נימוקי יוסף על יבמות יט:

גמ' בלא אשה. משום הרהור אלא נושא אשה אפי' דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או איילונית ומיהו אינו מוכר מפני זה ס"ת ולקמן אסקינן דהלכתא כרבי יהושע דאמר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו בת בנים דכל זמן שהוא ראוי להוליד אין לו לבטל משום ולערב אל תנח ידך וסברא דרבוותא ז"ל דההיא מדרבנן דאילו מדאורייתא כל שקיים מצות פריה ורביה נפטר וה"ה נמי במכיר עצמו שאינו ראוי להוליד פטור אלא שנושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא כדרב נחמן ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דרבי יהושע ואע"ג דהוי מצוה מדרבנן דלא אפקינן הכא מס"ת אלא לענין אשה שאילה בת בנים וכן הלכה. הריטב"א ז"ל:

וסוגין הכא ובכל דוכתא דמותר לבעול אשה שאינה בת בנים כלל דליכא משום השחתת זרע בכל שהוא דרך פריה ורביה וכדשרי בכל דוכתי נשואי קטנה וזקנה וליכא איסורא באיילונית ושאינה יולדת אלא משום פריה ורביה בלחוד:

קיים מצות פריה ורביה. אף על גב דקי"ל [דף כב.] דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי לענין פריה ורביה חשיב ליה והלכה כרבי יוחנן וכן הדין לענין בכורה דבן שנולד לו משנתגייר אינו נוטל פי שנים דלאו ראשית אונו הוא והיינו דוקא לענין נחלה דבכורה הא לאו הכי הא אמר בעלמא דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה וכדאיתא בקדושין (דף יח.) ודעת הגאונים ז"ל [ישראל המומר] דכל שכן שישנו בכלל נחלה ובכורה נמי שקיל דאף על פי שחטא ישראל הוא וה"נ איתא בפ"ק דקדושין (שם) ומיהו אם רצו לקנסו ב"ד ולהפקיע ירושתו מפני תיקון העולם הרשות בידם הריטב"א ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולענין הקנאותיו ומחילותיו נמי דינו כישראל גמור ומיהו אם חוקי המלכות הם שיהיו הקנאותיו כעובד כוכבים דינא דמלכותא דינא וכדאמר בפ"ק דגיטין (דף י:) עכ"ל:

איתמר. משום דרב אסי. כלומר טעמא דפו"ר משום דרב אסי והאי כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף הרי קיים מצותו:

בני בנים. כלומר שאם מת ראובן ודינה בחיי יעקב והיה לו לראובן חנוך נפטר יעקב מפריה ורביה דלא חשבינן לראובן [כמאן דליתיה] כיון דנשאר ממנו בן:

תיובתא דרב הונא. טעמא דהוה להו בנים הוא דליפטר יעקב מפריה ורביה הא לא הניח הבן לא מיפטר יעקב מפריה ורביה:

דכ"ע מיהת. כלומר בין אביי בין רבא תרי מחד והשני מת דלא קיים הזקן פריה ורביה דבעינן מכל חד וחד בן או בת:

ולערב. לעת זקנותו:

הלכה. והא מילתא דרבנן היא אבל דאורייתא כיון שיש לו זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה:

אמר ר' יהושע בן לוי כו' ואינו פוקדה. בעת עונתה דהיינו בעונה של ת"ח נקרא חוטא:

שלום אהלך שלמה אהלך אהלו אשתו שנא' (דברים ה׳:כ״ז) שובו לכם לאהליכם:

ופקדת נוך ולא תחטא. הא אם לא תפקוד תחטא:

שיוצא לדרך. משום שמתאוה לו באותה שעה יותר וחייב הוא להאריך בעיר עד שתספור ספירתה ותטבול ותשמש עמו קודם שישים לדרך פעמיו:

וכמה. ימתין אפילו נזדמנה לו שיירא אמר רבא עונה אחת שהיא או יום או לילה אבל יותר לא. ודוקא לדבר הרשות. כלו' שדעתו לילך לסחורה או לשוק הוא דאמר שחייב הוא להמתינה עד שתטהר:

אבל לדבר מצוה. דהיינו לפדיון שבויים והדומה לו אינו חייב להתעכב אפילו שעה א' דדילמא מטריד כלומר שמא לא ימצא עוד שיירא ויהיה מעוות לא יוכל לתקן ולפי זה עונה סמוך לוסת טבילתה קאמר אבל רש"י פירשה [לענין פרישה וכמה יפרוש סמוך לוסתה] עונה סמוך לווסת ראייתה דאף על גב דחייב אדם לפרוש מאשתו עונה סמוך לווסתה ההיא מדרבנן היא והכא שרו ליה רבנן ופי' עונה אם רגילה לראות ביום אסור כל היום אם רגילה לראות בלילה אסור כל הלילה ולדבר מצוה אינו חייב לפקדה משום דטריד במצוה:

יותר מגופו. דזילותא דאתתא קשה מדגברא:

והמשיאן וכו'. זהו ופקדת נוך ולא תחטא:

את בת אחותו. געגועי אדם רבין על אחותו יותר מאחיו ומתוך כך מחבבה לאשתו. בשעת דחקו. לצורך מזונותיו והא דאמרינן בחגיגה (דף ה.) צרות רבות ורעות זה המלוה סלע ילעני בשעת דחקו התם הוא שמלוה לו סלע כדי שימכור לו כליו:

אז תקרא. לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק עני ומבשרך לא תתעלם היינו אוהב שכניו שהם כקרוביו ומקרב קרוביו ונושא בת אחותו:

מתני' נשא אשה ושהה עמה וכו' אינו רשאי וכו'. אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה ומשמע מן הירושלמי דלא ילדה לאו דוקא ה"ה אם היו לו בנים ומתו מונה לה משעה שמתו ויש שפירשו דכל שיש לה ולד אחד חי אין כופין אותו לגרשה דהא ילדה ומתני' ולא ילדה קתני אלא שיש מפרשים אחרים דהאי ולא ילדה ארישא דמתני' דמצות פריה ורביה אזכר ונקבה קאי א"כ כל שלא ילדה זכר ונקבה אינו רשאי ליבטל ואם מת האחד שילדה אין מונין לה משעה שמת אלא משעה שפסקה מלדת והרשב"א ז"ל כתב שראשון נראה לו עיקר ולכ"ע מיהת אם לא ילדה אלא () זכרים או נקיבות אע"פ שזכר ונקבה היא המצוה אין כופין אותו להוציא ולאותם שקבלו חרם רבינו גרשום שלא לישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי אינו יכול דעת המחבר עד כאן. ופירוש אינו רשאי ליבטל שכופין אותו לגרש משום קיום מצות פריה ורביה כמו שכופין על שאר מצות ואם האשה טוענת שלא תצא וניחא לה שישא אשה אחרת עליה יכול הוא לומר דכל היכא דאגידא ביה לא יהבי ליה אתתא ומיהו אם מצא אשה אחרת די בזה ואם יש לו בנים מאשה אחרת ואפי' מפנויה כיון שקיים מצות פריה ורביה רשאי הוא ליבטל ואין כופין משום הא דרבי יהושע דאמר ולערב אל תנח ידך ותדע דתניא לקמן שאם נשאת לראשון ולשני ולא ילדה לו לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים וכיון דאם יש לו בנים תנשא ותטול כתובתה ודאי אם נשא אין כופין אותו לגרש וסתמא קתני לה ואפילו לרבי יהושע: