נשאל דוד (שו"ת) קסא

והרי הבא אע"ג דלא שמע כולה ברכה מ"מ הוא יודע באיזו ברכה עומד המברך שהרי הוא שומע סוף הברכה ויודע היכן הוא עומד המברך ואמאי לא יצא י"ח וי"ל דשאני הכא דלא. ידע באיזה ברכה עומד המברך אלא ממה ששמע סוף הברכה דאז נודע לו באיזו ברכה עומד המברך אבל מתחי' הברכה לא היה יודע מה ברכה היא זו ומשו"ה לא יצא דמ"מ בעי' שיודע מתחי' הברכה ועד סופה באיזו ברכה עומד

והנה ראיתי לה' פר"ח ז"ל בסי' קכ"א שהוק' לו עמ"ש מרן הב"י דלדעת רש"י והתוס' בפרק שלשה שאכלו דאע"פ שלא שמע הברכה יכול לענות אמן ויוצא י"ח דאכתי מאי פריך וכי לא שמע וכו' דלוקי מתני' בהכי דומיא דהנפת סודרי' ולהכי נפיק אע"ג דלא שמע וסיפא דמתני' נמי מיתוקמא שפיר להך אוקמתא ע"ש ולע"ד נראה דמשמע ליה לתלמודא דע"כ מתני' איירי בשאינו יודע איזו ברכה והיינו מדקתני סיפא ואין עונים אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה משמע דרישא אצטריך לאשמועי' ישראל אף על גב דלא שמע ולא ידע אלא סוף הברכה אפ"ה עונה אמן לאפוקי מכותי דעד דשמע כולה ברכה וא"א דאיירי בהכי דומיא דהנפת סודרי' א"כ אפי' לא שמע כלל כיון שיודע באיזו ברכה עומד. ועוד דלא הו"ל למתלי בעניית אמן שהרי קי"ל דכל היכא דיוצא י"ח באותה ברכה אפי' לא ענה אמן יוצא י"ח וכדאמרי' בירושלמי והביאו הפר"ח שם דקאמ' שמע ולא ענה יצא ע"ש ומ"ש דתני עוני' אחר ישר' המברך ולא הו"ל למתני אלא ויוצאין אחר ישראל אפי' לא שמע אלא משמ' דלא איירי אלא בשאינו יודע באיזו ברכה עומד המברך ואשמועי' דאי שמע סוף הברכה עונה אמן ולכך פריך שפיר היכי נפיק ועוד דאי מיירי מתני' בהכי דומיא דהנפת סודרי' א"כ מהיכן שמע סוף הברכה עד דעונה אמן דמה סימן דידע סוף ברכה עד דעונה אמן כנ"ל ברור

עוד ראיתי להפר"ח שם שדחה לדברי מרן אלו דליתא דכל שאינו שומע לא יצא אע"פ שעונה אמן וההי' דאלכסנדריא של מצרים מיירי שלא היו יוצאין י"ח ע"ש ואח"ה ליתא ולא ראה דברי התוס' בסוכה שאחר שכתבו לחלק דלא הויא אמן יתומה אלא על מי שחייב באותה ברכה כתבו בסוף דבריהם ועוי"ל יודעים היו לכוין סדר הברכה וכו' ע"ש משמע דלפי תי' זה אפי' בברכה שחיי' בה יצא י"ח וכן מתבאר מדברי הרא"ש ז"ל ע"ש וכ"כ להדיא רבי' יונה והביאו מדן הב"י סי' קכ"ד וז"ל ויש מתרצים בע"א דהתם כיון שהיו יודעי' על איזה ברכה היו עוני' וכו' במאן דשמע לה לברכ' דיינינן ליה וכו' ולמדנו כפי זה התי' שאפי' לא נפטרו מן החיוב ואינן שומעין הברכה מהחזן אם יודע איזו ברכה אומ' כמאן דשמע לה דמי ויוצאין י"ח את"ד הרי שכתב בפי' לא שמעו הברכה אם יודע איזו ברכה אומר כמאן דשמע לה דמי ויוצאין י"ח. אך מה שהק' הפר"ח מההי' דפ' שלשה שאכלו דף נ' ע"א אמר רבא כי אכלי' ריפתא בבי ריש גלותא מברכי' ג' ג' משום דאוושי כ"ע ולא שמע וא"א הלא יכול לכוין בברכות ע"י הנפת סודרי' ע"ש היא קושיא נכונה ועמ"ש מורי ה' ז"ל בס' ערך השלחן לקושיות הפר"ח אלו דלא אמרי' יצא אלא בדיעבד אבל לכתחי' צריך לשמוע הברכה מתחי' ועד סוף וההיא דהנפת סודרי' שאני משום דלא אפשר בלא"ה ע"ש

והנה ק"ל על מרן הב"י שבסי' קכ"ד הסכים לענין הלכה בדעת הרמב"ם והר"ן דלא קפדינן אלא בברכה המחוייב בה ואלו בסי' מ"ו כתב וז"ל ולי נראה דאפי' אם אומרי' אותם בלחש כיון שהשומעי' איזו ברכה יוצאין כדאמרי' בפ' החליל היו מניפים בסודרי' וכו' נראה מדבריו שמסכים לתי' זה דאם הוא יודע איזו ברכה אומר יכול לענות אמן ויוצא י"ח ע"ש וצ"ע

ודע דהרי"ף והרמב"ם השמיטו לההי' עובדא דרבא דכי אכלי בבי ריש גלותא מברכי' ג' ג' משום דאוושי כ"ע ולא שמעי ואע"ג שהיו יכולי' ליחלק עשרה עשרה מפני שיצטרכו לברך בקול רם ויקפיד בע"ה ע"ש ולא ידעתי למה השמיטו זה אמנם הרא"ש שם והטור סי' קצ"ג כתבו לזה והתימה מרי"ו נתיב י"ו שדרכו לילך אחר הרא"ש ובכאן לא הלך והשמיט ג"כ זה ע"ש ואפשר לומר דהם מפרשי הגמ' כמ"ש הרשב"א בחי' וז"ל ואע"פ ששנינו עשרה אין נחלקים עד שיהיו עשרים הכא שאני דכיון דאי שמע ר"ג היה מונעם עד שיברך הוא עמהם ולא הוו שומעי' דאוושי כ"ע וטוב להם ליחלק ע"ש א"כ לפ"ז בהכרח להם שיעשו כן כיון שמונעם ר"ג ועצה טובה הוא דקמ"ל דעל היותר טוב דליברכו ג' ג' ומש"ה השמיטו הפוסקי' זה כיון שאינו אלא עצה טובא. אמנם הרא"ש והטור נראה דמפ' כמ"ש הרשב"א עוד שם וז"ל וא"נ לא היה מונעם כיון דקפיד הוי זילותא דבי ר"ג וגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה והא דרבנן היא עכ"ל ומעתה דינא הוא דקמ"ל דמשו' כבוד הבריות דוחין לל"ת שבתורה וליברכו ג' ג' ומשו"ה הוצרך הרא"ש לפסוק זה אלא שעדיין ק' דא"כ אעיקרא לעיל בפ' מי שמתו די"ט ע"ב דמתאמרה מימרא זו דגדול כבוד הבריות וכו' הו"ל להרא"ש שם לכתוב זה. גם הרי"ף שם השמיט זה שו"ר לה' המאור שם שכתב על הרי"ף דלא חשש לפרשה ע"ש

והנה למאי דאתן עלה דעת הרמב"ם בתי' קושיא זו מההיא דמניפי' בסודרי' היא כדעת רבי' נסים שכתבו התוספ' שם בפ' החליל דע"כ לא הויא אמן יתומה אלא על מי שמחוייב באותה ברכה וההי' דמניפי' בסודרי' איירי בברכה שאין ש"ץ מוציא בה רבים ח"י שהרי כתב וז"ל מי שלא שמע את הברכה שהוא חיי' לא יענה אמן ע"ש דמשמע דוקא בברכה שהוא מחוייב בה הוא דלא יענה אמן כל זמן שלא שמע אותה אבל אם לא נתחיי' בה יכול לענות אמן יתומה וכ"כ מרן הכ"מ שם ע"ש וצ"ע לפ"ז ממ"ש הרמב"ם בדין י"ג וז"ל כל השומע אחד מישראל מברך וכו' אע"פ שלא שמע הברכה כולה מתחי' וע"ס וכו' חיי' לענות אמן משמע דס"ל דבעי' מהא שישמע כל הברכה ולפי הך תי' מבואר דבברכה שאין מחויי' בה אפי' לא שמע מהברכה כלל לא מינה מקצתה ואפי' לא היה יודע באיזו ברכה עומד המברך יבול הוא לענות אמן כההי' רפ' החליל דמניפי' בסודרי' וכמ"ש מרן הב"י שם ע"ש ואפשר לומר דמ"ש הרמב"ם הוא דוקא לחיובא דכיון ששמע סוף הברכה הוא חייב לענות אמן אבל למצוה אע"פ שלא שמע כלל עונה אמן וכההי' דמניפי' בסודרי' ועיין לה' לח"מ ז"ל

אך עדיין קשה דאפילו בברכה המחויי' בה אמאי לא יענה אמן דלא יהיה אלא כשאר ברכות דעלמ' שאינו מחויי' בהם ואפ"ה עונה אמן וה"נ אע"פ שאינו יוצא בעניה זו למה לא יענה אמן. ושו"ר להטור סימן קכ"ד שכתב וז"ל ולא אמן יתומה וכו' ופיר"י ה"מ שלא יצא י"ח בברכה ועונה אמן כדי לצאת ע"ש דמשמ' לפ"ז דדוקא כשעונה אמן כדי לצאת הוא דהויא אמן יתומה אבל אם אין כונתו לצאת ה"נ דעונה אמן: