נשאל דוד (שו"ת) קסז

אבן העזר סימן א'

מי שפסק מעות לחתנו ובמאי דביני ביני מתה הכלה

עובדא הוה בא' שפסק מעות לחתנו שיתן לו כך וכך ופרע לו מה שפרע ועדיין נשאר עליו ונמשך הזמן עד לאחר הנישואין ובמאי דביני ביני מתה הכלה ועלו ונסתפקו אם חייב אבי הכלה להשלים לחתנו שארית המעות או לא

תשובה הנה מרן בש"ע א"ה סי' נ"ז כתב וז"ל האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה וכו' ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אע"פ שהנדוניא עדיין בבית אביה בעלה יורשה ע"ש והיא דעת רש"י והרמב"ם דמוקמי לההי' דתנן בכתובות דמ"ז כתב לה פירות כסות וכלים דת"ק ס"ל דלא זכה הבעל באירוסין איירי אבל מן הנישואין כ"ע מודו דזכה הבעל וכדתניא שם לקמן דמ"ט מסרה האב לשלוחי הבעל ומתה אע"פ שכתובתה בבית אביה בעלה יורשה. והנה מדברי מרן שכתב אע"פ שהנדוניא בבית אביה משמע דדוקא היכא שהנדוניא היא בעין אלא שעדיין היא בבית אביה דבכה"ג הוא דזכה בהם הבעל אבל אם הנדוניא עדיין אינה בעין שעדיין לא קנה לה אביה אין מחייבי' לאביה שיתנם לבעל

ושוב ראיתי שכן מבואר בדברי רש"י בדף מ"ט עלה דההיא ברייתא דמסרה האב לשלוחי הבעל דקתני אע"פ שכתובת' בבית אביה בעלה יורשה כתב רש"י וז"ל אע"פ שכתובת' מטלטלי' שייחד לה אביה לנדונייתה ע"כ הרי מבואר מדברי רש"י דדוקא בכה"ג שייחד לה אביה הוא דבעל' יורשה וכיון לה רש"י מדקתני שכתובתה בבית אביה דמשמע שהיא בעין אלא שהיא עדיין בבית אביה

אך ראיתי למור"ם בהגה בסי' נ"ב שכת' וז"ל הפוסק מעות לחתנו או לבתו ואח"כ מתה הבת ועדיין לא נתן י"א שזכה הבעל וצריך ליתן כל מה שפסק רש"י והרמב"ם וכו' ע"ש והדבר ק' שהרי דעת רש"י מבואר להדיא דלא זכה הבעל אלא דוקא היכא שהנדוניא היא בעין שייחד לה אביה. ושו"ר לה' פני יהושע ז"ל בחי' לשם עלה ההיא דכתב לה פירות כסות וכו' שכתב וז"ל לכאורה דוקא נקט כה"ג בדברים שהן בעין אבל הפוסק מעות ליתן נדוני' לבתו כ"ע מודו דלא זכה הבעל דאין הבעל יורש מלות אשתו דהו"ל ראוי כדאיתא באה"ע סי צ' אלא דלפ"ז ק' על מור"ם באה"ע סי' נ"ב שכ' בשיטת רש"י דאפי' דפסק מעות לנדוניית בתו נמי זכה בהן הבעל מן הנישואין אע"פ שעדיין המעות ביד האב ואמאי הא אין הבעל יורש מלות אשתו כמ"ש בש"ע ע"ש. והנה מ"ש הטעם דאין הבעל יורש מלות אשתו דהו"ל ראוי אח"ה יש לדחות דדוקא מלות אשתו שלא היה ראוי ליטלה כגון שמתו מורישיה הוא דהו"ל ראוי ואין הבעל יורש בראוי משא"כ מלוה זו שהיא באה מפאת הנדוני' עצמה לא חשיבא ראוי

ומצאתי למהריט"ץ בתשו' סי' רמ"ט שנשאל על ראובן שנתחזק לו שטר על שמעון בשארית נדוניית אשתו שפורעם לזמן ומתה הכלה ועלה בדעת ה' ז"ל לומר דהויא מלות אשתו ואין הבעל יורש מלות אשתו דהו"ל ראוי ושוב העלה דבכה"ג כ"ע מודו דיורש הבעל והטעם משום דע"כ לא נחלקו אלא במלוה שהניחו מורישיה ולא הספיק לגבותה עד שמתה אמנם הכא כיון שכתבו השט"ח בשם ראובן בודאי שזכה הבעל תכף ואינה מלוה ואינו בא מכח ירושה אלא מכח ב"ח שחיי' לו שמעון בשטר דכיון שנעתקו מרשותה ונכתב שטר על שמעון מוחזק קרינא ביה את"ד ז"ל עש"ב ולכאורה נראה דס"ל לה' ז"ל בפוסק מעות לחתנו מכלל הנדוניא ולא נכתב לו שטר עליהם ה"נ דהוי ראוי וכמ"ש הפנ"י דמ"מ י"ל בטעמי' דה' ז"ל דבכה"ג נמי לא הוי ראוי דע"כ לא נחלקו אלא במלוה שהניחו מורישיה ולא הספיק לגבותה עד שמתה אבל הלואה זו שלא באה מכח ירושה אלא מכח הנדוני' עצמה ולא נשא אותה אלא על מנת שיפרע לו הפסק ההוא ה"נ דמודה הרב מהריט"ץ דלא הוי ראוי כנ"ל. גם אעיקרא נראה שלא ראה דברי רש"י שם לקמן שכתב עלה ההיא ברייתא ואף ע"פ שכתובתה בבית אביה בעלה יורשה איירי במטלטלי' שייחד לה אביה לנדוניית' הוא דזכה בהן הבעל וכ"ב מהר"ש דוראן בספר חוט המשולש שבס' התשב"ץ סי' ל' דלדעת רש"י אינו יורש הבעל אלא דוקא אותן שייחד לה אביה ע"ש וכ"כ ה' המבי"ט ח"א סימן כ"ז בסוף התשובה וז"ל ועוד נ"ל דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל בכתב לה פירות כסות וכלי' דהוו בעין וכדתניא בברייתא הוא דנקנין לו מן הנישואין אבל מעות דאינם בעין לא וכן נראה מתשו' הריב"ש סי' ס"ד שכתב שייחד לה בכתובת' עכ"ד ותשו' הריב"ש היא התשוב' שהביא ג"כ ה' מהר"ש דוראן ע"ש אך תמהני עליו שלא ראה דברי רש"י שכתב ג"כ מטלטלי' שייחד לה. והטעם נרא' ברור במה שייחד לה אביה הוא דזכה בהן הבעל משום דמשעה שייחדן לבתו זכתה בהן בתו ומש"ה בעלה יורשה אמנם כל עוד שלא ייחדן לה אביה אע"פ שכתב לה שיבואו עמה לבית בעלה מ"מ עדיין לא זכתה בתו ולכך אין הבעל יורשה ודלא כמ"ש הפנ"י משום דהוה ליה ראוי

באופן שדברי מור"ם שכתב לדעת רש"י דאפי' היכא שפסק מעו' לחתנו הבעל יורשה הדבר קשה שהרי דעת רש"י דוק' בייחד לה ובמ"ש

איברא דאעיקרא דין זה שכתב מור"ם בפוסק מעות לחתנו הכי איתא בפ' מציאת האשה וכבר התוס' בפ' נערה דמ"ז הק' לר"ת מהך דפ' מציאת האשה דקאמ' הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול הוא לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפש' ליתן ואמרי' עלה בירוש' והלא דברים הנקנין באמיר' הם ומשני פוסק הוא ע"מ לכנוס דמשמ' הא אם כנס גובה אחיו ותי' דהבא שאני דהבת היא קיימת וכו' ועוד ק' מההיא דאמרי' בת"ב ותם לריק כחכם זה שפסק לבתו ממון הרבה ומתה בתוך ז' ימי המשתה הרי הפסיד בתו והפסי' ממונו ותי' ע"ש ומשמ' דלדעת רש"י דמיירי מן האירוסי' ולא מן הנישואי' ניחא דכל דאינהו מיירי מן הנישואי' ואתיא כפשטא דאפי' בפסיקת מעות לבד כל שכנס לה ובשיטה זו הלך מור"ם. מיהו אין זה מוכרח דהא י"ל דהנהו ברייתות מיירו בשייחד אותן מעות שפס'