נימוקי יוסף על יבמות מב:

עישנו. הציתוהו באש ונתמלא עשן ואני ברחתי והוא נשאר שם ומת:

אשה כלי זיינה עליה. כלומר שמניחין אותה כדי לבא עליה וכיון דלא מסתפיא הויא בהדיה ולא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית וזו ראיה למה שכתבנו דכשאינה יראה לא שבקא ליה ונאמנת דלא אמרה בדדמי:

ההוא גברא. חזו גברא. שהאש אוכלתו:

והלכו ומצאו חרוכא דשדי. איש אחד נשרף:

ופיסתה דידא דשדיא. ויד אחד חתוכה (לה) מוטלת סמוכה לה ונשרפה ג"כ:

כיסופא דאתיליד ביה מומא. כתבו המפרשים ז"ל היה נראה למפסק בהא הלכה כרבא מדאמרי' בגמרא סבר רב חייא בר אבין למימר דמשמע שהיה עולה כן בדעתו אבל לא שיהיה כן הדין אבל הרב אלפסי ז"ל נראה שפסק כרב חייא בר אבין לחומרא וכן פסקו רוב הראשונים ז"ל:

איבעיא להו עד אחד במלחמה פירשה רבינו אלפסי ז"ל באומר מת וקברתיו דוקא וכטעמא דאמרינן דילמא טעמא דעד אחד משום דלא משקר הכא נמי לא משקר וכו' דזימנין דמשקר אלא אנן לאו עליה סמכינן אלא אאתתא גופה דדייקא עד שתגיע לדבר ברור והכא זימנין דסניא ליה וסמיך כיון דאית לה מידי למסמך בדדמו אבל באומר מת סתם לא מיבעיא חד דלא מהימן אלא אפי' תרי נמי לא מהמני משום דכל במלחמה אמרי בדדמי:

והא מים כמלחמה דמו. דאיכא למימר בדדמי:

מים שאין להם סוף. בפרק בתרא [דף קכא.] מפרש שיש להם סוף שעומד ורואהו מארבע רוחותיו דאי איתיה דסליק מחזו חזי ליה ומים שאין להם סוף כל שעומד ואינו רואהו מארבע רוחותיו אשתו אסורה אפילו יש עדים כשרים שטבע שמא צף מתחת המים ויצא:

סימני. דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחריני נינהו לפי שהמים משנין צורת פנים ואינם ניכרים כל כך ואם כן צריך סימן מובהק כדרך שנותנין באבדה כגון שהוא במקום המוצנע ובעיין לא איפשיטא הכא אבל הרי"ף ז"ל פשט לה מההוא דטבע בדיגלת ורבא אנסיבא לדביתהו אפומה דשושביניה שאמר אסקוה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה וכי האי מעשה של ב' ת"ח וכן מההוא עובד כוכבים מסיח לפי תומו [ריש דף קנב.] דאמר על ס' בני אדם שמתו על כרקום ביתר וקברתים והתירו נשותיהן וכ"ש על פי עד אחד כשר ודוקא במת וקברתיו וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שאמר עד אחד שאמר ראיתיו במלחמה או ראיתיו שנפלה עליו מפולת או שטבע בים הגדול ומת כיוצא באלו מדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא אשתו על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן האשה שמעיד לה שטבע בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ומדבריו ז"ל שכ' במים שאין להם סוף או שטבע בים הגדול נראה דטעמא דעד אחד משום דאמר בדדמי כדברי הרי"ף ז"ל אבל מן המפרשים ז"ל הוכיחו מן הירושלמי דעד אחד נאמן במלחמה אפילו אמר מת סתם וכן כתב הראב"ד ז"ל דעד אחד במלחמה לא בעינן מת וקברתיו ומנסבינן לה לכתחלה ודייק לה מההיא דפרק בתרא [דף קכא.] דטבע חסא ולא אקיה אפי' במים שאין להם סוף אלמא במים שיש להם סוף אפילו לכתחלה מנסבינן לה ואפילו לא אמר קברתיו ומת במלחמה [כמים דמו] :