נימוקי יוסף על יבמות לז.

מתני' נתן לה גט. הרי היא כשאר גרושות ואסור בקרובותיה:

מותרת לחזור לו. אף על גב דאם לא החזירה ונשאת לאחר מתוך הגרושין ונתאלמנה אסורה לראשון אפי' הכי כי החזירה ומיאנה בו אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטליה לגיטה ולא הויא בחזרת שניה כמחזיר גרושתו משנשאת לאחר:

זה הכלל. כלומר אפי' פעמים הרבה גרשה ומיאנה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך מיאון מותרת לחזור לו:

לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:

כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו. אע"פ שיצאה משל אחריו במיאון לא בטליה לגיטא דידיה כדאמרי' בגמ' דמיאון דידיה מבטל גיטא דידיה אבל [מיאון] דחבריה לא מבטל לגיטא דידיה שאילו היה מבטלו חיישינן שמא יפתה אותה מתחת בעלה שתמאן בו ותחזור אליו בשכבר היתה אשתו ומכרת בקריצותיו וברמיזותיו לפיכך אמרינן שכיון שיצאה ממנו בגט שוב לא תחזור במיאון דחבריה ואף על גב דמדיוקא דרישא משמע דמיאון דחבריה מבטל לגיטא דידיה מדקתני ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו דמשמע טעמא דנתאלמנה או נתגרשה הא מיאנה מותרת לחזור לו אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל לגיטה דידיה מיהו לא שבקינן פשטא דסיפא משום דיוקא דרישא וכן פסק הריא"ף ז"ל דמיאון דחבריה [לא] מבטל לגיטא דידיה כיון דמכרת בקריצותיו וברמיזותיו וכדאמרן ובגמ' מקשה דמהאי טעמא נמי הוה לן למימר דלא ליתי מיאון דידיה לבטל גט דידיה דהא אתי לפתותה אחר שיכולה לחזור אליו ויוציאנה מבעלה שהיא עכשיו תחתיו שע"י פתויו תמאן בו ופריק הא שבשה ולא אשתבש כלומר שהרי אחר גירושין החזירה ולא היה יכול לפייסה שתעמוד עמו שהרי מיאנה בו הילכך ליכא למיחש לשבושיה וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הות גביה שלא תמאן ולא איפייס אבל כי נשאת לאחר מתוך גט הולך ומפייסה לאמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצאה ממנו הלכך הדרא וממאנת בשני:

גמ' הכי פסיק הריא"ף ז"ל והכי מסקנא דמילתא דאף על גב דטעמא לגבי בעל שאסורה לחזור אחר מיאון דחבריה מפני שמכרת בקריצותיו וברמיזותיו מה שאין לומר כן באחיו וא"כ מן הדין הוה לן למימר שמותרת לו דהא לאו גרושת אחיו היא דמיאון דחבריה בטליה וטעמא דפתוי נמי ליכא למימר ביה שהרי אינה מכרת בקריצותיו וברמיזותיו שלא היתה אשתו מעולם אפ"ה אסורה לו דגזרינן אחיו של בעל אטו בעל דאי לא הא לא קיימא הא:

בשעת הסכנה. שגזרו גזירה שלא יעסקו בתורה:

אשת אחי אמו. שנשאת לו יתומה קטנה ונשאה אחיו מאביו ומת בלא בנים:

והיא שניה לו. דאשת אחי האם שניה מד"ס גזירה משום אחי האב שהיא ערוה:

נשואין הראשונים. שלא תהא שניה לו:

ותתיבם [צרתה]. אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו שהיתה קטנה ומת אחיו זה ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למשרי ערוה ליבומי:

בד' מאות זוז. ז"ש הכתוב מימינו בכסף שתינו. כלומר ע"י שכירות למדנו:

ואסר. וא"ת א"כ דסבירא להו לר' עקיבא ור' יהודה שאין מיאון לאחר מיתה תקשה לעולא דאמר לעיל [דף קז:] שממאנת לזיקתו ועקרה לנשואין קמאי י"ל דטעמא הכא כדפרקינן לעיל דבשעת מיתה נראית ככלתו ה"נ נראית כאשת אחי אמו ואי שרית לה אתו למשרי צרת בתו. כן תירץ הרי"ף ז"ל:

מתני' מותרת ליבם. ולא אמרינן נשואין הראשונים מפילין לפני יבם והרי נאסרה עליו מאותם נשואין בשעה שגרשה אחיו והויא לה גרושת אחיו:

ור' אלעזר אוסר. מפרש טעמא בגמ':

וכן המגרש וכו'. יתומה קטנה שאמה ואחיה השיאוה והחזירה בין בקטנותה [בין] משגדלה מותרת ליבם כדאמרן דמיתה מפלת ובשעת מיתה היתה אשתו:

שהשיאה אביה ונתגרשה. בקטנותה וקבל אביה גיטה כדאמרינן בפ' נערה שנתפתתה (דף מג:) והרי היא מכאן ואילך כיתומה לענין קדושין אף על פי שאביה חי דשוב אין לו כח לקבל קדושיה כדאמרינן התם דמשנשאת שוב אין לאביה רשות בה:

והחזירה. בקטטתה:

אסורה ליבם. אם בקטטתה מת ואפי' לרבנן דגרושיה גרושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה דקדושי חזרה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב והיא אין לה יד הויא לה כגרושה ועומדת: