נימוקי יוסף על יבמות כד:

הפצוע. מעיקרו כגון ממעי אמו:

דך בכולן. ביצים וגיד וחוטי ביצים שהביצים תלוים בהם תוך הכיס:

תנו רבנן ניקב פסול. בדין זה של כרות שפכה מסקינן דהלכתא כרבינא דאמר בגמ' בין כקולמוס בין כמרזב כשר אם נחתך מעטרה ולמטה כחתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון לכתוב או כמרזב שנחתך כסלון ויש לו דפנות משני צדדין והחקק באמצע כמין צנור כשר ונקבה העטרה עצמה ונסתם בכל דהו ואינו ניכר רואים אם גדול כל כך שאילו רואה האיש קרי נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף פסול:

שותת. חמימות התאוה יוצא דרך הנקב וכשהזרע יוצא דרך נקב אינו יורה כחץ וקי"ל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזריע:

וזהו פסול וכו'. פי' ה"ר אלעזר ממיץ זה לשונו דאינו פסול לבא בקהל שאין זה פצוע שהרי אמרו בספרי דפצוע דכא אינו חוזר לברייתו ולקמן [דף עט:] בפירקין אמרינן כי סריס אדם אין לו רפואה אלא פסול מלהוליד קאמר ובניו ממזרים וכן כתב בעל ספר המצות אבל הגאונים ז"ל והרמב"ם ז"ל פוסלין אותו בקהל:

קרום שעלה וכו'. משום דהדר מפתח והיינו סרכא דריאה דמטרפא בה חיותא וכן היתה טריפה אם ניקבה ודופן סותמתה שלא במקום רביתא כדאיתא באלו טריפות:

המסוללות. דרך תשמיש משפשפות נקבותן זו בזו וכן המסוללת בבנה קטן בסנהדרין (דף סט:):

ולא היא. לית הלכתא הכי ולא כר"א כדאמרינן לעיל [בפרק ו בסימן פב] וכן אסיקנא הכא בגמרא [דף עו.] דפצוע דכא לאו בקדושתיה קאי ומותר בגיורת ובנתינה ואפילו כהן פצוע דכא מותר בה כיון דלאו בקדושתיה קאי והני לא איקרו קהל וכיון שכן הוא הדין שמותרין בממזרת דהא והא איסור תורה וכן אמרינן בירושלמי בפי' דמאן דמכשר פצוע דכא בנתינה הוא הדין בממזרת ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שחלק בין נתינה לממזרת וליתא כדמוכח סוגיין ובכל דוכתא נמי אמרינן דנתינה איסור תורה הוא הריטב"א ז"ל והכא בגמרא [דף עו:] גבי מצרי אם מותר היום עד ג' דורות דאמר מנימין גר המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל כתבו המפרשים ז"ל תוספתא דמסכת קדושין (תוספתא קידושין ה) דמסיים בה א"ל ר' עקיבא מנימין טעית משעלה סנחריב בלבל כל העולם וכל האומות מותרות בכל משפחות האדמה וכן התיר ר' יהושע לגר העמוני לבא בקהל מהאי טעמא (ברכות דף כח.) דסנחריב שבלבל כל העולם וכל דפריש מרובא פריש ובתוספתא דמסכת ידים א"ל ר"ג לר' יהושע גבי מצרי כיוצא בזה מהו אמר ליה למצרים נתן קצבה שנאמר (יחזקאל כ״ט:י״ג) מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן הגוים אשר נפוצו (שם) נמצא דפליגין תוספתא דמסכת קדושין ותוספתא דמסכת ידים ויש שפסקו הלכה כתוספתא דמסכת ידים (ידים ד) ולפיכך מצרים אסורין היום וכן כתב הרב בה"ג ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב כי המצרים מותרין משעלה סנחריב ובלבל נראה שסמך על תוספתא דמסכת קדושין:

מתני' אבל נקבותיהן מותרות . דדרשינן עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וטעמא דקרא דכתיב (דברים כג) על דבר אשר לא קדמו ואיש דרכו לקדם ולצאת אבל אשה אין דרכה לצאת מן הבית דכתיב (תהילים מ״ה:י״ד) כל כבודה בת מלך פנימה:

אחד זכרים . דכתיב (דברים כג) אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה בין שהם זכרים בין שהם נקבות:

אם הלכה נקבל. כלומר אם הלכה שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד מצרי ואדומי נקבל ממך ואם לדין שאתה דן ק"ו מעצמך יש לנו להשיב תשובה כדאמרינן בגמרא עריות יוכיחו שלא אסר אלא שני דורות ואחד זכרים ואחד נקבות אסורות:

לא כי. אפי' אני דן מעצמי אין לכם תשובה כדמפרש בגמ' מ"מ הלכה אני אומר ולית הלכתא כר"ש אלא כרבנן:

ממזרים וכו' איסור עולם. דילפינן עשירי עשירי מעמוני שאמור בו עד עולם:

נתינים. הם גבעונים וקראום נתינים על שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים ואפי' נתגיירו כתיב בהו לא תתחתן בם וכיון דלא כתיב בהו דורות ילפינן להו ממזרין לחומרא: