נשאל דוד (שו"ת) קע

מידו ע"ז הוא שכתב וכן הסכים הריב"ש והיינו דמשמ' מדברי הרשב"א דוקא היכא דכתב מטלטלי' אג"מ הא לא"ה אין מוציאין והיינו כדברי הריב"ש שאם קדמו והוציאו מנכסי המת לקבורתו דאין מוציאין מידם הא ליתא דא"כ לא הו"ל לכתוב כן בסתם דכן הסכי' הריב"ש משמ' שעל התשו' כולה קאי והרי במ"ש הרשב"א דלכתחי' גובה כתובתה אינו מסכים לדברי הריב"ש ועוד דממ"ש עוד ה' בני חיי וז"ל אבל מצאתי בס' דרכי נועם בשם הרדב"ז שכתב דאשה וב"ח קוברי' אותו ממה שהניח והשאר נוטלי' וכו' ע"ש מבואר דלא קאי אלא ממ"ש דגובה לכתחי' ודו"ק

וראיתי לה' תורת חסד ז"ל סי' צ"ב דס"ז ע"ד שכ' דגם הריב"ש מיירי בשכתב לה מטלטלי' אג"מ אלא שהריב"ש מיירי שמכרו מנכסי המת וקברוהו כיון שכבר מכרו אין חייבי' לשלם לאלמנה והרשב"א ז"ל מיירי שהיורשי' הוציאו ההוצאות מממונ' וקברוהו ותפסו מטלטלי המת כדי שיפרעו מהם ההוצאות שהוציאו לזה כתב הרשב"א שמוציאין המטלטלי' מידם ע"ש וכ"כ ה' בית דוד בח' א"הע סי' פ"א דט"ו ע"א ע"ש אלא שה' בית דוד ז"ל סתר את עצמו בסי' שאח"ז ע"מ שנשאל ביתומי' שתפסו מנכסי אביהם והוציאו לפטירתו והאלמנה תובעת שישלמו לה והביא דברי הרשב"א במיוחסות דהיכא דכתב לה מטלטלי' אג"מ חייבים לשלם ובנ"ד שנוהגים לכתוב מטלטלי' אג"מ אין התפיסה שתפסו היורשי' מועלת כלום אפי' אם תפסו מנכסי המוריש ודבריו סתרא"י נינהו ודו"ק

והנה ראיתי לה' כנה"ג סי' קי"ח הגב"י אות כ"ח שכתב וז"ל קברו את המת במלבושיו ולא היו נכסים שתגבה האלמנה כתובתה חייבים לשלם מדין מזיק שיעבודו של חבירו הרדב"ז ח"ה סי' קנ"ב (ותשוב' זו היא נדפסה בשניות ח"ה סי' של"ח) אמר המאסף זה שכתב ה' ז"ל ומ"ש הר"מ מטראני ז"ל ח"ה ס' ע' חולקי' עמ"ש הריב"ש סי' ק"ד דאם תפסו היורשי' מטלטלי' וקברו אותו אין צריכים לשלם עכ"ד ואח"ה תמהני עליו דהרדב"ז מלתא דפשיטא הוא דחולק עמ"ש הריב"ש אמנם המבי"ט לא ידעתי מאין הרגלים לומר דחולק הוא שהרי המבי"ט כתב וז"ל ולענין מה שהוציא בקבורת בנו לא יכול לגבות ממנה כלום על מה שהוציא בקבורה דאין האשה חייבת לשלם קבורת בעלה אם אין לה מותר על כתובת' וכמ"ש הרא"ש ריש כלל ג' ע"ש הרי שלא כתב ה' אלא שאם עמדו והוציאו בקבורתו דאינה חייבת לשלם אמנם היכא דקדמו היורשי' וקברו אותו מנכסי המת ה"נ דאזיל ומודה המבי"ט דאין צריכים לשלם כדעת הריב"ש ז"ל ואם כונת הכנה"ג למ"ש המבי"ט שם וז"ל ואפילו היה טוען שמכר מנכסיה נצ"ב או נ"מ או מהסבלונות ומהדמים קבר את בעלה חייב לפדותם או לפרוע דמיהם א"ד ז"ל י"ל דע"כ לא כתב הרב כן אלא דוקא אם מכר מנכסיה הידועים לה כגון נצ"ב או נ"מ דהוו נכסיה שהרי נוטלתם אפי' בלא שבועה אמנם כל היכא דקדמו היורשי' וקברו אותו מנכסי המת מודה המבי"ט להריב"ש דאין צריכי' לשלם לאלמנה וצ"ע

ודע שראיתי בתשו' הרשב"א בסי' אלף ק"ג שאחר שכתב דמי שמת והניח כתובת אשה וב"ח גובה האשה כתובתה ואין משאירין לו אפי' כדי קבורה כתב וז"ל וראיתי מה"ג מי שמת ולא הניח שיעור כתובת אלמנתו אלא שליש אין מוצאין לתכריכין ולא הוצא' קבורתו ע"כ וכ"כ בהגמ"י בפי"ז מה' אישות בשם בה"ג בזה הלשון ע"ש ונראה שלזה כיון מור"ם בהגה במ"ש וז"ל ואפי' אין כאן רק כדי קבורה היא גובה כתובתה והוא נקבר מהקופה של צדקה וכו' אך לא ידעתי דמה רבותא היא זו כשלא הניח כתובת אלמנתו אלא שליש שהרי אפי' הניח שיעור כתובת אלמנתו משלם אפ"ה היא גובה כתובתה משלם והוא נקבר מן הצדקה וצ"ע

העולה ממ"ש דרוב הפוסקים ס"ל דאשה גובה כתובתה לכתחי' ומ"ש מרן אלמנה שגבת' ל"ד הוא אלא אפי' לכתחי' היא גובה כתובתה וכמ"ש הח"מ ודוקא היכא שקדמו היורשי' ותפסו וקדמו וקברו אותו מאותם הנכסים עצמם והכי נקטינן להלכה

והנה לענין ב"ח אם יכול לעכב קבורת החייב הוא שוה לדין האשה וכדקתני בתוספת' דמי שמת והניח כתובת אשה וב"ח כל הקודם זכה והוא נקבר מן הצדקה וכ"כ מור"ם בח"מ בהגה סי' ק"ז ס"ב בשם ר"ת ורבי' שמחה וז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון ומת ראובן יכול שמעון לעכב קבורתו עד שיפרעו לו וכו' וכתב הסמ"ע לכאורה נראה דאיירי כשהן מחולקין דמלוה טוען בריא שהניח ממון ואינו רוצה להאמין בני המשפח' בשבועה שלא הניח כלום ומשו"ה קבע מור"ם הגה זו והוא דבר הנלמד מעניינו וכו' ע"ש וצ"ע וכי בידו של ב"ח שלא להאמין לבני המשפחה בשבועה שהרי לעיל מזה כתב מרן דנשבע היורש היסת ונפטר וכו' וכ"ש וכ"ש הכא שלא לעכב קבורתו שו"ר לה' נתיבות המשפט לה' האשכנזי שהגיה בדברי הסמ"ע שלא להאמין לבני המשפחה אלא בשבועה ע"ש והתימה מהרב כנה"ג שהעתיק דברי הסמ"ע כמ"ש ולא נתעורר ע"ז ע"ש

וראיתי לה' ח"מ בא"הע סי' קי"ח ס"ק שהבין כדברי הגהה זו כפשטה שהב"ח יכול לעכב קבורתו כלומ' שלא יוציאו הממון בצרכי קבורה כי הוא קודם כי מחיים נשתעבדו לו הנכסי' ודלא כמו שפירש בסמ"ע ע"ש וצ"ע דהסמ"ע ודאי לא נעלם ממנו פי' זה דהוי כפשטו ולא הכריחו שלא לפ' כן אלא כי היכי דהוי דבר הנלמד מעניינו ולפי פי' הח"מ לא הוי דבר הנלמד מעניינו

איברא דאעיקרא קשה לכל הפירושי' שהרי סיים מור"ם וז"ל וכן אם בא ב"ח וגבה כל נכסיו אין מחוייב לקוברו והשתא קשה שהרי כבר כתב דיכול שמעון לעכב קבורתו עד שיפרעו לו כ"ש שאם גבה ב"ח כל נכסיו דאין מחוייב לקוברו ויותר ק' לפי' הסמ"ע דאיירי בשהן מחולקין המלוה עם יורשיו דהשת' אפי' על הספק יכול לעכב קבורתו כ"ש בשקדם וגבה. ולפמ"ש הש"ך לפ' כונת מור"ם שהיורשי' היו רוצים לפזר הממון לצורך קבורה והוא היה מעכב וכו' ע"ש א"ש מה שסיים מור"ם וכן אם גבה ב"ח וכו'. אך עדיין קשה לפי' הש"ך דלא הוי דבר הנלמד מעניינו וזהו שהכריחו להסמ"ע לפ' כן. גם מ"ש הש"ך בתחילת דבריו אי לאו דמסתפינא הייתי מפ' דההגה מיירי כגון שהיו יתומים קטני' ועדיין לא נגבה העדות ע"ד שמבואר בסי' ק"י ע"ש לכאורה צ"ע דא"כ אעיקרא איך יכול לערב קבורתו עד שיפרעו לו שהרי עדיין לא נגבה עדות וצ"ל שכונתו דכיון שהמת עדיין לא נקבר עדיין חשיב עיקר החוב על המת עצמו ויכול לעכב קבורתו ועיין לה' מהר"א לפפא בס' בני אהרן סי' נ"א דע"ו סע"ד ודו"ק

והנה ראיתי לה' בני אהרן ז"ל שם שכת' על הסכמה שעשו בעיר שכל איש שילוה מעות הקדש לא יוכלו לקוברו עד שיפרעו אם יש איסור בהסכמה זו