נימוקי יוסף על יבמות ל:

בבא על חמותו שב"ש אומרים פסל. דדרשי אתהן לאיסורא:

וב"ה אומרים לא פסל. דדרשינן אתהן לומר דבזמן ששתיהן קיימות הוא דאיכא שריפה בחמות אבל לאחר מיתת הבת ליכא שריפה בחמות אלא דוקא כרת כאשה ובתה דמינה ילפינן דכרת באשה ובתה כתיבא והתם קרא סתמא הוא לא פליג בין מחיים ולאחר מיתה וכן הדין באשה ובתה ליכא שריפה לאחר מיתת האשה אלא כרת לפי דשריפה ילפינן לה מינה דחמות וכי היכי דבחמות לאחר מיתת הבת ליכא שריפה כדכתיב אתהן הכי נמי באשה ובתה דיליף מינה לאחר מיתה ליכא שריפה וכמאן דאמר דון מינה ומינה וכן פסק הרמב"ם ז"ל:

אסרתה לאתתך. וא"ת ותתסר משום נטען דאמרינן הנטען מן האשה אסור בבתה וי"ל דהא אמרי' התם דאם כנס אין מוציאין וכ"ש הכא שכנסה כבר בהיתר:

[פסקא] ר' יוסי אומר וכו' מאי קאמר ר' יוסי. כל שפוסל וכל שאינו פוסל:

אילימא דקאמר ת"ק הכי כל היכא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים אשת גיסו אסירא ואשתו שריא וא"ל ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסיר' אשת גיסו נמי לא אסיר' דכל שלא נתן גט לא אסיר' על בעלה דאשה שהלך בעלה למדינת הים משום דאית לה גט מזה ומזה הוא דאמרינן תצא מזה ומזה והכא כיון דאשתו שריא לא נתן לה גט דהויא אחות גרושתו אם כן מתני' לא צריכה כלל בההוא לישנא אלא דלימא הכי כל שאינו פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים או דילמא לאידך גיסא דהכי א"ל רבי יוסי כי היכי דאשת גיסו אסירא אשתו נמי אסירא משום דס"ל דקנסינן לאשת גיסו בגט כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים דצריכה גט מזה ומזה וא"כ אשתו נמי אסירא עליה משום אחות גרושתו ואכתי קשיא לישניה דאמר כל שאינו פוסל מאי עבידתיה א"ר אמי וכו' כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי לעיל בנשאת ע"פ עדים וכו' וההיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור לו ל"ש על פי עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה ל"ש על פי עד אחד דאשת גיסו אסירא אשתו שריא וקאמר לו ר' יוסי בעל פי ב"ד שהוא עד אחד פליגנא עליך דהואיל ופוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו דאיסורא תלינן בגט דהא בהא תליא שיאמרו גרש זה ונשא זה וכו' אבל ע"פ עדים מודינא לך דכיון דאשת גיסו שריא ולא צריכה גט אשתו נמי שריא באין ספק וא"ת הא קי"ל כרבנן דאמרי דאפי' על פי עדים תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וא"כ איך שוין ת"ק ורבי יוסי ע"פ עדים דשריא אשת גיסו אגיסו י"ל דהתם כעין גזירה דרבנן כדי שתדקדק האשה הרבה ולא אמרו בכי הא שהיא מילתא דלא שכיחא דאשתו וגיסו שהלכו ושהעיד על שניהם שמתו ונשא הוא אשת גיסו מילתא דלא שכיחא היא לפיכך אוקמוה אדינא למימר מאי הוי לה למיעבד כיון שהעידו שני עדים בדבר ושריא נמצא לפום האי אוקימתא דת"ק סבר דאשת גיסו שנשאת בעד אחד בלא גט נמי אסרינן לה אגיסו ולזה אמר דאשתו שריא דלא הויא אחות גרושתו ורבי יוסי סבר דגט ואסורא כי הדדי נינהו ואי אסרינן לה אגיסו גט נמי צריכה וא"כ אשתו [לא] שריא:

לעולם אסיפא. כדנקט ואזיל סדרא דמתני' בשנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואינו פוסל איכא חדא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזול ארוסתו וגיסו וקא"ל ר' יוסי אשתו דליכא למימר תנאי הוה ליה באשתו ראשונה וכ"ע ידעו דנשואי שניה בטעות הם ולא אתי למימר גרשה בעלה ונשאה זה דהא אפי' גרשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דאטעינהו סהדי ולא דמיא לשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתא למימר גרש זה וכו' ואם מחזירה אמרי זה מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין דאמרי גרשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאי היה לו בקדושי הראשונה ולא נתקיים אי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משנשאת הלכך פוסל הוא ע"י אחרים ואהני מעשיו ופוסל נמי ע"י עצמו:

הלכה כרבי יוסי. וכתב הרי"ף ז"ל לא איתברר הא דאמר שמואל הלכה כרבי יוסי אליבא דמאן אי אליבא דר' אמי אי אליבא דר' יצחק נפחא וכיון דלא אתברר כמאן מינייהו פסק לא שריא לאשת גיסו אגיסו מספקא: