגבהו ויקנה ע"י חצירו וה"נ קאמר בירושלמי דהי' מקיש על השובך כדי שיתגבהו ויקנינהו ע"י חצירו וקאמר שיזכה לו שובכו למחר כו' עיי"ש

אך דמשמע מהירו' דלענין מוקצ' קאמ' ע"כ איפשר לומר דביצי' הוי ע"כ הוי מקיש על השובך שיתגבהו ויקנינהו ואמר יזכה לי שובכו למחר והאי למחר היינו לצורך מחר והא שהקשה על הק"ע דהא אם זימן כל השובך ואינו צריך אלא לא' לא מהני אך איפשר לומר דמהני מטעם ברירה. והא שכתב הש"ע או"ח (סי' תצ"ז) דאם זימן כל השובך ואינו צריך אלא לזוג א' לא מהני אך כיון שביארתי דהא דמקיש על שובכה היינו משום שאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם וע"כ אמר יזכה לי שובכו למחר היינו בהביצים (והביצים צריכים הכנה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דשבת ה"ג) הרי ביצים לאפרוחים הרי בעינן הן ואינן בהכינן ובשבת (דף מ"ה) חטים שזרען בקרקע וביצים שתחת התרנגולת מהו כי לית לי' לר' שמעון היכא דלא דחי' בידים היכא דדחי' בידים אית לי' מוקצה או דילמא אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק וכיון דהכא משום ביצים הוא ע"כ מהני אם אמר יזכה לי שובכי למחר דהא דבעינן לב"ה זה וזה אני נוטל הוא משום דחומר הוא בבע"ח אבל לגבי ביצים אפי' אם אומר מכאן אני אוכל למחר סגי כיון דקיי"ל דבדרבנן יש ברירה ועי' ביו"ד (סי' ס"ו סעי' ז') ובחולין (דף ס"ד) ובפסחים (ד' נ"ה) אך לפי"ז יהי' מוכח לשיטת הירושלמי דמהני מכאן אני אוכל למחר אפי' היכא דדחינהו בידים ועיין שבת (ד' מ"ה) ודו"ק]

שם (ה"ה) זימן שחורים ומצא לבינים לבינים ומצא שחורים שנים ומצא ג' אסורין ג' ומצא שנים מותרין בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרים ובגמ' מתניתא דרבי דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח מנה מוטל תמן תנינן האומר לבנו מעשר שני בזוית זו ומצא בזוית אחרת הרי אלו חולין (ולא סיים המשנה דתנן שם הי' שם מאה ומצא מאתים השאר חולין מאתים ומצא מנה הכל מעשר)

וע"ז אומר ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יוסה דרבי היא דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א חולין כו' ומתניתין דמעשר שני נמי אתי כרבי וע"כ אומר מאתים ומצא מנה הכל מעשר וע"ז אומר חזר ואמר שני' בגוזלים שדרכן לפרוח (פי' וע"כ רבנן נמי מודה דזימן שלשה ומצא שנים מותרין) והא תני ר' חלפתא בר' שאול הוא הדבר בגוזלים הוא הדבר בביצים (פי' אפי' בביצים נמי אמרינן דאם זימן שלשה ומצא שנים מותרין) הוי דרבי הוא

עוד שם א"ר יוסי תמן אביו הניח ובנו מצא ברם הכא הוא הניח הוא מצא (פי' דמדחה דמתניתין דמעשר שני אתי ככ"ע דתמן אביו הניח ובנו מצא וא"כ איפשר דאביו בעצמו נטל המנה השני' והעלן לירושלים). אבל הכא הוא הניח הוא מצא. וע"כ סברי רבנן דמדלא מצאם כמו שהניחם ע"כ הכל חולין

ונראה לי להגיה הא שאומר תמן תנינן אח"כ (וכצ"ל) מתניתא דרבי דאמר דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכמים אומרים חולין ר' אחא בשם ר' יוסא דרבי היא ובכאן צריך לגרוס ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי דרבי היא דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א חולין חזר ואמר ד"ה היא שני' בגוזלים שדרכן לפרוח והא תני רבי חלפתא בן שאול הוא הדבר בגוזלים הוא הדבר בביצים הוי דרבי היא ובכאן צריך לגרוס תמן תנינן החומר לבנו מעשר שני בזוית זו ומצא בזוית אחרת הרי אלו חולין ולא סיים המשנה (וכצ"ל) מאתים ומצא מנה הכל מעשר (פי' וא"כ אתי סתמ' דמתני' דלא כרבי דא"כ הי' צריך לומר דהשאר מעשר וע"ז אמר ר' יוסי תמן אביו הניח ובנו מצא ברם הכא הוא הניח הוא מצא וע"כ אתי מתניתין אפי' כרבי הורי ר' בא בר זבדא במעשר שני כהדא דרבי

שם אמר ר' יודן הדא דאת אמר כשהי' שם שתי קינים אבל אם אין שם אלא קן א' בלבד לא בדא והא תנינן אם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין א"ר יוסי בר' בון כשאין שם אלא גוזל א' בלבד קן אחת שחורים בלבד

הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה ולי נראה שהירושלמי חולק על הש"ס שלנו בהא דתנן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין דאמרינן בביצה (ד' מ"א) לימא מסייע לי' לדריב"ח דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אמר אביי בדף רבא אמר בשני קינין זו למעלה מזו עסקינן ולא מיבעי' זימן בעליונ' כו' וא"כ לפי מה דקייל"ן בב"ב (ד' כ"ג) כריב"ח דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וא"כ ניחא הא דתנן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין והוא משום דאזלינן בתר רובא דעלמא

והירושלמי סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב וע"כ אמר ר' יודן זאת אומרת בשהי' שם שתי קינים: ובאותו שלא זימן לא מצא כלום והוא לא מצא במקומן אמרינן אשתרבובי אשתרבוב ונחית וסרוכי סריך וסליקו אבל אם אין שם אלא קן א' לא בדא (פי' דמותרין ולא אזלינן בתר רובא דעלמא דרוב וקרוב הולכין אחר הקרו') וע"ז אומ' תנינן אם אין שם אלא קן א' הרי אלו מותרין וא"כ מאי קמל"ן. א"ר יוסי בר' בון כשאין שם אלא גוזל א' בלבד קן אחת שחורים בלבד פי' אי לאו דקאמר ר' יודן הוי אמינא דמיירי בקן א' ואפ"ה אם מצא לפני הקן אסורים והוא משום דאזלינן בתר רובא דעלמא והא דקתני אם אין שם אלא קן א' בלבד היינו שבתוך חמשים אמה אין נמצא קן א' והן מדדין או כמו דאמרי' בב"ק (ד' כ"ג) דהיינו שלשים ריס ואין עוד קן או שאם זימן שחורים ולא נמצא שחורים אבל אם נמצא אזלינן בתר רובא דעלמא וע"כ קמל"ן דמתניתין דווקא בשתי קינים אבל אם אין שם אלא קן א' בלבד אע"פ שיש שם עוד גוזלות אך כיון שבכאן לא הוי אלא קן א' ע"כ אזלינן בתר הקרוב ולא בתר רובא דעלמא

אך דיש להביא ראי' דהירושלמי סובר גם כן כרבי חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב וכמו דאמרינן (פ"ג דב"ב) ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי זה של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי זה של מוצאו כו' ובגמ' הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת בנתים אבל בזמן שמפסקת לא בדא ופי' הפ"מ הדא דתימר הא דקתני במתניתין קרוב לזה שלו דוקא בשאין דרך הרבים מפסקת בין שתי השובכות דליכא למיחש דלמא מרובה דעלמא נינהו אבל בזמן שמפסקת דרך רה"ר לא בדא אמרו דהולכין אחר הקרוב משום דאיכא למיזל בתר רובא דעלמא והוי של מוצאו) ועיין שם מה שהביא הפ"מ מה שכתב הרמב"ן

ולי נראה דהא דאמר הירושלמי הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת אבל בזמן שמפסקת לא בדא אין הטעם כמו שכתב הפ"מ שהירושלמי סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אלא הטעם שאם דרך הרבים מפסקת א"כ מתייאש ואין צריך להחזיר וכמו דאמרינן בב"מ (דף כ"ד) המוצא בסרטי' ובפלטי' ובכל מקום שהרבים מצוים שם הרי אלו שלו כו' לעולם רשב"א הוא ואפי' ברוב ישראל נמי וכן אמרינן בירושלמי (פ"ז דשקלים ה"ג) גדי צלי כו' והתירוה משום שני דברים משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים משום מציאה כהדא דתני המציל כו' ומאסרטי' גדולה ופלטי' גדולה הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן כו' וע"ז אומר בירושלמי על הא דתנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה ה"ז של בעל השובך ע"ז אומר הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת אבל אם דרך הרבים מפסקת א"כ הבעלים מתייאשין וע"כ הוי של מוצאו אבל לעולם סובר הירושלמי דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב וכמו שבארתי ודו"ק

שם (ה"ח) בש"א אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט כו'. אמרו להם ב"ה לא אם אמרת בתרומה שאין זכאי בהרמתה תאמר במתנות שזכאי בהרמתן ובגמ' וקשה על דב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עליו תנאי (פי' וא"כ