נימוקי יוסף על יבמות לא.

אמר המחבר והרי"ף ז"ל דלא מיירי אלא מאשת גיסו אין לדקדק היתר באשתו משום דהוה רבותא טפי למיסר די"ל דהא בהא תליא ואם צריכה גט אשת גיסו ממילא ידעינן דאשתו אסורה משום אחות גרושתו ע"כ והגיה עליו הראב"ד ז"ל מנ"ל למיסר אשת גיסו היכא דנשאת על פי עדים והא בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא לר' אמי כדפירשנו לר' יצחק נפחא נמי דהא לא פליג את"ק אלא בארוסתו בלחוד והילכך בין דקאי שמואל אדרבי אמי בין דקאי אדרבי יצחק נפחא ע"פ עדים מיהא שריא ואף על גב דבאשה דעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למעבד הכא היא מילתא דלא שכיחא ולא קנסוה בהא והרמב"ן ז"ל כתב דמילתא דשמואל מספקא לתלמודא אי אפוסל בלחוד הוא דאמר הלכה כרבי יוסי כדאיתא בגמרא הלכך אי אליבא דר' אמי מתוקמא לא פסק אלא משנשאת על פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי עדים אף על גב שר' אמי ורבי יצחק נפחא שוין בדבר דאשת גיסו שריא אגיסו אנן לא עבדינן עובדא במאי ה"ל למעבד אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאנה בגט משום חומרא דגירש זה ונשא זה והרשב"א ז"ל העלה לפי זה בצריך תלמוד אשתו אם תהיה אסורה נמי משום אחות גרושה או אם נאמר דהכא מאן דחזי אחותה קיימת לא חייש כלום דהכי פירשוה לתנא קמא דאסר אשת גיסו והתיר אשתו שתאסר אשת גיסו בלא גט ותהא אשתו מותרת וכן כתב הריטב"א ז"ל דממה שאמרנו לעיל לימא מתני' דלא כר' עקיבא נראה להם דסבירא ליה לתלמודא דאי אפשר לומר שצריכה גט ממנו ותהא אשתו מותרת דהא הויא אחות גרושתו:

מתני' אחותה מאביה. שלא מאמה:

חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה. של שניה זו מאמה ולא מאביה:

אחותה מאביה. ולא מאמה נמצאת רביעית רחוקה מן השניה וכל שכן מן הראשונה. חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה מאמה ורחוקה היא מן השלישית ואחר כך אמרו כולן קיימות:

מותר בראשונה בשלישית ובחמישית. שאינם קרובות זו לזו ואף על פי ששלישית אחות השניה היא שריא דקדושי שניה לא תפסי דאחות אשה היא והויא לה כאנוסה ומפותה ותנן אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה והיכא דלא תפוס קדושיה לאו אשה היא וכן חמישית אף ע"פ שהיא אחות הרביעית מותרת דהואיל ותפסי קדושי דשלישית נמצא ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות ולא אסרה שלישית עליו:

ופוטרות צרותיהן. אם מת ובא יבם וייבם אחת מהן נפטרה צרתה:

אסור בשניה וברביעית. בשניה משום ראשונה וברביעית משום שלישית:

לאחר מיתת הראשונה. בגמרא פריך אטו כולהו לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו אמר רב ששת תני אחר מיתת ראשונה ודאי. כלומר שאמת היו הדברים של ראשונה ושאר הדברים שקר הוו:

ואסור בשלישית. מפני השניה ובחמישית מפני רביעית:

הוא פוסל תחלה. אבל לא בסוף כדמפרש בגמרא:

פוסלין על ידו. שפוסלין אותה עליו דביאתו לא קניא לגמרי אלא כמאמר דעלמא והא קי"ל [דף נ.] דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר:

גמ' ולבסוף לא פסיל. אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר והתני רב זביד וכו'. ומשני ביאת בן תשע פסלה אפי' בסוף אבל מאמר של בן תשע אם הוא תחלה פוסל אבל לבסוף אינו פוסל:

מתני' חולצת ולא מתיבמת. שיש עליה זיקת ב' יבמין שמאמר הוא זה דביאתו כמאמר הוא כדאמרן ולא הוציאה מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה זיקת נפילה שניה ותנן בפרק ד' אחין [דף לא:] מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמין:

ובגמרא אמר רבא הא דאמור רבנן זיקת שני יבמין מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה לא תימא היכא דאיכא צרה כי הך דלעיל דפרק ד' אחין דתנן שלשה אחין נשואין וכו' הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כדאמרינן התם מדרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות דהא הכא דליכא צרה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה:

ומסקינן הכא בגמרא דכי היכי שעשו ביאת קטן בן תשע וכו'. כמאמר בגדול לפסלה על האחין כן עשו ביאה זו כמאמר בגדול לדחות אשתו גמורה מיבום מפני שהיא צרת בעלת זיקת ב' יבמין וכמתני' דהכא:

שבא על יבמתו. בעודו בן תשע ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת וכן אמר שמואל עשו ועשו וכן אמר רבי יוחנן עשו ועשו:

נשא אשה. שאינה יבמתו ומת ולו אחין הרי זו פטורה דאע"ג דביאתו ביאה קדושיו לאו קדושין ואין קנין קטן כלום עד שיביא ב' שערות אבל ביבמה הואיל וזקוקה ליה שויוה רבנן כמאמר:

הדרן עלך האשה שהלך

פרק אחד עשר