נימוקי יוסף על יבמות כו:

מדשבקיה ר' יוסי לבר זוגיה. שהוא ר"ש דאיירי בהדיה במתניתין ש"מ הדר ביה דאי לא הדר ביה ותנא דמתני' ותנא דברייתא פליגי מה נפשך אי פליגי נמי בדר"ש אמאי שבקיה לר"ש בר זוגי ואי לא פליגי בדר"ש אלא בדר' יוסי בלחוד א"כ אליבא דתנא ברא רבי יוסי ור"ש מפלג פליגי והו"ל לתנא ברא לאתויי סברא דר"ש וסברא דר' יוסי דפליג עליה:

דבי רב. אמרי' בגמרא לקמן [דף פג:] דבי רב סתמא הוא רב הונא:

הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה. ופריש בגמרא אנדרוגינוס הא דאמרן הרכבה דתנן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה ואם נטע והבריך והרכיב יעקור ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ר' יוסי ורבי שמעון אומרים שתי שבתות. פירוש פחות משלשים יום לפני שביעית דכל שלשים יום לפני שביעית כשביעית דמי דנפקא לן מן בחריש ובקציר תשבות במשקין בית השלחין ולענין פסק אכתי לא ידעינן שפיר הך הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס אי ר' יוסי דמתניתין דדיין לאנדרוגינוס כזכר אי כר' יוסי דברייתא דאמר ספק זכר ופרש"י ז"ל כרבי יוסי דמתניתין דאיירי בה נמי רבי שמעון והביא ראיה מן הנך דפסקינן כרבי יוסי בהרכבה דרבי שמעון איירי בהדיה דהוא הדין דאנדרוגינוס דפסקינן כוותיה הוא מההוא דר' שמעון דאיירי בהדיה ואם כן הוא מרבי יוסי דמתניתין אמרינן הלכתא כוותיה ולפירושו ז"ל פליגי אדרב ומיהו אתי שפיר הא דאמרינן בגמרא אמר רב הונא משמיה דרב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות אבל ר"ח ורבינו אלפס ז"ל פירשו כרבי יוסי דברייתא ולא פליגי דבי רב אדרב ופליגי דרב אדרב הונא דאמר חייבין עליו סקילה מב' מקומות ולא תקשי דהא אמרינן דבי רב הוא רב הונא גופא דהיינו דוקא בדליכא מימרא דרב הונא דפליגא על מימריה בי רב אלא בי רב סתמא אבל היכא דאיכא מימרא דרב הונא דפליגא בי רב הוא רב המנונא והיינו דאמרינן בסנהדרין (דף יז:) בי רב מנו רב המנונא ולפירושו ז"ל פסקינן הלכה כרב וכבי רב דפסקי כר' יוסי דברייתא דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא ואף על גב דרבי יוחנן אמר לעיל אף מאכילה בחזה ושוק ורב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן אפשר לומר דלא פליג בהא עם רב אלא דפליג אדריש לקיש [דף כא.] בלישנא דמתניתין דמאכילה בתרומה אי בתרומה דרבנן אי אפי' בחזה ושוק ונפקא מינה למאי דפליגי בעלמא אבל לדיניה דרב הכא לעולם אימא לך דלא פליג וכברייתא סבירא ליה וסמי מתני' מקמי ברייתא הרשב"א ז"ל ועוד כתב ז"ל והרמב"ם ז"ל פסק בחבורי הגדול ובפירוש המשנה שלו כרבי יוסי דברייתא דאמר בריה בפני עצמה ולפירושו אינו מאכיל בתרומה לפי שהוא ספק וספקא דאיסורא לחומרא ופסק כר"א דאמר חייבין עליו סקילה כזכר ולא ידעתי היאך יתקיימו שני פסקים הללו שאם אתה מספקו בנקבה היאך אתה סוקל על ביאתו כזכר ושמא הוא סובר דאף ר' אליעזר סבר דבריה בפני עצמה היא אלא שמחייבין עליו סקילה כזכר מגזירת הכתוב דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה אי זהו זכר שיש בו שתי משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס ואף על גב דאית ביה שתי משכבות את זכר כתיב וכי כתב את זכר לאו דקריה רחמנא זכר אלא לומר שאין חייבין במי שיש בו שתי משכבות דהיינו אנדרוגינוס אלא ממקום זכרות והיינו דאמרינן לא לכל א"ר אליעזר אנדרוגינוס זכר הוא. ע"כ מלשונו ז"ל:

הדרן פרק הערל

פרק תשיעי

יש מותרות:

