נימוקי יוסף על יבמות לו.

צרתה חולצת. שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה הואיל והבת יכולה למאן ואין נשואיה גמורין:

ולא מתיבמת. הואיל ולא מיאנה הבת הויא לה הך צרת (ערוה) הבת במקצת:

אמאי תמאן השתא. דכי האי גוונא שהיא יוצאה לשוק לנפשה כ"ע מודו שיש לנו ללמדה למאן כדי לקיים מצות יבום ואפילו למ"ד שאין מלמדין את הקטנה שתמאן:

צרת ערוה שאני. דאף על גב דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה שהוא יבמה למהוי צרתה מותרת להתייבם:

דתני רמי בר יחזקאל. קטנה שמיאנה בבעל מותרת להנשא לאביו דעקריתינהו לנשואין והויא כאנוסה ומפותה אבל מת בעלה ולא מיאנה בו ומיאנה ביבם אף על גב דנפקא בלא חליצה אלמא נשואין קמאי עקרא אפ"ה אסורה לאביו מפני מראית העין דמשעת נפילה דאהני נשואין קמאי למיפל קמי יבם ולאצרוכה מיאון לגביה נראית כלתו של חמיה:

הכא נמי. אף על גב דעקרא לנשואי קמאי נראית צרתה כצרת בתו הואיל ואהנו נשואי אחיו בבתו למרמי קמיה. וכתב הריטב"א ז"ל ומיהו כיון דמה"ט הוא שנראית בשעת נפילה כאשתו של הראשון דוקא לקרובי המת היא נאסרת אבל לא לקרובי היבם דהא פקעה מיניה בלא כלום אבל הרמב"ם ז"ל כתב שמותרת לשאר הקרובים כמו שהיא מותרת לשאר האחין כשמיאנה באחד מן היבמין וכתבו עליו דאינו מחוור דטעמא דשריא לשאר האחין היינו משום דלא דחיא נפשה מכולא ביתא אלא מזיקתו של זה ועדיין נראית כאשת המת והילכך שריא לאחין משום יבום אבל לשאר הקרובין ודאי אסורה כשם שהיא אסורה לאב וגדולה מזו כתב הריא"ף ז"ל לקמן שהממאנת באחי אמו אסורה לו משום שנראית בשעת מיתה כאשת אחי אמו ואע"פ שאינה לזה אלא שניה של דבריהם וכ"ש לשאר הקרובים שהיא ערוה להם דבר תורה וכ"כ בעל הלכות ז"ל כדברי הריא"ף אע"פ שיש מי שנראה לו שאין ראיה מאשת אחי אמו :

מיאנה. היבמה באחד מן האחין יבמין אסורה לכולן דסבר רבא כל שמיאנה ביבם לדידיה ודאי אסורה מפני שכיון שלא מיאנה בבעל נראית כאילו נשואי הבעל קיימין אלא שעוקרת זיקתו של יבם והויא לה גביה כאשת אח שלא במקום מצוה וכיון שאסורה לו מפני טעם זה הרי המיאון כגט שאוסרת לכל היבמין שאם נתן לה האחד גט פסלה על כולן:

ושמואל וכו'. משום דסבר דכיון שאף הוא אינו נאסר אלא מפני מראית העין אין לנו לדון בזה אלא כיבמה שאומרת בזה היבם אני רוצה ובזה איני רוצה והיינו הא באחוך רעינא דלא דחיא נפשה מכולה ביתא ופסק הרי"ף ז"ל דהלכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה דכי אתא רבין א"ר יוחנן מיאנה בזה מותרת לאחיו ומשמע ולא לו וכן הלכתא משמע דמהני מיאון לחצי זיקה:

הלכתא כאותו הזוג. כתב רבינו חננאל ז"ל דוקא דיעבד אבל לא לכתחלה ודייק מדקתני מכשירין ש"מ דיעבד אמרו עד כאן וכתב הריטב"א ז"ל מדבריו נראה דאפילו דיעבד דוקא בשנים אבל בפני אחד אפילו דיעבד לא ואין נראה כן מדברי רש"י ז"ל שפירש לקמן [דף קח.] אפילו שגרה בעלה אצל חנוני אין לך מיאון גדול מזה. כלומר דאלמא אפילו בפני אחד מיאונה מיאון עכ"ל:

מתני' שהשיאוה לדעתה. ירושלמי אי זהו לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר אי זה שלא לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין להקוזמרין ולא מדכרין לה גבר:

ויש שפרשו לדעתה כבת עשר כבת י"א שלא לדעתה כבת חמש כבת ו':

אינה צריכה למאן. פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שלו אינה צריכה מיאון בפני שנים אבל תלך ותנשא ותעשה מה שתרצה וכתבו עליו ז"ל שאין פירושו מחוור דנשואין הן הן מיאונין כדאמרינן בגמרא [דף קח.] ורבינו חננאל פירש מדקאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן שמע מינה דכפנויה היא ואם לא נבעלה כלל שריא לעלמא ואפילו גדלה דאי לא תימא הכי מאי איכא בין רבי חנינא בן אנטיגנוס לרבי יהודה בן בתירא דקאמר רב יהודה אמר שמואל בתרוייהו הלכה כמותו. הנה הוקשה לו ז"ל קושיא זו לומר דאילו לינשא לכתחלה נשואין הן הן מיאוני' כדרב יהודה בן בתירא וכתב עליו הרשב"א ז"ל מה שדקדק ממנו רבינו לומר דכפנויה היא ואפילו גדלה תחתיו ולא בעל אין אני רואה הכרח בדבר זה לפי שיש לפרש דאינה צריכה למאן דקאמר לומר שאם מתה אינו יורשה ואינו מטמא לה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה וכענין שאמר רבי אליעזר בכל קטנה וזה פירוש נכון ואפשר דלרבי חנינא בן אנטיגנוס אף הקטנה שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה יוצאה בכדי אלא במיאון דאינה צריכה מיאון דקאמר אינו אלא לדברים אלו בלבד כמו שכתבתי ולרבי אליעזר נמי אמרינן בגמרא דאפילו לדידיה בכדי לא תיפוק אלא שאין מעשיה כלום לדברים אלו אלא דלרבי חנינא ביכולה לשמור צריכה מיאון ולדברי ר' אליעזר בין יכולה בין אינה יכולה לא עשו כלום ומיהו בכדי לא נפקי כולהו ע"כ: