נשאל דוד (שו"ת) קנט

ע"ש ונראה שכונתו בזה דשאני התם בצירוף חבורה א' דאע"פ שלא ברכו המוציא ביחד מ"מ נקבעו אח"כ באכילה ביחד ולכך נקבעו לזימון משא"כ הכא שלא נקבעו יחד לא בברכת המוציא ולא אח"כ אה"נ דבעי' שנכנסו מתחי' ע"ד להצטרף ושו"ר לה' בית חדש ז"ל שדחה למרן בחילוק זה ע"ש ולע"ד נראה פשוט שלזה החילוק כיון מרן. ומ"ש הב"ח שם שכן משמע בירוש' ע"ש אח"ה ליתא דאדרבא מדברי הירוש' אין נראה כן שהרי מתחי' קאמ' לב' בתים נצרכה ומסיים עלה אר"י והן שנכנסו משעה הא' על מנת כן משמ' דקאי אב' בתים נצרכה דקאמ' וכמ"ש הב"י ע"ש וכ"כ ה' שדה יהושע דנ"ב ע"ד ע"ש

עוד כתב הטור שם בשם הרא"ש דבני החופה אפי' אם אכלו בבתים וכו' אפי' אין השמש מצרפן וכו' כולן חשובין לברך ברכת חתנים וכתב מרן שם שהגה"מ כתבו שריצב"א הודה לברך ברכת חתנים ע"י צירוף שמש ואע"פ שאין החבורות יכולות לראות ולשמוע ע"ש וכ"כ התוס' בפ' ג"ש שם וז"ל וכן בבית חתנים כשאוכלים בחופה בב' בתים ובני אדם משמשין מזו לזו מצטרפי' אלא שסיימו וכתבו ובלבד שישמעו ברכ' המזון מפי המברך ע"ש וזהו דלא כריצב"א שכ' אע"פ שאין החבורות יכולי' לראות ולשמוע ותמהני מהב"י שלא זכר לדברי התוספות הללו

ודע דמ"ש בירוש' אלא בית נשיא' מה את עבדת להון כבית א' או כשני בתים נאמ' אם דרכן לעבור אלו לאלו מזמנין ע"כ ופי' ה' שדה יהושע וז"ל דה"ק דבני ר"ג להיותן רבים לא היו אוכלין בבית מוקף מחיצו' אלא בר"ה וכיוצא והיו רואין אלו לאלו ומשתמשין ע"י עצמם ולהכי בעי מה את עביד לון כבית א' או כשני בתים שיש רה"ר מפסקת ביניהם שכתב רבי' יונה דאין מצטרפי' אפי' שרואין אלו את אלו ואפי' שמש א' משמשם וכאן נמי ר"ה איכא ומשני דכל שעוברים המסובין אלו על אלו ודרכן כן מצטרפין ולא דמי לשני בתים שיש ר"ה ביניהם דהתם אין דרכם לעבור אלו על אלו ע"כ ומן האמור יש לתמוה על הטור שהביא כל דברי הירושלמי ולא הביא הך דינא דבי נשיא' והתימה שהרא"ש העתיק כל דברי הירוש'. אך ראיתי לה' מהר"ר אליהו ז"ל שפי' דברי הירוש' באופן אחר וז"ל אלין של בית נשיא' שדרכן שסועדות אצלן חבורות הרבה בבתים הרבה אם נאמר דהו"ל כבית א' דאזלי' בתר בע"ה הנשיא ונחשבי' כא' או אינו לא כב' בתים שהרי החבורה הזאת אינה רואה לזאת דסתם בית א' רואות אלו לאלו וסתם ב' בתים אינם רואין אלו לאלו ומשני כיון שדרכן של אלו לעבור לאלו ומשמשי' להם כא' נחשבים והוי כמו שמש שמשמשן שיצטרפו יחד א"ד ומעתה י"ל שכן מפ' הטור לדברי הירוש' הללו וכיון שפסק דאם אינם רואות זא"ז אפי' בב' בתים אם יש שמש ביניהם מצרפן ממילא נשמע הך דשל בית נשיא' דאפי' הם בב' בתים ואינם רואות זא"ז שהשמש מצרפן

ולע"ד נראה לפ' דהירוש' קאי אמאי דקאמ' קודם זה אר"י והוא שנכנסו משעה א' ע"מ כן ומשמע ליה דלא קאי ר"י אלא אשני בתים אמנם אם הם שתי חבורות בבית א' אע"פ שלא נכנסו מתחי' ע"ד להצטרף יחד מצטרפי' וכמ"ש מרן הב"י ע"ש והשתא קבעי אלין דבית נשיא' מה את עביד לון כבית א' וממילא לא בעינן שיכנסו מתחי' ע"ד להצטרף יחד ואפי' הם בב' בתים מ"מ כיון שדרכן שסועדות אצלן חבורות הרבה והכל יודעין שנכנסים שם חבורות הרבה א"כ הוי כמו שנכנסו מתחי' ע"ד להצטרף יחד או"ד כב' בתים עבדת לון וצריכי' ליכנס מתחי' ע"ד להצטרף ומשני דאפי' חשבת להו כדין ב' בתים שצריכי' ליכנס מתחי' ע"ד להצטרף הכא אינו צריך כיון שדרכן לעבור אלו על אלו ור"ל כיון דכולם יודעי' מתחי' שיכנסו חבורו' הרבה אלו על אלו הו"ל כמו שנכנסו מתחי' ע"ד להצטרף יחד ולפי הגי' שגורסי' בירושלמי לעבוד בדל"ת שהביא מהר"ר אליהו ז"ל י"ל דה"פ כיון שכל החבורות יודעין שדרכן לעבוד אלו לאלו ומשמשי' להם הרי אלו מצטרפין ואין צריכי' שיכנסו מתחי' ע"ד להצטרף יחד וזה עדיף משמש אחד שישמשם דבעי' עד שיכנסו מתחילה ע"ד להצטרף יחד כנ"ל אלא שהטור ע"כ דאינו מפרש כן מדהשמיט האי דינא: סימן ד'

לענין עניית אמן אם לא שמע כל הברכה אם חייב לענות אמן או לא

הנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ברכות דין י"ג כתב וז"ל כל השומע א' מישראל מברך וכו' ואע"פ שלא שמע הברכה כולה וכו' חייב לענות אמן ע"ש והטור סי' רט"ו כתב וז"ל ויראה דעונין דקאמר לאו חיובא קאמר אלא קמ"ל דאין עונין אמן אחר הכותי וכ' מרן הב"י ז"ל שם פי' דהא דתנן עונים אחר ישראל המברך לאו למימרא שהשומע ברכה מישראל חייב לענו' אחריו אמן שאין חיוב בדבר והוקשה לרבי' א"כ אמאי אצטרי' למתני עונין אחר ישראל ותי' דלאו לגופי' אצטרי' וכו' אבל הרמב"ם כתב בפ"א השומע א' מישראל מברך וכו' חייב לענות אחריו אמן וכן נראה ממ"ש בסי' קצ"ח את"ד ע"ש ולא ידעתי לפ"ז מי הכריחו להטור לומר כן ולא פי' כפשטא דמתני' דעוני' אחר ישראל דחיובא קאמ' וכמ"ש הרמב"ם כי ע"כ נלע"ד שאין כונת הטור אלא על הירוש' שהביא הטור שם קודם שאמרו גוי שבירך את ה' עוני' אחריו אמן כותי אין עונין אחריו אמן וע"ז קאי הטור וכתב ויראה דעוני' דקאמר בירוש' גבי גוי דלאו חיובא קאמר אלא משום דבעי לומר דאין עוני' אחר הכותי נקט גבי גוי עוני' ואה"נ דלא חיובא קאמ' והכריחו הטור לומר כן משום דק"ל דאי עוני' אחר גוי דקאמר בירושלמי חיובא הוא א"כ הא דקתני מתני' דעוני' אחר ישראל לישמועי' רבותא דאפילו גוי חייב לענות אחריו וכ"ש ישראל אלא ודאי דעוני' אחר גוי דקאמר בירוש' אינו אלא רשות אמנם בישראל המברך גם הטור ס"ל דחייב לענות אחריו אמן וכדנפק"ל מקרא דכי שם ה' אקרא וכו'. ומ"ש הטור אח"כ אבל הרמב"ם כתב השומע וכו' לא קאי אלא עמ"ש הרמב"ם דבכותי אין עוני' אחריו אמן אפי' שמע כל הברכה כנ"ל

ומה שכתב ואם היה המברך גוי או כותי וכו' אין עוני' אחריהם אמן דבריו תמוהים דמשמע דאפי' שמע כל הברכה אין עוני' אחריהם אמן ואלו במתני' קתני דאין עוני' אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה ומרן הכ"מ שם הביא מ"ש הרא"ש בשם הירוש' דעכו"ם שבירך עוני' אחריו אמן ושוב תמה על רבי' שכת' דאין עונין אמן אחר גוי ותי' דאפ' לומר דרבי' לצדדין קאמ' אם היה עכו"ם או כותי לא יענה אם לא שמע כל הברכה אבל כששמע כל הברכה עונים אמן ע"ש וצ"ע שהרי בגוי המברך אמרי' בירוש' והביאו הטור