נשאל דוד (שו"ת) קסט

אע"פ שהנדוני' בבית אביה דמזה נראה שהנדוני' היא בעין בבית אביה דהיינו שייחדן לה דדוקא בכה"ג הוא דזכה הבעל. א"נ היכא שכתב עליו שט"ח בקנין שנשתעבד לו דודאי לא גרע משט"ח מיוחד לה וכמו שכתב הש"ג שכתבנו לעיל שאין הבעל יורש אותה הנדוני' אלא אם זקפה עליו במלוה ושיט' המורה כדברי ע"כ ודלא כה' בית יאודה ז"ל למהר"י עייאש בס' בית יאודה במנהגים דקי"ב ע"ד סעיף ג' שכתב וז"ל בענין פוסק מעות לחתנו ונשאת הבת והוציא מקצת הנדוני' ממה שפסק והשאר זקפם עליו במלוה וקודם פירעון מתה הכלה אין לנו אלא פסק מרן בש"ע שפסק כהרמב"ם ודלא כבעל הגהה שהביא מחלוק' בזה ע"ש ולפמ"ש גם לדעת מרן כל שלא ייחדן או כתב עליו שט"ח בקנין לא זכה הבעל והא ליכא למי' דה' ז"ל מיירי כשזקפן עליו במלוה דמשמ' דהוי בשט' דליתא שהרי סיים ה' שם וז"ל ומזה הורה מורי הלכה למעשה בנדון הדומה לזה באב שפסק לחתנו ולא פרע לו כל מה שפסק ומת החתן שנוטלת כל מ"ש בכתובה אף מה שלא בא ליד הבעל דדינו כגבוי ע"ש הרי דאפי' היכא שלא כ' עליו במלוה הורה ה' ז"ל דנוטלת כל מ"ש בשטר ולפ"ז מ"ש הר"ב דזקפן עליו במלוה צ"ל דנשארו עליו במלוה. ושו"ר לה' עצמו בס' בית יאודה ח"ב סי' דנראה שחזר בו מפסק זה שאחד הרואה שאחר שכתב שם בשם רבו דקי"ל כרש"י כתב וז"ל ועיין בתשו' ה' חשק שלמה סי' ל' שהעלה דדוקא בייחד לה מטלטלי' אבל בנשאר חוב לכ"ע לא זכה הבעל ע"ש ולא ראה שכבר הריב"ש וה' המבי"ט ז"ל כתבו ג"כ כן. זהו מה שנ"ל להלכה ולמעשה עד אשר יסכים עמנו מורינו ורבינו נר ישראל תפארת גדולה ועטרת ישוע'ה חיו יחיה רבות בשנים כשני אליהו אכי"ר אנא זעירא המתאבק בעפר רגליהון דרבנן ומזקנים אתבונן והוא הצעיר דוד בונאן ס"ט

ראה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת הרב הפוסק ואנכי ראיתי את כל הכתוב ומה שהעלה להלכה נ"ל אני הצעיר דיפה דן ויפה הורה. הצעיר שמואל צפ'ג ס"ט

הנני יוסף כיאודה ועוד לקרא מסכי'ם והולך ע"י היאו"ר ה' הפוסק כמגדל דוד נר"ו ככל אשר דן ידין וטעמו ונימוקו עמו הכ"ד דבק מאת מאן דמרחם רבנן והוא איש צעיר מזרעא דיוסף קטינא דחבריא שם משם קטן זה שמי יוסף בורגי'ל סילט"א. סימן ב'

אם האשה יכולה לעכב קבורת בעלה עד שתגבה כתובתה

תשובה. הנה מרן באה"ע סי' קי"ח ס' י"ח כתב אלמנה שגבתה כל הנכסי' אינה חייבת בקבורת בעלה וכתב ה' חלקת מחוקק שם וז"ל נראה דלאו דוקא גבתה אלא גם לכתחילה נותנין לאלמנה הנכסים והוא נקבר מן הצדקה ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף ק"ג והרמב"ן בתשו' המיוחסו' סי' רמ"ד והרדב"ז בשניות ח"ה סי' של"ח דגובה כתובתה והיינו אפי' לכתחי' וע"ש לה' בית שמואל

והנה ה' בית חדש שם כתב בשם ס' המצות אבל דעת האחרונים מכרעת דיקבר מנכסיו שהן משועבדי' לקוברו ומפקיעין ירושה דאוריית' ע"ש וצ"ע דנהי דגבי ירושה י"ל דמפקיעי' ירושה דאורייתא משום דאמרי' דנכסי' כבר נשתעבדו מחיים משא"כ כתובה אדרבה י"ל דנכסי' כבר משועבדי' מחיים לכתובת אשתו שהרי היא בעלת חוב דאע"ג דאין כתובה נגבית מחיים מ"מ הנכסי' הם משועבדין מחיים. גם הראיה שהביא ממ"ש בגמ' האומר אל תקברוהו מנכסיו דאין שומעי' לו ק"ל דאי טעמא הוא משום דנכסיו נשתעבדו מחיים מ"מ הרי הוא סלק השעבוד מהם במה שאמר אל תקברוהו מנכסיו ועוד שהרי בגמר' שם קאמר הטעם משום דלאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור ואם איתא למ"ל ה"ט ת"ל בלא"ה דאין שומעי' לו משום דכבר נשתעבדו נכסיו מחיים ועיין תשו' הרא"ש כלל ט"ו סי' ג' ודו"ק

עוד כת' הב"ח ליישב התוספת' דלא אמרו בתוספת' דהוא נקבר מן הצדקה אלא כשקדמה האלמנה והכניסה המטלטלי' לרשותה קודם קבורה וכו' ע"ש וצ"ע כיון דכבר נשתעבדו הנכסים מחיים לקבורה מאי נ"מ אם קדמה האלמנה והכניסה המטלטלי' לרשותה שהרי קי"ל ב"ח שקדם וגבה נכסי' המשועבדי' מוציאין מידו והכא נמי כיון דכבר נשתעבדו לקבורה אפי' הכניסה אותם לרשותה מוציאין מידו. גם הראיה שהביא מהתוס' דקתני מי שמת ויצא עליו כתובת אשה וב"ח כל הקודם זכה והוא נקבר מן הצדקה אלמא דוקא כשקדמה ותפסה לרשותה וזכתה בהם מקמי שנקבר הא לא"ה אין שומעי' לאלמנה ואף לכתחילה קוברי' אותו מנכסיו א"ד. וצ"ע דהניחא לגבי כתובת אשה די"ל דדוקא היכא דתפסה והכניסה לרשותה מקמי שנקבר משום דאין כתובה נגבית מחיים וכבר נכסיו הם משועבדים מחיים בעוד שלא זכתה האלמנה בנכסי בעלה אמנם לגבי ב"ח דניתן לגבות מחיים א"כ מאי איריא דקדם ותפס דאפילו לא תפס כבר נשתעבדו מחיים דשיעבודא דאורייתא הוא ואע"ג דשעבוד קבורה חל משעת קנייתו מ"מ ב"ח שיעבודא דאורייתא הוא ואפילו במלוה ע"פ ומפקיע שיעבוד קבורתו וע"כ צ"ל דמאי דקתני דכל הקודם זכה היינו כתובה וב"ח כל חד לגבי חבריה וכ"כ הרב ח"מ ע"ש וכל שלא קדמו היורשי' והוציאו לקוברו מנכסיו יכולי' ב"ח והאשה לעכב קבורתו. ודע שה' ב"ח בח"מ סי' רע"ה ס"ד סתר לדבריו הכא ע"ש

איברא דאעיקר' דברי הב"ח שהבין בדעת הריב"ש דדוקא כשקדמה ותפסה לרשותה דאינה חייבת לקוברו צ"ע שהרי הריב"ש סיים עלה דמלתא וכ"כ הרשב"א ע"ש ואחד הרואה שדעת הרשב"א בתשו' סי' אלף ק"ג מבואר דאפי' לכתחילה היא גובה כתובת' וכ"כ בתשו' המיוחסות סי' ס"ד וז"ל ואפילו היה מוטל לפניהם רצתה היא גובה כתובת' ע"ש כי ע"כ נ"ל דמ"ש הריב"ש שאם קדמה ותפסה ל"ד אלא כל שמחתה בהם חשי' ליה תפיסה ומ"ש בתוספת' כל הקודם זכה אינו אלא כתובה וב"ח וכמ"ש הח"מ ודלא כה' ב"ח ז"ל וכן נראה שכן הבין ה' בני חיי ז"ל בא"הע סי' צ"ג בהגב"י אות ג' שעל מה שכתב מרן שם תשו' הרשב"א במיוחסו' כתב עליו וז"ל וכן הסכים הריב"ש סי' ק"ד ע"ש ואתה הרואה כי לכאורה אדרבה דברי הריב"ש הם הפך מדברי הרשב"א שלדברי הרשב"א גובה אפי' לכתחי' ואלו לדברי הריב"ש דוקא היכא דתפסה ואולם לפמ"ש ניחא והא ליכא למי' דמ"ש ה' וכן הסכים הריב"ש לא קאי אלא עמ"ש שאם כת' מטלטלי' אג"מ אפי' קדם ותפס מוציאין