נשאל דוד (שו"ת) קעח

לירש אותו דלא מצינו שבטלה תורת ירושה מן הרשעים שהרי בגמ' מוכח דמשומ' מוריש לזרעו אפי' הם רשעי' ואע"ג דמשומד גופי' לא ירית כ"ש דמוריש לאביו וכ"ש שהם יורשי' כשרים ויכין רשע וילבש צדיק וכמ"ש בתשו' רש"י שהביא המרדכי שם ואע"ג דמומ' לעכו"ם הוא וגופו הפקר ע"ש ואע"ג שבתשו' הרא"ש שהביא בשם ר"י תשו' אחת לרבי' משולם שכתב דמוחלף לא אקרי זרעיה ולא ירית ליה לאבוה וכו' מ"מ אינו דוקא לגבי דידיה דמומר אמנם אביו גופי' הא ודאי ירית ליה דמ"מ בנו הוא. ומעתה ה"נ י"ל בנדון התה"ד דאע"ג דהפקיעו חכמי' ירושתו מ"מ לאו כ"כ שקלוה מני' ועדיין אית ליה זכיה בגויה וחזרה ירושה למי שראוי לירש שהוא שמעון אחי ראובן וה"נ י"ל שכן היא דעת הרא"ש וכמש"ל ודוקא היכא דמת ודאי הוא דאמרי' דאז יירשו יורשי המוריש משום דאין הבן יורש אמו בקבר להנחיל את אחיו מן האב וכ"ש לקרוביו

ומן האמור עוד יש לתמוה על התה"ד עמ"ש עוד שם וז"ל אפס צריך להתיישב לפום סברא דלעי' דחכמי' סלקו את המשומ' מן הירושה כאלו אינו וממילא אז יירשו יורשי המוריש א"כ מ"ט דראבי"ה דפסק דהאב יורש את בנו וכן הבעל יורש את אשתו המומרת אפי' מן מורישיה לאחר שנשתמדה ואמאי הא האב והבעל לא באו אלא מכח המשומ' וכיון דהמשומ' ראוי לקונסו מסלקי' להם מן הירושה דלהוי כמאן דליתי' אלא ע"כ סבר ראבי"ה כיון דמדאורייתא ירית המשומ' אלא משו' דקנס חכמי' שקלוה מני' מ"מ לאו כ"כ שקלוה מני' ואית ליה עדיין זכיה בגויה וכו' את"ד ע"ש וצ"ע שהרי ראבי"ה כתב כן אפי' לדברי הגאוני' דס"ל דמה"ת המומ' אינו יורש ופשיטא ודאי כיון דמה"ת אינו יורש כמאן דליתיה וכמת חשוב ואפ"ה כתב דהאב יורש את בנו והבעל יורש את אשתו המומרת וע"כ טעמו דאע"ג דמה"ת אינו יורש מ"מ תחזור ירושה למי שראוי לירש וכ"ש וק"ו אי אמרי' דמה"ת יורש אלא דחכמי' סלקו אותו מן הירוש' דלאו כ"כ שקלוה מני' ותחזור הירושה למי שראוי לירש

ומעתה בנדון דהתה"ד הא ודאי כל זמן שלא מת המשומ' תחזור הירושה למי שראוי לירש אותו שהוא שמעון אחי ראובן כי הוא הראוי לירש וכ"ש אי אמרי' דהמה"ת יורש אלא דחכמי' סלקו אותו מן הירושה דלאו כ"כ שקלוה מני' וחזרה הירושה למי שראוי לירש אותו וההי' דנדון הרא"ש י"ל דאפי' ראבי"ה מודה דזכת' הבת ואע"ג דלאו כ"כ שקלוה מני' מ"מ בכאן י"ל דה"ט דזכתה הבת משום הך טעמא דאמרי' אנא מכח אבוה דאבא קאתינא וכיון שכן דמיד שמת אבי אביה כיון שאינו יורשו לאלתר זכת' הבת המשומדת ומתנתו לאמו אינה מתנה אמנם היכא שהיתה לו ירושה ראויה לו מאחרי' ועמד ונתן אותה במתנה לאחרי' ה"נ דהויא מתנתו מתנה שהרי מ"מ אית ליה זכיה אלא דחכמי' סלקו אותו יורש וכ"כ דלא מטיא ירושה לידיה שפיר דמי כנ"ל

והנה ראיתי למהראנ"ח ז"ל בתשו' ח"א סי' מ"ו שהק' עלה ההיא בתשו' הרא"ש שפי' דברי הר"י במ"ש דהמומר אינו יורש מקרא דאינו לא אסמכת' בעלמא וחכמי' הוא שהפקיעו ירושתו ומה"ט זכתה בתו דמנ"מ בזה לענין נדון שלו דלא יהא אלא דאינו יורש מה"ת כ"ש הוא שדינו של הרא"ש הוי יותר מוכרח וע"ש מה שנדחק דצ"ל דהאי וכיון שאינו יורשו וכו' שכתב הרא"ש אינו נמשך לפירושו שפי' דברי הר"י אלא אעיקרא דמלת' קאי כיון דמ"מ אינו יורש זכת' בתו ע"ש ולע"ד נראה בכונת הרא"ש דנ"מ היכא דחזר בו המומר אח"כ ליהדות דלדברי הר"י דמה"ת אינו יורש א"כ כשנפלה לו ירושה בהיותו עדיין משומ' א"כ מעולם לא זכה בה ואע"פ שיש צד בטחון דשמ' יחזור מ"מ כל זמן שלא חזר בו כבר פקעה ירושה ממנו ומההיא שעתא לקמי יורשי' נפלה אבל לדעת הרא"ש דחכמי' הוא שהפקיעו ממנו ירושה וקנס הוא שקנסוהו חכמי' שלא לירש מ"מ אם יש בו בטחון שיחזור ליהדות או שהזר בו תכף שנפלה לו תנתן לו ירושתו ומתנתו לאמו הויא מתנה כנ"ל

ושו"ר להפרישה ז"ל שהק' קושי' זו על הרא"ש ותי' דאם היה מדאורייתא דאינו יורש המומ' א"כ גם בתו אין לה זכיה דהא בתו מכח אביה קאתיא והיו שאר בני אביו יורשי' הנכסי' אבל אם מדאורייתא יורש אלא שהחכמי' קנסו אותו ונשארה בתו במקומה וזכת' בנכסי אביה א"ד ולע"ד ק' לתי' זה מדברי ראבי"ה שכתבנו לעיל שכתב דאפי' ש לדברי הגאוני' דמומר אינו יורש (והיינו מה"ת כדברי הר' יאודה שכ' הרא"ש) האב יורש את בנו וכן בעל יורש את אשתו המומרת וכו' ע"ש הרי אע"ג דמומ' אינו יורש מן התורה והו"ל כמי שאינו מ"מ אמרי' דחזרה ירושה למי שראוי לירש דהממון הוא בחזקת היורשי' שלו

והנה יש לעמוד בדברי ראבי"ה במ"ש דאפי' לדברי הגאוני' האב יורש את בנו דאמאי נקנסי' להאב וכן נמי בעל יורש את אשתו המומרת וכו' דבריו תמוהים דהא טעמ' דגאון אינו משו' קנס' אלא דמה"ת הוא דאינו יורש וכמו שהבין התה"ד וכן הכריח מהרד"ך ז"ל בית כ"ח דע"כ מה"ת הוא דאינו יורש דאי ס"ל דמה"ת הוא יורש אלא שחכמי' הפקיעו ירושתו א"כ מאי ק"ל ממאי דפריך תלמודא ודילמא ישראל מומר שאני דמשמע דמשומ' יורש דהא איכא למי' דשפיר קאמ' רבי' צדק גאון דאינו יורש משום שכך תיקנו חכמי' והתם בקידושי' שפיר מצי מיירי אפי' לירש משום דהתם אקרא קאי דיורש מה"ת הרב צדק גאון דכתב דלא ירית היינו מתקנת חכמי' ע"ש ומעתה ק' דאיך יהיב טעמא משו' דאמאי נקנסי' דמזה נראה דגם הגאון אעיקרא לא אמר' אלא משו' קנסא דאל"כ מה ענין לקנס הכא ואפש' לומ' משום דלא תימא משום דמכלבא בישא גוריא טבא לא נפיק כי משורש נחש יצא צפע וכמו שהוא רשע בניו רשעים (ועיין להרא"ש בתשו' כלל ל"ב סי' ד') גם עליו נאמ' ארור שזה ילד ארור שזה גדל וא"כ ס"ד דאע"ג דמה"ת הוא יורש משו' דחזרה ירושה למי שראוי לירש דדוקא לדידיה אפקי' רחמנא דלא לירות וכמש"ל מ"מ הוה ס"ד דליקנסי' להאב מהך טעמ' שלא יירש קמ"ל דלא קנסי' ליה וכן נמי בעל אשה המשומדת ס"ד דהוכיח סופה על תחילתה דרשעה היא והו"ל לגרשה ולא לקיימ' וא"כ הוה ס"ד נמי דלקנסי' לבעל קמ"ל דלא קנסי' להו

וראיתי למהרש"ך ח"א סי' קל"ו שתמ' על מהרד"ך דמנין לו לומר כן דה"נ דס"ל לגאון דאינו אלא מתקנת חכמי' אלא דס"ל כיון דליכא לאוכוחי מהגמ' דמשומ' יורש משו"ה סמכי' אהסמכת' דלזרעך אחריך מי שמיוחס אחריו אמנם אי מה"ת יורש לית לן למימר דתקנת חכמים דאינו יורש דמהי תיתי לקנוס את"ד ע"ש וה"נ דכוותה דאי מה"ת יורש לית לן למי' דתקנת חכמי' דאינו יורש ולע"ד יש לסייע פי' זה ממ"ש המרדכי עוד שם וז"ל ולראבי"ה נראה כמו שמוריש לבניו ה"נ יורש את אביו אך יש כח ביד חכמי' להפקיע ממונו