נשאל דוד (שו"ת) קעו

ליה זוזי ופרענא ליה וא"כ שבועת' זו למה כיון דסליק אח"כ ולפמ"ש תו לא קשי' קושי' מהרימ"ט יתחיי' משום מודה במקצת כיון דהכפירה על הזמן באמת לא הוי דררא דממונא דאינו אלא מבטל כיסו של חבירו אלא הא דצריך שבועה משום דחשבינן כפירה בכל הממון כיון דאינו רוצה להמתינו אבל בכלל מודה מקצת לא הוי דמה שאומ' לאחר עשרה ימי' אינו אלא כמו כופר הכל דכופר כל הממון עכשיו את"ד ע"ש ולפי האמור ניחא דהכא שיש שטר ביד הלוה דנשבע המלוה משום כיון דחשיב כאלו כפריה בכל הממון כיון דאינו רוצה להמתינו משו"ה נשבע מי שהשטר בידו אך לרעת מהרימ"ט קשה

ומן האמור מתורתו של ה' קצה"ח יוצא לנו בנדון דידן שהמלוה אומר שתבעו בזמנו והלוה אומ' שלא תבעו דה"נ לפ"ד של מלוה שתבעו בזמנו א"כ יתחיי' עכשיו ליתן לו ואינו רוצה להמתינו והלוה טוען שלא תבעו ועדיין זמן הפרעון וא"כ חשבי' כפירה בכל הממון ונשבע המלוה שיש לו שטר איברא דאעיקרא דברי ה' ז"ל הם דברים דחוקים ויש להשיב עליהם כמו שיראה המעיין: סימן ט'

חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וכמ"ש מרן בש"ע בסי' ע"ח ע"ש וראיתי לה' באר יעקב ז"ל בח"מ סי' הנז' שכתב בשם ס' ברית שלום דרשות פ' יתרו דמ"ט ע"א דהא דאמרי' בתוך זמנו אינו נאמן לומר פרעתי היינו כשטען פרעתי כולה אבל כשטוען פרעתיו זוזא זוזא י"ל דנאמן עכ"ד וה' שם תמה עליו מסוגי' דבתרא דף ה' ע"ב ממאי דפריך הגמ' התם אמתני' דעד ארבע אמות ה"ז בחזקת שנתן ע"ש ולע"ד בד מן דין יש לתמוה על ה' ברית שלום ממאי דאמרי' התם בגמ' והלכתא כר"ל דאמר חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו ואפי' מיתמי ע"ש ואם איתא דאם טוען פרעתיך זוזא זוזא נאמן א"כ איך אמרי' דאפי' מיתמי אמרי' חזקה זו שהרי קי"ל דטענינן ליתמי כל מאי דהוה מצי אבוהון למטען ואע"ג דהויא טענה דלא שכיחא וצ"ע: סימן י'

כתב יד שטען עליו פרוע הוא אע"ג דנאמן לומ' פרעתיו בכ"י הערלים לא מצי למי' פרעתיו משום דמצי לומ' לו הישראל שטרך בידי מאי בעי דבעיקר דיניהם הרי הוא כשטר גמור כ"כ רבי' בצלאל בתשו' סי' ל"ו ע"ש ונראה פשוט דאלו היהודים המתנהגים במשאם ומתנם ופנקסיהם בכתב לעז כמנהג הערלים ממש הכ"י שלו ג"כ הוי כמו עיקר דיניהם ולא מצי לטעון עליו פרעתיו כיון שהוא עשוי ככתבם וכלשונם וע"פ נימוסם והא ודאי שלענין זה ג"כ קבל עליו דלא מצי לטעון עליו פרעתי כנ"ל: סימן י"א

במאי דקי"ל גבי עדות כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד

כתב מהרש"ך בח"ב בנוספו' סי' א' והביאו המש"ל ז"ל בפ"ג מה' ערות וז"ל וזה מטעם שכיון שמה שמעידין שאח"כ בשעת המכר שלא מכר החזקה כי אם לעלות לא"י עדותן זה הוא בשטר לא מקרי חוזר ומגיד אלא משום דהוי כתרי ותרי דעלמ' וכ' עליו המש"ל ולא ידעתי טעם בזה שכתב ה' דמ"ל אם עדותם בשט' או בע"פ כיון שקדם שטר הא' שחתמו הן בעצמן בלי שטר או איפכא שכתבו שטר למוכר שהיה בתנאי ונעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד כל שחתמו אח"כ הפך זה הו"ל כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ומה לנו אם עדות הב' ע"פ או בשטר ודברים הללו אין ראוי להשמיען א"ד ולכאורה נראה שיש לדקדק כן בדברי מהרש"ך ממ"ש רשב"ם בבתרא דמ"ט ע"א אמאי דאמרי' התם מודעא היו דברינו אינם נאמנים ה"מ ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל בשטרא אתי שטרא ומרע לשטרא ופי' רשב"ם וז"ל ה"מ דאין נאמנים ע"פ וכו' דאין עדות אחרון מבטל את הא' דכיון שהגיד וכו' אלא אתא ע"פ דהשתא ומרע לשטרא דקדים וכו' ע"ש ומשמע דדוקא היכא דהויא עדותם ע"פ הוא דלא מרע לשטרא דקדים אבל היכא דכתבו עדותם בשטר אתי שטרא ומרע לשטרא דקדים רלא משמ' כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד אלא היכא דהויא הגדה ע"פ ומ"ש עוד רשב"ם וז"ל אבל בשטרא שנכתב המודעא וכו' שקדמה לאשקלתא אתי שטרא דמודעא דקדים ומרע לשטרא דבתריה אין הכונה דבעי' עד שיכתבו שער המודעא דאשקלת' אבל כל שנכתבה אח"כ חשי' כמו הגדה אלא דנ"ל דכל שכתבו המודעא בשטר באופן שמסירת המודעא היא היתה קודם המכר אתי שטרא ומרע לשטרא ומעתה זהו ממש כסברת מהרש"ך ז"ל

אך ראיתי להרמ"ה ז"ל שכתב וז"ל ה"מ היכא דמסהדי ביה המודעא ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא דזביני דחתימי עליה מקמי הכין לשוויי עולה בהעול' לא חתימי אבל בשטר' היכא דחתימי אשט' מודע' מקמי דחתימי זביני אתי שטר' ומרע לשטר' וכו' ע"ש אשר מבו' מדבריו דבעי' דוק' היכ' דחתימי אשט' מודע' מקמי דחתימי אשטר זביני ומעתה צ"ל דמ"ש רשב"ם והרמ"ה דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא לאו דוקא הוא אלא דכל שלא נכתב שטר המודעא אלא אחר שכתבו שטר דזביני חשי' כולו ע"פ כיון דמעכשיו הוא שהגידו העדו' שלהם ודלא כסברת מהרש"ך

והנה אעיקרא פי' רשב"ם והרמ"ה בסוגי' דבתרא לישנא דגמ' דקאמר ה"מ ע"פ וכו' אבל בשט' אתי שטרא ומבטל שטרא משמ' כדברי מהרש"ך דסתמ' קאמר תלמודא אתי שטר' ומבטל שטרא ולא שאני לן אם קדים שטר המודעא לשטרא דזביני או שטרא דזביני קדים לשט' המודעא דהעיקר תלוי אם הוא בשטר או ע"פ. ושו"ר להר"ב במקובצת שם שכתב וז"ל צריך לפ' מאי אולמי' דעדות שטר מעדות ע"פ וזהו טעמו של דבר כי מה שאמרה תורה וכו' אם לא יגיד וכו' אינו חוזר ומגיד בעדות ע"פ הוא שמעידי' העדי' בב"ד ולא גמרי' מינה לענין הגדה בשט' דאלימא דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ועוד ע"כ לא אמרה תורה אלא שאין ב"ד נזקקין לקבל ערותן לסתירת מה שהעידו לבטל עדותן שכבר נחקרה בב"ד אבל הם שחתמו מאליהן שלא בב"ד וחתמו ונעשה כמי שנחקרה בב"ד כשיבא השטר לפני ב"ד אתי עדות שנעשה כמי שנחקרה ומרע' עדות כיוצא בה והוו להו כשנים אחרים שהעידו אחר ערותן של אלו עכ"ד ומעתה דינו של מהרש"ך יפה הוא בטעמו של הרב ז"ל אלא שרשב"ם והרמ"ה חלוקים עליו בזה וכן פירש הרשב"א ז"ל ע"ש: