נימוקי יוסף על יבמות מ:

שאין משיאין ספקות וכו'. לומר גדולה היא בתוך הפרק שתחלוץ דסבירא ליה לרבי יהודה בהביאה שתי שערות בתוך הפרק כלאחר הפרק דהוא סימן הילכך לא מהימני נשים כדאיתא לקמן:

רבי שמעון אומר. כדמפרש ואזיל:

בעיא בדיקה. דאי אמרי הביא שערות השתא ומשתכחי בה הנהו גופיה לאחר הפרק שומא נינהו ולהא מהניא בדיקתן [כלומר דמספקינן לה בקטנה שלא תחלוץ כך פירש"י וה"ה דמספקא ליה בגדולה שלא תמאן כן דקדקו התוס' בלשון רש"י וכתבו שהדין עמו ע"ש] בגדולה שלא תמאן:

כלאחר הפרק. כלומר להכי לא מהימנא דקסבר רבי יהודה הביאה סימנין תוך הפרק גדולה היא ואתי להתיר על פי נשים אם אומרות הביאה תוך הפרק דלא כהלכתא דאף על פי שנאמנות אחר הפרק התם הוא דאיכא חזקה דרבא:

כלפני הפרק. ושומא נינהו הילכך לאו עלייהו סמכינן דנימא גדולה היא או קטנה אלא להכי אהני בדיקתן. דאי משתכחי וכו'. כלומר דאי אמרי הביאה עתה וישנן בהן אחר הפרק דאמרינן שומא נינהו ואינה גדולה עד שתביא אחרים וכו':

הא מאן קתני לה. דכדרבי שמעון לא מתוקמא דכיון דסבר תוך הפרק כלפני הפרק אי בדקי בתוך הפרק מאי גדולה היא שלא תמאן איכא והא אמרת אפילו הביאה שומא נינהו:

אי בעית אימא רבי יהודה ואתוך הפרק. דלדידיה כלאחר הפרק וקמ"ל דנאמנות להחמיר אבל לפני הפרק ליכא למימר גדולה היא שלא תמאן ולאחר הפרק אפי' להקל נאמנות משום דאיכא חזקה דרבא:

ואי בעית אימא רבי שמעון ולאחר הפרק. דקאמר רבי שמעון דוקא תוך הפרק נשים בודקות אותן כיון דלא סמיך עלייהו להחזיקה בגדולה לחליצה ולמיאון דאפילו משתכחי כלפני הפרק דמו וקטנה היא אבל לאחר הפרק דסימן נינהו לא מהימנינן לה אלא להחמיר דלית ליה חזקה דרבא:

בודקין למאונין. אף על גב דהגיעה לכלל שנותיה לא חשבינן לה גדולה שלא תמאן עד שנבדוק אותה אם הביאה שערות:

דהא רבא וכו'. אפילו הכי אית ליה חזקה הוא הדין נמי דאפשר דסבירא לן כר' שמעון דתוך הפרק כלפני הפרק ואית לן חזקה נמי אלא לענין איסורא דאורייתא כגון היכא שבעל לאחר זמן וכדכתבינן לעיל דעבדינן לחומרא ולא תמאן: