נימוקי יוסף על יבמות כו.

נתן סאה ונטל סאה. גבי שאר משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ קאי במסכת מקואות ואם תאמר אם כן פסול' דאורייתא הוא דמים בעינן למקוה ומאי פריך לר' יוחנן דר"י לא אמר מילתיה אלא באיסורי דרבנן וי"ל דכל זמן שלא שינו מראיו פסולא דרבנן הוא ומדאורייתא אפילו כל היום כולו כשר ורבנן הוא דאחמירי ובעו רובא בהכשר כן תרצו האחרונים ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל:

ונטל סאה אשמעינן דאף על גב דחזר ונטל ואיכא למימר הא חסר ליה מקוה שהסאה זאת אינה משלימתו שאינה ראויה למקוה אפ"ה כשר דמכי יהביה למקוה בטיל ליה והוו להו ארבעין וחד כולן ראויין וכי שקל סאה פשו ארבעין אבל איפכא לא דכי נטל סאה ברישא חסר ליה וכי הדר מלייה ה"ל מקוה חסר ומשקין הללו אין משלימין המקוה:

מאי לאו דנשתייר רובו. עד י"ט סאה יכול לעשות כן אבל טפי לא דבעינן דלהוי רובא מי גשמים אלמא אף על גב דפסול שאיבה דרבנן בעי רובא בכשרות דלא לשקול רובא אבל עד פלגא שפיר דמי שהם שוה בשוה:

ואי בעית אימא. לעולם בעינן רבייה בדרבנן והא דקאמר אף על פי שלא רבו חולין משום דתלינן אשאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ואין כאן איסור אבל הכא [במקוה] ליכא למימר שאני אומר כה"ג וכדפרישית דהא מיא מבלבלי וליכא למימר חזר ונטלה ולענין הלכתא ודאי קיימא לן כרבי יוחנן דכל היכא דאיכא למימר שאני אומר והוי איסורא דרבנן ואפי' באיסורין כעין של תורה לא בעינן רבייה אבל באיסורין של תורה פשיטא דלכולי עלמא בעי רבייה ואף ברבייה יש להסתפק אי אמרינן שאני אומר ונראין דברי האומר דשרינן ברבייה דכיון דאיכא רבייה ספקא דרבנן היא דאפילו נפל איסור בתוך היתר חד בתרי בטיל כשהוא מין במינו מיהא וכדאר"ל בזבחים (דף עח.) אי אפשר שלא ירבה מין על מינו ויבטלנו והכי נמי סוגיין בכולי תלמודא דמדאורייתא חד בתרי בטיל והכי משמע פרק אלו עוברין (דף מד.) דכל היכא דאיכא שיעור ביטול מדאורייתא אמרינן שאני אומר ואפי' באיסורין של תורה ואי מין במינו הוא סגי ברבייה דחד בתרי ואי מין בשאינו מינו הא קי"ל כסוגיא דאלו עוברין דכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא וכן פסקו גדולי רבותי ב"ה ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל ומכאן אתה דן לשתי קדרות אחת של שחוטה ואחת של נבלה ולפניהם חתיכה של נבלה וחתיכה של שחוטה ונפלה זו לזו ואין ידוע לאי זו מהן נפלה דתלינן לקולא כיון דאיכא רבייה ואפי' בחתיכה חשובה דאפילו בדבר שבמנין מדאורייתא חד בתרי בטיל ואפשר דלענין איסורי משהו החמורים לא אמרינן שאני אומר אפי' באיסורי דרבנן בפחות מרבייה ומיהו ברבייה אמרי' שאני אומר אפילו באיסורין של תורה. וכל היכא דליכא למימר שאני אומר הא פרישנא דאפי' באיסורים דרבנן לא סגי ליה ברבייה ושיעוריהם כעין של תורה כעין שמנו של גיד וכיוצא בו והרמב"ן ז"ל מיקל להתיר ברבייה לחוד באיסורין שאין להם עיקר מן התורה כגון חלת חוצה לארץ אלא שאפשר לומר דחלת חוצה לארץ טעמא אחרינא הוא מפני שאין איסורה בכל מקום תדע שלא התירו בשום איסורא דרבנן לבטלו ברוב אלא התם ובההיא דעצים שנשרו מן הדקל בי"ט ומעתה אין לנו ראיה לבטל אפי' איסורין של עובדי כוכבים כגון חלב וחמאה וגבינה בפחות מששים. ומיהו ענין פתן ובשוליהן כיון שאין איסור שוה בכל הוא אפשר דבטיל חד בתרי כן נראה עיקר בעיני וכן הסכים על ידי מורינו הר"ב ז"ל והריטב"א ז"ל:

מתני' לא חולץ וכו'. דכיון דלאו בר יבום הוא מחלץ נמי לא חלצה דכתיב ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו וגו' וחלצה נעלו הא חפץ מיבם משמע דכל העולה ליבום עולה לחליצה:

וכן אילונית. דכתיב והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת:

לא פסלה. מן הכהונה שאין חליצתו חליצה דהא לא רמיא קמיה:

בעלה פסלה. דכיון דלא רמיא קמיה קיימא עליה באיסור אשת אח שלא במקום מצוה:

גמ' בידי אדם אין. כלומר סריס אדם בני חליצה סריס חמה לא ולעיל פי' טעמא דרבי עקיבא משום דסריס אדם היה לו שעת הכושר ולפיכך הוא בר חליצה אבל סריס חמה לא היתה לו שעת הכושר וכתב רי"ף ז"ל שמעינן מהא דהלכתא כר' עקיבא דה"ל מחלוקת ואח"כ סתם דקי"ל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם:

מתני' אנדרוגינוס נושא. אשה ואשתו צריכה גט וכשימות אם יש לו אח חולץ או מיבם:

אבל לא נישא. כדין אשה הנשאת לבעל דדין זכר יש לו והשוכב עמו אפי' במקום נקבות הוי בא על הזכר [דף פג:] דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה אי זהו זכר שיש לו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס ורבי אליעזר פליג ואמר דוקא במקום זכרות שלו כלומר מאחוריו אבל בנקבות שלו פטור מדאורייתא אבל לוקה מכת מרדות מדרבנן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל:

גמ' הלכתא כשמואל דפסק [דף פג.] כר' יוסי וכן פסק בספר המצות של הר"ם מקוצי בסי' ר"פ:

הא דקושי במסכת נדה [דף לו:]:

ליתא למתני'. דקתני רבי יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה דמשמע דזכר הוא:

מקמי ברייתא. דקתני לר' יוסי ספקא הוא:

אדרבה וכו'. דמתני' עיקר ששנאה רבי שהוא רבו של ר' חייא ששנה הברייתא: