נימוקי יוסף על יבמות מג.

ההוא גברא. שקלתינהו. כבר החזרתי לך:

א"ל. מפקיד:

והא כן וכן הויין. כך וכך סאין היו:

ובחביתא רמיין. ועדיין אצלך בחבית וצא ובדוק בה ותמצא כחשבוני כך פרש"י ז"ל ונראה מדבריו דלמ"ד לא חיישינן שמא פינן מדינא אית לן למבדק להו אם כך הויין ואינו נראה כן מההיא דחזקת הבתים [דף מו:] דרמאי דפומבדיתא דאמר ליה אפקיה דלישומוה א"ל לשומא דידך לא צריכנא והכא נמי מצי אמר ליה כדו לא מדידנא להו אלא הכא הכי הות עובדא דמדיד להו ולאו מדינא ואפשר דמיירי בדאפקיד. גביה בסהדי ואמר ליה שקלתינהו והוא נתן סימן כן וכן הויין ואתי סהדי ואמרי דהכי נינהו ורמיין בההיא חביתא וכיון דאיכא עדים והאי סימן דמשוי להוראה תו לא מהימן למימר שקלתינהו או חזרתי ולקחתים ממך ולהכי סבר רב חסדא למימר דהיינו שני תלמידי חכמים דתניא לעיל והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים משום דאמרי סימנין ולא אמרי' אחריני נינהו וסימנין הכי איתרמי ה"נ נאמן המפקיד בסי' שאמר כך וכך ומסקינן דחיישינן לטענת נפקד ואמרינן שמא פינן והני אחריני נינהו ומנין לא הוי סימן דחושבנא איכא למימר הכי איתרמי והא דאמרינן פרק שני דמציעא (דף כג:) דמנין הוה סימן היינו דוקא גבי מציאה ומ"מ שמעינן דאילו קאמר הכא סימן מובהק כי ההוא דתלמיד חכם הוה מפיק להו מיניה דה"ל כעדים וראה אף על פי שאין העדים מכירין אלא מתוך הסימנין דסימן משוי ליה ראה:

וכתב הריטב"א ז"ל שאפילו בלא עדי פקדון אם הוא מודה בפקדון וזה נותן בו סימן מובהק ויש עדים שכך הוא ברשות נפקד כסימן זה שאומר מפקיד תו לא מהימן נפקד בשום מגו וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל דכל היכא דאיכא עידי פקדון לא בעינן סימן מובהק:

מי חיישינן לתרי יצחק. היכא דלא הוחזקו בעיר אחת:

ועובדא הכי הוה שידוע היה כי יצחק ריש גלותא הוא יצחק מקורטובא ושלחו מאספמיא איש אחד ששמו יצחק ריש גלותא מת בעירם והעידו הבאין עמו שיצא עמהם מקורטובא לאספמיא אבל לא היו העדים ולא אנשי אספמיא מכירין שיהא הוא אותו יצחק של קורטובא והיינו דאמרינן מי חיישינן שמא ריש גלותא אחר בא ממקום אחר לקורטובא ויצא והלך לאספמיא ומת שם או לא חיישינן אלא אמרי' שאותו יצחק שהיה דר בקורטובא הוא ולפיכך הביאו זה סמוך להני עובדי של שני ת"ח ושל שומשמי דאמרינן אי חיישינן דהני אחריני נינהו והכא נמי מי חיישינן אותו יצחק אזל ליה לעלמא והאי דשכיב אחרינא הוא:

אביי סבר חוששין. משום דשיירות מצויות היו וקי"ל במקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו שני שוירי ושני יוסף בן שמעון חוששין לב' שוירי ולב' יוסף בן שמעון כמו שפסק ריא"ף ז"ל בפרק כל הגט [סימן תלט] ולפיכך יבדק כל העולם שמא יצחק ריש גלותא אחר יש בסוף העולם ורבא סבר כיון שהעדים שראו בו שמת באספמיא ראו שאותו יצחק של קורטובא יצא עמהם ובא לאספמיא לא חיישינן שמא אחר הוא שבא לקורטובא והוא הוא שבא עמהם לאספמיא ואותו של קורטובא אזל לעלמא אלא אמרינן כאן נמצא בקורטובא וכאן היה ואין תולין באדם אחר שאינו ידוע ולא אמרו בגיטין [דף כז.] לחוש לב' שוירי אלא במביא גט ממדינת הים ואבד ממנו במקום אחר ובמקום שהשיירות מצויות שאי אפשר לומר כאן נמצא וכאן היה הא נאבד באותו מקום שנכתב אפילו נמצא לאחר זמן ובמקום שהשיירות מצויות לא חיישינן אבל אמרינן כאן נמצא וכאן היה אלא א"כ הוחזקו שם שני יוסף בן שמעון משא"כ ביצחק ריש גלותא דבקורטובא לא היה להם אחר ורבא מייתי ראיה לדידיה משטרי דחבו בר נאני ונאני בר חבו דשכיחי בנהרדעא טובא ומגבינן בהו מאן דמפיק להון ולא חיישינן שנפל מחבירו ששמו כשמו כיון דלא הוחזק נפילה דמזהר זהיר איניש בשטריה אלא אמרינן ברשותו נמצאו ושלו היו מתחלתן וא"ת והיכי פסקינן הכא כרבא מטעם כאן נמצאו וכאן היו והא בפרק המדיר (כתובות דף עה:) שהוא עיקר טעמיה דרבא לא פסקינן כוותיה אלא כרב אשי [שם דף עו.] דלית ליה דרבא כלל ויש לומר דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונא אמרינן וכדאמרינן דלהוציא ממון מחזקתו לא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו וגבי שטרי דנאני בר חבו שיש רגלים לדבר לומר כאן נמצאו וכאן היו אמרינן ואין כל המקומות וכל הדברים שוה בענין זה:

ההוא גיטא דאשתכח בסורא. דאשתכח במקום שאין שיירות מצויות שם אלא שהוחזקו בתרי ענן ולפיכך בדקו עד נהרדעא ולא חששו לשתי נהרדעא ואע"ג דאשכחו ענן אחרינא אמר אביי דלא חיישינן לה כיון שיש עדים שהיה עמהם רחוק מאד מסורא ביום שנזכר בגט ורבא סבר שיש לנו לחוש לה כיון דתרוייהו מנהרדעי נינהו ועקר חד מינייהו ואזל לסורא וכתב שם גטו חיישינן דילמא ההוא דהוה מחגרא בגמלא פרחא שהולך [מהר] כעוף פורח אזל או בקפיצה ע"י שם או מילי מסר אע"פ שלא היה עמהם שמא מתחלה אמר להם בעירו כתבו גט לאשתו ואח"כ הלכו העדים לסורא והך טעמא דמילי מסר הוא עיקר כי לגמלא וקפיצה אפי' בדיני נפשות דכתיב (דברים יא) והצילו העדה לא חיישינן להכי כדאיתא התם אלא נקטינהו הכא לסניפין בעלמא: