נשאל דוד (שו"ת) קס

וז"ל גוי שבירך ה' עונין אחריו אמן כותי אין עוני' אחריו אמן וע"כ דמיירי בשלא שמע כל הברכה דאי בששמע כל הברכה א"כ אפי' כותי עוני' וכדקתני במתני' וכ"כ הטור שם ע"ש. גם מ"ש עוד שם וז"ל והיותר נראה לומר דס"ל לרבי' כיון דבגמ' דידן הזכירו כותי ולא עכו"ם משמע דאחר עכו"ם אפי' שמע כל הברכה לא יענה והא דמפלגי בין כותי לעכו"ם היינו בימי חכמי המשנה אבל אח"כ כשעשאום כעכו"ם אין חילוק בין כותי לעכו"ם ואין עוני' אמן אחר שום א' מהם אפילו שמע כל הברכה והיינו דמחתינהו רבי' בחדא מחתא לעכו"ם וכותי והטור העתיק דברי רבי' והשמיט עכו"ם מלשון רבי' ואם כך היתה נוסחתו בספרי רבי' היא גי' נכונה את"ד ע"ש וצ"ע לפ"ז דא"כ למה כתב הר"מ דבכותי לא יענה אחריו אמן ואפי' למאי דאמרי' דעשאום כעכו"ם מ"מ הרי בעכו"ם ס"ל להרמב"ם דעוני' אחריו מדהשמיט עכו"ם וכבר ראיתי לה' לח"מ שהוק' לו כן בדברי מרן עד שכתב שלא ידעתי ליישבו ע"ש והנראה לע"ד לומר דלפי גי' זו ס"ל למרן בדעת הרמב"ם דגוי עדיף מכותי דעונה אחריו אמן וכדס"ל להטור אלא דבכותי ס"ל להרמב"ם דאפי' שמע כל הברכה אין עוני' אחריו וה"ט דכיון שגזרו עליהם ועשאום כעכו"ם גרועי גרעינהו טפי מעכו"ם דאפי' שמע כל הברכה אין עוני' אחריו וכעין זה כ' מרן הב"י לדעת הטור דמה שעשאום כעכו"ם לא לדבר זה אמרו דהויא מעליותא לדידהו ע"ש ושו"ר שכן מבואר בדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב וז"ל לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו להם דמות יונה בהר גריזים הם פחותים מן העכו"ם מאד עכ"ל. אך עדיין ק' דא"כ לפ"ז הו"ל להרמב"ם לומר דבגוי אפי' לא שמע כל הברכה דעונה אחריו וכדאיתא בירוש' וליכא למי' דלפי נוסח' זו בהרמב"ם דל"ג עכו"ם הכי נמי דס"ל להרמב"ם דבגוי עוני' אמן אפי' לא שמע כל הברכה דא"כ הו"ל להרמב"ם לאשמועי' חי' זה ועוד מדכת' בתחי' דבריו כל השומע א' מישראל מברך ואע"פ שלא שמע הברכה כולה וכו' חייב לענות אמן משמע דוקא ישראל ולא גוי. ומיהו י"ל דנקט ישראל לומ' שהוא חייב לענות אחריו אמן משא"כ גוי דאין חיוב לענות אחריו אלא דאם רצה לענות יענה כנ"ל

באופן דהעולה לפי שיטה זו בגוי אפי' לא שמע אלא מקצת הברכה עונה אחריו אמן וכותי אפי' שמע בל הברכה אין עונה אחריו אמן אלא דאחד הרואה שאין שיטה זו עולה יפה דאפי' שגזרו על הכותי' ופיחתו אותם מן העכו"ם למה יגרע כח כותי כ"כ בב' הדרגות מהגוי שדי היה לנו לומר להיות גרועים מן העכו"ם בהדרגה א' דהיינו שהגוי אפי' לא שמע אלא מקצת הברכה עונה אחריו ובכותי עד שישמע כל הברכה וכדעת הטור אבל לומר שהכותי אפי' שמע כל הברכה לא יענה אחריו וגוי אפי' לא שמע אלא מקצת הברכה עונה אחריו אמן מנין לנו לומר זה להיותם מחולקי' זה מזה לגמרי מן הקצה אל הקצה

והנה ה' רבי' יונה ז"ל כתב בזה ב' דיעות דלעולם גוי וכותי שוין הם בדינם אלא דלדיעה א' בשם י"א ס"ל אפי' שמע כל הברכה אין עוני' אחריהם אמן ע"ש ונראה פשוט שכיון בזה לדעת הרמב"ם וגורס בדבריו גוי או כותי בגי' שלפנינו ולדעתו ז"ל אם שמע כל הברכה מהם דעונה אחריהם אמן בין גוי בין כותי ע"ש. אך ראיתי להלבוש ז"ל שכתב לחלק בין כותי לגוי עז"ה דהיינו שהכותי אפי' שמע ממנו כל הברכה אין עונין אחריו אמן אמנם גוי אם שמע ממנו כל הברכה דעונה אחריו אמן וזה שיטת מור"ם ז"ל בהגה שע"מ שכתב מרן אבל אם כותי וכו' אין עוני' אחריו דסתמיות דבריו משמ' דמיירי אפי' שמע ממנו כל הברכה כפשט דברי הרמב"ם ע"ז כתב וז"ל ועוני' אמן אחר עכו"ם אם שמע כל הברכה ע"ש ולפי מה שביארנו שיטה זו אינה לשום אחד מהפוסקים וכמ"ש. האמנם ראיתי לה' מגן אברהם ז"ל סי' ק"ג שכתב וז"ל עוד כ' הכ"מ דהרמב"ם איירי בשלא שמע כל הברכה אבל אם שמע כל הברכה עונה בין לעכו"ם בין לכותי וזו דעת ה' בהגה עכ"ל ואח"ה דבריו תמוהים דמדברי מור"ם מבואר דאזיל ומודה למאי דכתב מרן דכותי אין עוני' אחריו כלל אפי' היכא דשמע ממנו כל הברכה והשמיט גוי וע"ז כתב דבגוי אם שמע ממנו בל הברכה דעונה אחריו וכמבו' בלבוש שהבין כן בפשיטות דברי מור"ם וצ"ע

ומן האמור שיטת מור"ם אנן בדידן י"ל שזה דעת הרמב"ם לפי גירס' הטור דלא גריס בדברי הרמב"ם גוי די"ל דס"ל להרמב"ם דמתני' דקתני דעונין אחר כותי בששמע כל הברכה היינו קודם הגזירה דומיא דמתני' דר"פ ג"ש דקתני דמזמנין על הכותים דע"כ בקודם גזי' איירי אמנם לאחר הגוי' שגזרו עליהם הם פחותים אפי' מעכו"ם וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה אבל בגוי ששמע כל הברכה עוני' אחריו אמן ומ"ש בירוש' שהביא הטור דגוי עוני' אחריו וכותי אין עוני' אחריו סובר הרמב"ם דהירוש' מיירי בששמע כל הברכה אלא דאיירי לאחר הגזירה שגזרו על הכותי' דהם פחותי' מעכו"ם דאי קודם הגזי' אדרבה כותי עדיף מעכו"ם אבל כשלא שמע כל הברכה בין גוי ובין כותי אין עוני' אחריו ואפשר דמה שהכריחו להרמב"ם לומר כן מהירוש' הלזו דאי איירי קודם גזי' אדרבה כותי עדיף מעכו"ם בבל דבר שהרי מזמני' עליו ועכו"ם אין מזמנין עליו אלא ע"ב דמיירי לאחר שגזרו על הכותי ואז הם פחותים מן העכו"ם אמנם לדעת הטור ע"כ י"ל דסובר דמתני' איירי לאחר גזי' ואפ"ה אם שמע כל הברכה עוני' אמן אמנם הגוי אפי' לא שמע בל הברכה עוני' אחריו אמן כדקא' בירוש'. אך לפי הגי' שבידינו בספרי הרמב"ם שכתוב נמי גוי דהשתא ס"ל להרמב"ם דגוי וכותי שוין בדינן דלעולם אפי' בשמע כל הברכה אין עוני' אחריהם אמן אי אפשר ליישבו עם דברי הירוש' שהביא הטור

ודע דמסוגי' הלזו לכאורה קשה עמ"ש רש"י והתוס' בפ' ג"ש דף מ"ז ע"א בד"ה אמן יתומה שהק' מההיא דאמרי' בסוכה שהיו מניפין בסודרין ועוני' אמן ותי' דהתם היו ידועים באיזו ברכה החזן עומד אב הכא מיירי שאינן ידועי' היכן החזן עומד אלא עונה אחר האחרי' בלא שמיעה ובלא ידיעה ע"ש וכ"כ התוס' חילוק זה שם בסוכה דנ"ב ע"א ע"ש ותמהני מה' מראית העין למהר"י אזולאי בחי' לסוכה שם שכ' עמ"ש בגמ' והלה מניף בסודרי' וז"ל כת הקודמין הוכיחו מכאן דכל שיודע מה היא הברכה שמברך הש"ץ הגם שאינו שומע קולו יכול לענות אמן עכ"ד וא' הרואה שהם דברי התוס' שם ובפ' שלשה שאכלו. ולפי תי' זה מבואר דאפי' בברכות שחיי' בהם אם הוא יודע באיזה ברכה עומד החזן אע"פ שלא שמע הברכה מפי הש"ץ יכול לענות אמן ויוצא י"ח וב"כ מרן הב"י סי' קכ"ד ע"ש והשתא ק' דלפ"ז מאי פריך הכא למימרא דיש' אע"ג דלא שמע כולה ברכה עונה וכי לא שמע היכי נפיק