נשאל דוד (שו"ת) קעב

דהרמב"ם תי' לקושי' זו דהתוס' משו' דשונא כבר נעתק במהרה מ"מ אם באת להכריח מזה דאבי החתן ואבי הכלה כשרי' לדון זה את זה יד הדוחה נטויה לתר' כתי' התוס' משום דלא פסיקא ליה מלתא שהרי תי' זה אמרי' ליה בכולי תלמודא וצ"ע: סימן ב'

עובדא הוה בראובן שמת אביו ועמד ראובן והביא עדים ששמעו מאביו שבנו זה בכור הוא ודבר שהיה בכלל העדות הלזו איך שאביו ואמו נישאו זע"ז בחור ובתולה

ונראה דאע"ג דהיכא דאיכא עדים ששמעו מאביו שזה בכור דלא חשיבא עדות וכמו שפסק מרן בח"מ סי' רע"ז ס' י"ח משום דחיישי' דשמא בכור לאמו קאמ' בנדון דידן שהעידו נמי על אביו וא עו איך שנישאו בחור ובתולה נראה דהויא עדות גמורה דע"כ בכור לאביו קאמ' ולא חיישי' דשמא נשא אחרת קודם זה בצנעה דהוא ודאי אית ליה קלא וליכא למיחש נמי דשמא בא על פנויה אחרת והוליד ממנה קודם לזה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' חדא דסתמא הויא נדה ועוד דהויא בעילת זנות. איברא אי הוה במדינת הים ה"נ דיש לחוש שמא נשא אשה אחרת וכן הסכימו מורי ההוראה: סימן ג'

לענין כתובת בנין דכרין אי נגבית ממקרקעי או אפילו ממטלטלי

הנה כתב מרן בש"ע א"הע סי' קי"א סעיף י"א וז"ל י"א דוקא במקרקעי שיש שם קרקע כדי שתי כתובות וכו' ויש מי שאומ' דהאידנא דכתבי בכתובו' דילן מטלטלי אג"מ גם כתובת בנין דכרין נגבית ממטלטלי' דתנאי כתובה ככתובה ע"ש משמ' שדעתו כי"א קמא שהם רבים ולא כיש מי שאומר דהויא סברא יחידאה והיא סברת הריב"ש וכמ"ש מרן בב"י אחר שהביא סברת הרמב"ם והרא"ש דאינה נגבית אלא ממקרקעי דכך היה נראה לי אלא שהריב"ש בתשו' כתב דגם כתובת ב"ד נגבית מן המטלטלי' דתנאי כתובה ככתובה ע"ש אלא שראיתי לה' כנה"ג סי' נ"ט בהגב"י שכתב וז"ל ולענין כשאין שם קרקע וכתוב בכתובה מטלטלי' אג"מ נראה שהסכמת הרב המחבר כדברי הריב"ש וכן פסק בס' הקצר אע"פ שכתב מחלוקת בזה נראה שתפס עיקר כסברא זו של הריב"ש ואפשר ג"כ שה' המחבר בס' הקצר כתב שתי הסברות לומ' שהדבר ספק והמוחזק יכול לומר קיים לי ע"ש וצ"ע שהרי המחב' כתב בתחי' יש אומרי' לשון רבים ואח"כ כתב יש מי שאומר בלשון יחיד לומר שהיא סברא יחידאה ולא קי"ל הכי ושו"ר לה' כנה"ג בשיורי א"ח בכללי הפוסקי' והביאו ה' יד מלאכי בכללי הש"ע אות ט"ז שכתב וז"ל דרך הפוסקי' לומר יש מי שאומ' אף על שנים ע"ש ועיין עוד לה' שם ס"סי י"ג

אך אעיקרא צ"ע על הכנה"ג שהרי מרן גופיה בס' הקצר ר"סי ק' כתב בפשיטו' כי"א קמא וז"ל מדינא דגמ' הכתובה אינה נגבית אלא מן הקרקע ומסקנת הגאונים נגבית אף מן המטלטלי' וה"ה לכל תנאיה חוץ מכתוב' בנין דכרין ע"ש הרי שגילה דעתו בפי' לפסוק כי"א קמא וצ"ע וכ"כ הרא"ש בס' בשמים ראש סי' ל"ג וע"ש לה' כסא דהרסנא וכן העלה הרב מהרשד"ם חא"ה סי' קנ"א וכתב שם דאפי' הריב"ש לא כתב הדין בבירור רק שאמ' אבל נראה וכו' ואפשר דלא ברור ליה כולי האי ולהלכה אמרה ולא למעשה ע"ש: סימן ד'

על דבר שוחט ובודק שהוחזק לרבים שגונב בשר מבית המטבחיים אם כשר לאכול משחיטתו או לא. ה' קול אליהו ז"ל ח"א בחי"ד סי' ד' העלה דאסור לאכול משחיטתו אי משום דעברינן אלאו דלפני עור לא תתן מכשול ועוד טעמי' אחרי' מספיקים ע"ש ולע"ד נראה להביא עוד ראיה לזה שהרי קי"ל בח"מ סי' ל"ד סק"ז דגנב וגזלן פסולים לעדות מעת שגנב וגזל ע"ש והשוחט תורת עדות יש לו וכמ"ש רש"י בפ"ק דחולין דף יו"ד ע"ב וז"ל שהתורה האמינה עד לשחיטה דכתיב וזבחת מבקרך ושחט את בן הבקר ע"ש וכיון שהשוחט תורת עדות יש לו א"כ פשיטא שאסור לאכול משחיטתו ע"פ עדותו ששחט כראוי כיון שמוחזק לגנב א"כ נפסל לעדות וכ"ש וק"ו בעדות זו עצמה שיש בה חימוד והנאת ממון וק"ל: סימן ה'

בדין יורשים אם חייבים לפרוע חוב אביהם מירושה שירשו מאחי אביהם לאחר מות אביהם

שאלת ראובן שהיה חייב לזולת ומת ולא הניח ממה לפרוע לב"ח ואח"כ מת שמעון אחיו של ראובן וירשו אותו בני ראובן יען שאבי ראובן כבר מת וקי"ל שתחזור ירושה לאחיו של מת ועתה קמו ב"ח של ראובן לפרוע חובם מאותם הנכסים שירשו בניו אם יתחייבו לפרוע לב"ח של אביהם מאותם הנכסי' שירשו או לא

תשובה הנה מרן ז"ל בש"ע סי' ק"ד סעיף ט"ז כתב לוה שאין לו ממה לפרוע ונפל הבית עליו ועל מורישיו ובני הלוה אומרי' אבינו מת א' וירש את מורישיו בקבר והורישו לנו ואין לב"ח ליטול ממנו כלום והגיה עליו מור"ם שהרי אין ב"ח נוטל בראוי וכו' וכתב הש"ך אמת הוא דאינו מוכרח טעם זה אלא טעם אחר יש בדין זה שהוא מתני' וכו' דמצי אמר מאבוה דאבא קאתינא ונ"מ היכא דלא מצי אמר הכי נוטל ב"ח בראוי וכ"כ הג"א דהיכא שנפלו לו נכסי' לאחר מיתה מאבי אמו שאחיו מן האב אינן יכולי' לירש אם לא מכחו ב"ח גובה מהן אי ב"ח גובה בראוי ע"ש וצ"ע שהרי בכה"ג קי"ל דאין הבן יורש בקבר להנחיל לאחיו מן האב וכדאיתא בפ' מ"ש ע"ש והכי פסקו כל הפוסקים ושו"ר שכבר עמדו עליו המפרשי' ז"ל ע"ש

ונראה דמשכחת לה שפיר דלמ' למי' מאבוה דאבא כמו נדון דידן ממש שהרי אבוה דאבא כבר מת קודם שמתו בניו ומעת שמת שמעון חזרה הירוש' ליורשי אחיו ולפי טעם זה דלמ' למי' מאבוה דאבא זה תלוי במחלוק' אי ב"ח גובה בראוי או לא

והנה מרן ז"ל סתם וכתב דאין לב"ח ליטול ממנו כלום ומור"ם הוא שהגיה דאין ב"ח נוטל