נשאל דוד (שו"ת) קסו

או אם נשתמש בו דבר הפוגם סומכים על ס"ס אפי' יכולי' לברר דשאני בית בחזק' שאינו בדוק וגם צריך מעשה לבדוק לכך אין סומכי' לחזקת בדוק להוציאו מחזק' איסור אם יכול לברר. והב"ח דחה תי' מרן הב"י דבהמה לאו בחזק' כשרה נולדה דדילמא נולדה טריפה כדמוכח בפ"ק דחולין ואפי' חיתה יב"ח דודאי נולדה כשרה דטריפה אינה חיה כבר כתבו התוס' שם דכל חזקה שלא נתבררה שעה אחת לא מקרי חזקה אלא העיקר דהא דאין בודקי' כל הטריפות משום דאזלינן בתר רובא דרוב בהמות כשרים הם וסמכינן ארובא ולא סמכי' אחזקה משום דרובא וחזקה רובא עדיף ע"ש וא"כ ס"ס לא גרע מרובא כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל כ"ו דס"ס הוי כרוב דאזלי' בתריה בכל דבר שהרי יש בכאן ב' צדדי' של היתר וכו' ע"ש והרשב"א בתשו' סי' ת"א כת' דס"ס עדיף מרובא ע"ש וא"כ כמו דאזלי' בתר רובא אפי' יכולי' לברר בבהמה דאין בודקי' כל הטריפות ה"נ סתם כלי דמותר מכח ס"ס ספק אם נשתמש בו היום או אם נשתמש בו דבר הפוגם אפי' יכולי' לברר סמכי' אס"ס דהוי כרובא

מיהו כבר כתב בס' ערך השולחן חא"ח שם דבית בחזק' בדוק חזקה אלימתא היא ועדיפ' מרובא דבפסחי' דף ט' פרכי' ואין ס' מוציא מידי ודאי והתניא חבר וכו': סימן ב'

עובדא הוה באבל שחל יום ז' שלו בשבת ומנהג עירנו פה תונס יע"א בק"ק פורטוגיזיס הי"ו דכשחל יום שביעי שלו בשבת מתפללין בביתו ואחר התפלה מנחמי' אותו וקמים מאצלו ואח"כ הולך לב"הכ לשמו' קריאת ס"ת בצבו' ושאול ישאלו אם יכול לעלו' לס"ת

תשובה הנה מרן בש"ע י"ד סי' שצ"ה סעיף א' פסק דכיון שעמדו מנחמי' מאצלו ביום ז' מותר בכל הדברי' שאסו' בתוך ז' דמקצת יום ככולו ע"ש מבואר דבעמדו מנחמי' מאצלו נסתלק ממנו דין אבילות לגמרי ואפי' דברים שבצנעה דנוהג בשבת שחל בתוך ז' בכה"ג דחל ז' שלו בשבת ועמדו מנחמי' מאצלו נסתלק ממנו דין אבילות לגמרי ועיין לה' טורי זהב בא"ח סי' תקנ"ה וא"כ בנדון דידן דכבר התפלל בשחרית בביתו וקמו מנחמי' מאצלו שוב אין דין אבילות עליו כלל דאין הדבר תלוי אלא בעמדו מנחמי' מאצלו

וראיתי לה' טורי זהב סי' ת"ב ס"ה שהביא דברי הרב יחיאל שכתב שאין שבת עולה לו בתחילת המנין אלא יתחיל למנות ביום א' והו"ל יום ש' שביעי לאבילות ונוהג דברים שבצנעה במקצת היום ולמד מזה ה' ז"ל דאין לנהוג בו איסור בדברים שבצנעה אלא במקצת היום דהיינו בשחרית בהנץ החמה והק' ע"ז מדאמרי' בפ' א"מ דתלוי דוקא בעמידת המנחמי' ולא סגי בהנץ החמה ע"ש ואח"ה לק"מ דה"נ כונת הר' יחיאל דמאי דתלה הדבר במקצת היום דהיינו בעמדו מנחמי' מאצלו וכדאמרי' בפ' אלו מגלחין דף י"ט ע"ב וסבר אבא שאול מקצת יום ככולו ויום א' עולה לכאן ולכאן ובתר הכי קאמר כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם כיון שעמדו מנחמי' מאצלו מותר ברחיצה כאבא שאול ע"ש הרי דפי' מקצת יום ככולו דאבא שאול היינו בשעמדו מנחמי' מאצלו וה' יחיאל לישנא קיימא נקט

ומה שכתב הט"ז לחלק דלא אמרו עד שיעמדו מנחמי' מאצלו אלא כשחל ז' שלו בחול דלא סגי בשוא"ת דצריך להיות בו מאותו ענין שחייב בשאר ימים דהיינו במקום שתלוי האבילות בקום עשה ונתנו גבול זה עד קימת המנחמים מאצלו אבל כשחל ז' בשבת סגי במקצת דהיינו בהנץ החמה אע"ג דאין עושה באותו המקצת דהא ביום השבת כולו לא יעשה שום מעשה את"ד ע"ש ואח"ה דבריו תמוהים דבחול דיכול לנהוג קצת אבילות כשאר ימים אפ"ה אמרי' דמקצת יום ככולו ה"ר עד שיעמדו מנחמי' מאצלו כ"ש בשבת דאינו יכול לנהוג אלא דברים שבצנעה דפשיטא דלפחות בעינן עד שיעמדו מנחמי' מאצלו ואדרבה יש צד לומר דלא סגי ליה אפי' בעמידת מנחמי' אלו דבעינן כל היום כולו וכמ"ש הב"ח שחלק על הרב יחיאל עד שאנו אומרים דסגי ליה בהנץ החמה

והרב כנה"ג בשיורי י"ד סימן שצ"ה נסתפק בזה ובסוף דבריו העלה דאפי' בשבת אמרינן מקצת יום ככולו כמו בחול מדברי הר' יחיאל הללו ע"ש ותמהני איך נעלם ממנו דברי הב"ח בסי' ת"ב שדחה לדברי הרב יחיאל הללו ע"ש

באופן העולה מדברי הט"ז והכנה"ג דאפי' בשבת אמרי' מקצת יום ככולו וכן דעת הש"ך בסי' ת"ב ע"ש ולדעת הט"ז דאפי' בשחרית יש היתר לקרות בתורה אלא כיון שבחול ממתין עד לאחר התפלה גם בשבת יעשה כן דלפ"ז לדידן דנהגו להתפלל ביום ז' שחל בשבת בבית האבל אלא שבאים לבה"כ לשמוע קריאת ס"ת הרי כבר המתין עד לאחר התפל' ושפיר יכול לעלו'

ובר מן דין לפי מנהגנו שנוהגין שכל אחד שמת לו מת מעלין אותו כל אותו החדש לקרות בתורה משלים לומר קדיש א"כ זה שחל ז' שלו בשבת ובא לבה"כ אם אין מעלין אותו א"כ ניכר שמפני האבילות הוא והוי פרהסיא והרי זה דומה לההי' דר"ת שפסק מרן סי' ת' שהיו קורין אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבילות ולא קראו החזן ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומ' שבשביל אבילות הוא נמנע והוי דברים של פרהסיא ע"ש וה"נ דכוותה איברא דלפ"ז אם יש שורה בבה"כ של חופה או של מילה שהמנהג הוא שכל העליות של ס"ת הם שלו ומעלה אוהביו וקרוביו לס"ת מעתה אפי' לא עלה זה שחל ז' שלו בשבת אינו נראה שמפני האבילות הוא א"כ אינו עולה לס"ת. מיהו כבר כתבנו דלדידן דנהגו להתפלל בביתו ביום ז' שפיר יכול לעלות בכל זמן ואין מי שיערער אחריו כנ"ל הנלע"ד כתבתי נד"ב ס"ט: סימן ג'

הא דקי"ל לענין אבילות מקצת יום ככולו מ"כ למורי ה' וז"ל הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תקנ"ט הכריע דלענין תלמוד תורה ותשמיש המטה שיש מצוה מקצת הלילה ככל היום מיהו מסתברא שצריך להמתין מלשמש בלילה מעט ממה שהוא רגיל כדי שיהא נוהג בו מקצת אבילות ע"ש. (א"ה אבל בס' חסידים סי' ר"מ והביאו הבאר היטב בסי' שצ"ה סק"א כתב וז"ל אדם שישב באבילות ביום הז' לאבילותו לא ישמש מטתו אף על פי ששאר דברים עושי' לאחר שהתפללו ביום הז' לא ישמש מטתו עד שתחשך ליל שמיני ע"ש: תם ונשלם חלק יורה דעה.