כהן הדיוט שנשא את האלמנה. בגמרא מפרש דהוא הדין דמצי למיתני קדשה א"נ מצי למיתני בתולה שהרי במיתתו נעשית אלמנה ונאסרה לאחיו כהן גדול:

חלל שנשא כשרה. כך גרסת רש"י ז"ל והחלל מותר בה והיא מותרת בו ומ"מ כיון שבא עליה נתחללה לכהונה והרי היא אסורה לאחיו שהוא כהן כשר משום חללה ויש גורסין כשר וכן גורס הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וכן הגרסא בירושלמי כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל ופשטינן מינה בירושלמי דלהכי אסורה ליבמה מפני שהוזהרו כשרות שלא לינשא לפסולין וכל היכא דאיהי מוזהרת איהו נמי מוזהר אבל אי אפשר לגרוס כן לפום גמרא דילן חדא דהא דייקינן בגמרא דלהכי קתני נשא מפני שנתחללה בביאתו ואם כשר שנשא כשרה הוא במה נתחלל ועוד דאדרבה דייקינן בגמרא מינה שלא הוזהרו כשרות שלא לינשא לפסולין מדקתני חלל שנשא כשרה בכלל המותרות לבעליהן והכי פסקינן הלכתא בגמרא וגרסינן נמי בקדושין בפרק עשרה יוחסין (דף עג.) והלכתא גר מותר בכהנת לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ומותר בממזרת כרבי יוסי דאמר קהל גרים לא איקרי קהל:

שקדש את האלמנה. קדש דוקא אבל נשא נתחללה בביאתו ואסורה ליבמה ההדיוט ואף על גב דהני אסורות לבעליהן ובעמוד והוצא קאי ואיהו גופיה לא הוה בר הקמת זרע באשה זו אפילו הכי אחיו מקים לו זרע ומותרת להתייבם לו:

שנשא את האלמנה. מפני שנתחללה בביאתו אסורה ליבמה אפילו כהן הדיוט:

ושאר כל הנשים וכו'. גרסינן בירושלמי מתני' דהכא מסייע לר' יונה דאמר לית כללי דרבי כללים משום דהאי כלל דאמר ושאר כל הנשים אינו דוקא דהא פצוע דכא כדאיתא נמי בגמרא [דף פד:] ואיכא נמי ט"ו עריות שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן וצרת סוטה מותרת לבעלה ואסורה ליבם והבא על אחות חלוצתו אסורה לו ומותרת ליבם ואחיו שנשא אחות חלוצתו מותרת לבעל ואסורה ליבם:

גמ' לא הוזהרו וכו'. כהן מוזהר שלא ליקח הפסולות לו אבל כהנת אינה מוזהרת שלא להנשא לחלל:

לא יקחו לא יקחו אשה זונה וכו'. למה לי למכתב לא יקחו תרי זימני להזהיר כשרות אתא וקס"ד שלא ינשאו לחללין:

כל היכא שהוא מוזהר. כגון גרושה לכהן שהוא מוזהר שלא לישא אותה אף היא מוזהרת שלא לינשא לו:

וכל היכא וכו'. כגון חלל שאינו מוזהר שלא לישא כהנת הכהנת נמי אינה מוזהרת שלא לינשא לחלל וכמו שכתבנו במתני':

מתני' שניות מדברי סופרים. כגון אם אמו ואשמעינן תנא דאפי' באיסורא דרבנן לא מתיבמות אלא חולצות שהעמידו דבריהם במקום מצות עשה:

שניה לבעל [ולא שניה ליבם]. שהן אחין מן האב ונשא האח אם אמו הויא שניה לו ולא הויא שניה לאחיו:

אין לה כתובה. פרש"י ז"ל אפי' נכסי צאן ברזל שהכניסה לו שאף היא נקראת כתובה:

ולא פירות. אינה מוציאה ממנו פירות שאכל כבר ואף על פי שאכלם שלא כדין דתקינו לו פירות תחת פרקונה והכא הוא אינו חייב לפדותה דלא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו. כן פרש"י ז"ל וכן בירושלמי:

ולא מזונות. לא בחיי הבעל ולא מן היורשין וראיה גמורה לזה דבתוספתא קתני אלמנה יש לה מזונות שניה אין לה מזונות וההיא דאלמנה אוקימנא לקמן לאחר מיתה מכלל דשניה אפי' לאחר מיתה וזה ברור הריטב"א ז"ל ובתוספתא אמרו [שניה] אינה כאשתו לכל דבר אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואינו זכאי לא במציאתה ולאבמעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ולא יורשה [ולא] מטמא לה אלמנה לכהן גדול וכו' הרי היא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה במעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה ע"כ: