נימוקי יוסף על יבמות א:

עונש מנין. אם יבם ערוה או צרתה וא"ת היכן שנינו שיש עליהם עונש דקתני מנין וי"ל דתנא קים ליה במילתא ואורחא הוא בהכי:

תניא מאי ולקחה. דכתיב ולקחה לו לאשה ומדלא כתיב ולקח משמע דשתים נפלו לו מאחיו וכששתים ראויות לו אז יקח אחת מהן דבית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים אבל אם אחת מהן ערוה עליו שתיהן פטורות וצרות צרותיהן נמי מהכא נפקי דמשנפלה לו צרת ערוה מאחיו הראשון ודחתה הערוה ממנו נאסרה עליו עולמית משום אשת אח וכשנתיבמה לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפני זה לא קרינן ביה בזו שנאסרה עליו ולקחה הלכך תרוייהו אסירן וכן לעולם:

ונודעה החטאת כו'. בפר העלם דבר של צבור כתיב:

ונאמר להלן עליה. לגלות ערותה עליה שהוא מופנה לדרשה מה להלן באיסור כרת מיירי אף כאן כשהורו ב"ד לצבור להתיר איסור כרת מביאין פר:

האי סברא דרבי. דאין מביאין פר אם הורו בדבר שיש בו לאו או עשה אלא דוקא אם טעו בדבר שזדונו כרת:

תורה אחת. לענין קרבן כתיב בפרשת עבודת כוכבים:

תורה. כל התורה במשמע:

הוקשה כל התורה. לענין קרבן:

לעבודת כוכבים מה ע"כ על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. כדכתיב התם והנפש אשר תעשה ביד רמה אלמא כל הפרשה בדבר שזדונו כרת משתעי. אמר המחבר כל זה ללא צורך כתבתי אלא שרבינו אלפס האריך בו לפרש בהלכה זו לענין חלוק קרבנות כמו שכתוב בהלכותיו: