נימוקי יוסף על יבמות מו:

בשעת הסכנה. שאדם מסוכן כגון מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עליו בכל דבריו שאומר אני פב"פ ה"נ כשעת הסכנה דמי שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר. וכתב הריטב"א בשם רבו דכיון דלא חיישינן לצרה בשעת הסכנה ה"ה דלא חיישינן לשד כלל ואע"ג דלא חזו ליה בבואה דבבואה ולהכי מייתי הא דר' ישמעאל לתרוצי אפילו קושיא דשד ואומר ר"י בעל התוס' ז"ל דהא דאמרינן הכא ובמסכת גיטין (דף סו.) ובפ"ק דמגילה (דף ג.) דחיישינן לשד ה"מ בבורות או בשדה כי הא דהכא ודהתם ומפני שהשדים מצויים בבורות ושדות אבל בעיר אין חוששין לא לענין נתינת שלום ולא לענין גט ועדות אשה וכן הוא בירושלמי הדא דתימא בשדה ובבורות שהשדים מצויים ולזה הסכימו המפרשים ז"ל:

הריא"ף ז"ל כתב ירושלמי מצאו בשטר כתוב איש פלוני מת או איש פלוני נהרג רבי ירמיה אומר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אומר אין משיאין את אשתו מתני' מסייעא לדין ולדין מסייעא לר' ירמיה דתניא ע"פ עדים ולא על פי כתבם ולא ע"פ תורגמן ולא ע"פ עד אחד ועכשיו משיאין עד מפי עד ודכוותה ע"פ כתבם וע"פ תורגמן משיאין מתני' מסייעא לר' בון דתניא יפה כח עדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר נהרג פלוני מת פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים וע"י עדים גובה מנכסים בני חורין ולא פסק כאן הרב ז"ל הלכה כמאן:

וכתב הריטב"א ז"ל אבל במסכת גיטין בפרק מי שאחזו [ברי"ף סי' תקכט] כתב הא דתניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ומתנות ולעדיות ואוקימנא בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל בשאר עדיות לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם וכן פסק הר"ם במז"ל. ודוקא בשנתקיים כתב ידו של אותו עד אבל קצת המפרשי' ז"ל ובכללם הרמב"ן ז"ל כתבו דאפי' בשאינו מקויים נמי כיון דקיום שטרות דרבנן הוא הכא אוקמוה אדינא דאורייתא דהא אקילו בעדות אשה משום עגונא ולא הדרי ומחמרי בה וטעמא דמסתבר הוא בעיני מורי ומיהו כל כיוצא בזה נראה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ. תנן התם בפרק כיצד אשת אחיו (דף כה.) המביא גט ממה"י ואומר ב"נ וב"נ לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר"י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו מת הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו לא ישא את אשתו אבל לאחר תנשא ולא אמרי' רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס אל תשת רשע עד וקי"ל כרבא דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וש"מ דרשע פסול לעדות אשה וגרסי' בר"ה בפ"ק (דף כב.) אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה ובפרק כיצד אשת אחיו (דף כה:) נמי אקשינן מינה והא אמר רב מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דד"ת פסול לעדות אשה שמעינן מינה דפסול דדברי תורה הוא דפסול לעדות אשה אבל פסול דרבנן כגון משחק בקוביא וחביריו כשרים לעדות אשה ומסתברא דפסול מד"ת מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מכותי ע"כ. ואף על גב דעבד ואשה ושפחה פסולים לעדות מן התורה ומשיאין על פיהם טעמא משום שאינם פסולין מחמת עבירה:

ואמרו ז"ל מסתברא דעד מפי כותי מסיח לפי תומו כשר כיון שכשר מפי עבד ואשה וכדאמרינן לעיל כששמע מפי נשים ומפי קטנים משום דקים לן דקושטא קאמרי:

מתני' בית דלי. שם מקום:

נמתי לו. אמרתי לו:

כן הדברים. כאשר אמרת שכולן חולקין עליו:

משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצלכם ולהעיד מה ששמעתי:

אמרו לו. לרבי עקיבא מעשה בבני לוי:

ולא תהא כהנת. כלמר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית גרועה זו ובגמרא מפרש מאי גריעותה:

לכשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר לכשימצא דבר זה אמת שהאמינו הפונדקית דהרי לא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והראיתה להם מקלו ותרמילו וקברו:

גמ' והא איה חבירנו. אלמא לאו לפי תומה הוא:

בכתה. בכיא והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לבכות. וכתב הריא"ף שמעינן מהא דהיכא דמתחיל כותי ומסיח לפי תומו אף על גב דהדרינן ומגלינן למילתא מיניה שפיר לא נפיק ליה מתורת מסיח לפי תומו אלא נאמן ומשיאין על פיו וכתבו המפרשים ז"ל דכן נמי יש לנו לומר דכי היכי דכל שהתחיל לומר במסיח לפי תומו אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן כן נאמר דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך או שהנחנו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון כמסיח לפי תומו וכן הלכתא: