נועם ירושלמי על מועד קא

הרי הוא חובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי (פי' ויהא לשלמי נדבה וישחט בצפון וטעון מתן בהונות כו' אבל חכמים לא הודו לר"ש שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול ואיפשר לומר משום דהכהנים אוכלי קדשים זריזים הם אבל לא משמע הכי מהירושלמי מדפריך מבכורות אם חבורת כהנים יאכלו ע"כ איפשר לומר משום תיקוני גברא שאני וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ו) עיין שם אבל מ"מ יש להקשות מהא דתנן בזבחים (ד' ע"ו) שם אשם שנתערב בזבחים ר' שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהם והתם אית לי' תקנתא ברעי' כמו דאמרינן בזבחים (שם) וליכא למימר משום דהתם נתערב בדיעבד דא"נ הוי מצו לשנויי דהא דתנן אין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני הוא לכתחילה. ובירושלמי מייתי לה דאמרינן (שם בירושלמי דפסחים) א"ל ר' יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנן תמן אשם שנתערב בשלמים ר' שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול ואיפשר לומר כיון דנאכל בעזרה לזכרי כהונה זריזים הם ולא דמי לבכורות דנאכל כמו קדשים קלים בכל ירושלים ודו"ק]

(שם ה"י) שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו א' וזה מושך לו א' זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק זה בא אצל זה כו' אמר ר' יוחנן דר' יהוד' היא דתנינן המן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר הא של ארבעה עשר לא לא כן אמר ר' יוחנן דר' יהודה היא כו' דתנינן תמן אין שוחטין פסח ליחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר

הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה וע"כ נראה לי להגיהו וכצ"ל אמר ר' יוחנן דלא כר' יהודה וקאי על הא דתני' ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהי' א' מבני חבורה קיים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר ובלבד שלא יניחו את הפסח כמו שהוא וכמו דאיתא בש"ס דילן (פסחים ד' צ"ט) (וכן הובאה ברייתא זו בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ד) אמר ר' יעקב בר אחא מתניתא אמרה כן ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שהן מתמעטין והולכין ובלבד שיהא שם אחד מבני החבורה הראשונה ואחד מבני החבורה השני' ר' יוסי אומר בין מן הראשונה בין מן השני')

וע"כ אומר הירושלמי מתניתא דלא כר' יהודה והוא ר' יהודה דברייתא דתני' ואם ימעט הבית מהיות משה כו' וע"כ בעינן לר' יהודה שיהא א' מבני חבורה ראשונה וא"כ אותן שנים שהביאו מן השוק אינן מבני חבורה הראשונה כמו שפי' רש"י אלא ודאי שהוא דלא כר' יהודה (והא דקאמר אמר ר' יוחנן דתנינן תמן ר' יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד הוא ט"ס (ומחמת דאמרינן (ספ"ו דפסחים ה"ו) ר' יוסי בשם ר' יוחנן מתניתא דר' יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד ע"כ הי' ט"ס בכאן שהוא ר' יהודה דאין שוחטין את הפסח על היחיד כו')

וע"ז אומר הא של ארבעה לא (כצ"ל פי' דאי אמרינן דלא כר' יהודה דלא בעינן מבני חבורה הראשונה א"כ מפני מה לא תנא של ארבעה והוא כמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ט) אמר ר' יוחנן אפי' תימא דר' יהודה כו' דאמר ר' יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאמנויי' אחרינא בהדי' וכא' מבני החבורה הראשונה דמי אמר ר' אשי מתניתין נמי דיקא דקתני וכן חמשה חבורות של חמש חמש של חמשה אין אבל של ארבעה לא לאו משום דלא פייש חד מבני חבורה גבי' ש"מ

וע"ז אומר הא של ארבעה לא לא כן אמר ר' יוחנן דר' יהודה היא וצ"ל דלא כר' יהודה היא (פי' שר' יוחנן אמר דאתי דלא כר' יהודה וא"כ כיון דלא בעינן שיהא אחד מבני חבורה הראשונה א"כ יכול להיות חבורה אפי' של ארבע וע"ז אמר ר' יוסי כל גרמא אמרה דהיא דר' יהודה (פי' וא"כ תנא דוקא חבורה של חמש והוא משום דבעינן אחד מבני חבורה הראשונה והא דתנינן שנים שהיו נתערבו פסחיהם זה מושך לו א' וזה מושך לו א' כו' וא"כ מוכח דלא בעינן שיהי' מבני חבורה הראשונ' ע"ז אומר דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר. פי' וע"כ כיון דאין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאמנויי' אחרינא בהדי' קאי וכא' מבני חבורה דמי וע"כ לא תני של חמשה וארבעה והוא משום דבעינן א' מבני חבורה ראשונה וא"כ אתי מתניתין דוקא כר' יהודה וא"כ ניחא מתניתין אבל אי אמרינן כר' יוסי דלא בעינן מבני חבורה ראשונה א"כ תקשה מ"ט לא קתני של ארבעה ודו"ק: ערבי פסחים פרק עשירי

שם (ה"א) תני ריב"ב אומר בין חמץ בין מצה אסור עיי' בספרי שפת הנחל (דרוש י"ד) ושם ביארתי

עוד שם תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס כו' עיין לעיל (פ"ח דשבת ה"א) מה שביארתי שם

שם (ה"ב) מוזגין לו כוס ראשון כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דברכות) מה שביארתי

שם (ה"ז) הפסח אחר חצות מטמא את הידים כו' ובגמ' למה מפני הסיע דעת או משום שעבר עניו חצות הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות הוי לית טעמא אלא מפני הסיע דעת ר' סימון בשם ריב"ל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית מהו שיפסלו את התרומה ק"ו אם מטמאין את הידים לפסול את התרומה הן עצמן לא כש"כ. ההן יוצא מה את עביד לה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים הפיגול והנותר אין פוסלין את התרומה וההן יוצא לא גזרו כלום דלא כן יטמא צד החיצון לצד הפנימי (פי' דאם מטמא את התרומה א"כ איך תנן אבר שיצא מקצתו חותך עד שיגיע לעצם וקולף. וא"כ אי אמרינן דמטמא את הידים כי חתך ליה מאי הוי הא קא מטמא ליה וכמו דאמרינן בפסחים דף כ"ה) אמר ר' אבין מאן איה ליה דבר מחמת מגע עצמו לא ר"מ היא (פי' ולא קיי"ל כר"מ דטומאת בית הסתרים מטמא) (וכמו דמשני בפסחים (שם) טומאת סתרים הוא וטומאת סתרים לא מטמא וכתבו התוס' וא"ת התינח לר' יוסי אלא לר"מ דפליג ביה דאית ליה דמטמא מאי איכא למימר וי"ל דקיי"ל כר' יוסי לגבי ר"מ) ולא כן אמר ר"מ כל הדברים טהורין ברובן כיון שחתך רובן לא כפרוש הוא ויעשה כמגיעו ויהא פסול אמר ר"ח במחתך כל שהוא ומשליך (פי' וע"כ אין מצטרפין להיות כרוב ויהיה פרוש וע"כ אינו מטמא משום דהוי בית הסתרים) איה לך מימר שעבר חצות הוי לית טעמא אלא מפני הסיע הדעת

.. והנה הא דאמרינן בריש הסוגיא למה מפני הסיע דעת או משום שעבר עליו חצות הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות הוי לית טעמא דא אלא משו' הסיע הדעת נדחקו בזה המפרשים הק"ע והפ"מ

ועוד נדחק בזה הק"ע במה דמסיק אית לך מימר שעבר חצות הוי לית טעמא אלא משום היסח דעת וכתב דלא גרסינן ליה

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דברכות) ביארתי דהענין הוא כמו שכתבו התוס' פסחים (דף ק"כ) דהנאכלין ליום א' והקטר חלבים ואברים שאמרו עד חצות דאם עכב מלהקטיר ולאכול קודם חצות מקטיר והולך עד ע"ה דחכמים לא עשו סייג לדבר להביא קדשים לבית הפסול והביאו ראיה מהא דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) ממתניתין דהפסח אינו נאכל כו' רבי אלעזר בן עזריה היא ופריך ממאי דאורייתא דילמא מדרבנן ור"ע היא. ומשני א"כ מאי אלא (פי' דאם הוא מדרבנן לא ה"ל למיתני אלא) כו' דאפילו עבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל ועיין בש"א (סי' ב)

ואיפשר לומר שסובר הירו' דבפסח כיון דאיכא כרת ע"כ אם לא אכל קודם חצות בודאי מות' לאכול אחר חצות ולא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת אי אמרינן דאכילת פסחים מעכבא וע"ז אמר דאם הטעם דמטמא אחר חצות הוא משום נותר: א"כ אם יש חבורה אחרת שלא אכלו עדיין את הפסח אם כן לדידהו מותר לאכול אחר חצות וא"כ האיך נאמר דלחבורה אחרת שמותרין לאכול מפסחם עד אחר חצות יהא טמא להם הפסח מחבורה אחרת שכבר יצאו ידי פסחם ונשתייר אחר חצות ויהא מטמא את הידים כיון שמתירין להם לאכול מפסחם אחר חצות כיון שלא אכלו תחילה אבל אי אמרינן דהטעם משום היסח הדעת דהא אסורין לאכול מפסחם אחר חצות ואם כן נפסל