נימוקי יוסף על יבמות יט.

משום טומאה. כדאמרינן בפ"ק [דף יא:] הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה וכתיב לא יוכל בעלה הראשון דאונס לגבי כהן כרצון לגבי ישראל:

כשרה לכהונה. דאין זנות לבהמה כדתנן אתנן זונה ומחיר כלב אבל אתנן כלב לא כתיב מכאן שאין זנות לבהמה:

למי שאינו איש. בהמה:

אע"פ שבסקילה אם יש שם עדים והתראה היכא דליכא עדים והתראה כשרה לכהונה:

בהיתלו שם מקום:

כופרי. כלבים גדולים שצדים בהם חיות:

מאחוריה. שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרע ממוכת עץ אבל מוכת עץ שלא כדרכה אינה פסולה דאין לך אשה שלא נעשית מוכת עץ שלא כדרכה ע"י צרור שמקנחת בו בבית הכסא אבל ע"י איש אפילו שלא כדרכה פסולה דהא משכבי אשה כתיב:

מתני' אלמנה לכ"ג מן האירוסין לא יאכלו וכו'. משעה שנתקדשה לאלו קדושי עבירה נפסלת מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא:

ר' אלעזר וכו' מכשירין. עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב ולא יחלל שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה:

נתארמלו או נתגרשו. מן הכהנים הללו:

מן הנשואין פסולות. דשויה חללה בביאתן:

מן הארוסין כשרה. דאפילו ר' מאיר לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהם דמשתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא:

גרסינן בגמ' [דף נז:] איתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות. פירוש יש חופה לפסולות. כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה אפ"ה פסולה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעילה דמיא כך פרש"י ז"ל ובתוספות פירשו בשם ר"י ז"ל דבין לרב ובין לשמואל חופה קונה בכשרות דאית להו קל וחומר דרב הונא דפ"ק דקידושין (דף ה.) ולא איפליגו אלא בחופה דפסולות משום דחופה דלא חזיא לביאה היא וסתמא מפלגי בין בחופה גרידתא שנעשית לשם קידושין בין בחופה דלבתר קדושין הבאה לשם נשואין דרב סבר שהיא חופה גמורה לקנות כשהיא גרידתא לעשות ארוסין וכשהיא בתר ארוסין לעשות נשואין ואפי' מדאורייתא וכדאתא רב עמרם לסיועי לרב לקמן [דף נח.] שאמר אחר ארוסין עושה נשואין מסוטה דתניא אמן אמן שלא שטיתי ארוסה וכו' וכתבו המפרשים ז"ל דהלכתא כרב דאמר יש חופה לפסולות חדא דרב ושמואל הלכה כרב ועוד דרב עמרם ורב ששת ורובא דאמוראי הכי סבירא להו ולפיכך כתב הריטב"א ז"ל כלה שהיא נדה חופתה חופה דיעבד מיהת וכדכתיבנא פ"ק דכתובות ושלא כדברי הר"ם ז"ל עכ"ל. מן האירוסין וכו':

[גיורת פחותה מבת ג'] כשרה לכהונה. דלא מחזקינן לה כזונה ואפי' לכהן גדול כשרה דהא הוה תמן פנחס (במלחמת מדין וכתיב (במדבר ל״א:י״ח) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם) וכבר נתכהן פנחס ולרבנן דפסלי לה היינו משום דמחזקינן לה כזונה שנבעלה לעובד כוכבים ואפילו לכהן הדיוט מפסלה ופסיק רי"ף ז"ל דלית הלכתא כר"ש בן יוחאי דאמרינן ההוא כהנא דנסב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אמר ר"נ מאי האי א"ל דא"ר יעקב בר אידי אריב"ל הלכה כר"ש בן יוחאי אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאוניך. וכתב הריטב"א ז"ל דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד פסולה מן התורה משום זונה וכן פי' בעל ספר המצות ועולה יפה לפי מה שפירשה ולא כמו שהקשה הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל הרי מפרש מכאן דכהן הדיוט אסור בגיורת אפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דהא א"ל ר"נ זיל אפיק ואי לא וכו' כלומר משמתנא לך ותפקה על כרחך וכה"ג בימי רב נחמן לא הוה אלמא בכהן הדיוט מיירי:

מתני' בין מן הארוסין. דילפינן אלמנה מגרושה מה גרושה אפי' מן האירוסין אף אלמנה אפי' מן האירוסין [ולא נימא נילף אלמנה אלמנה מתמר]:

ולא את הבוגרת. דכתיב (ויקרא כ״א:י״ג) והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה:

ר"א ור"ש. טעמייהו מפרש בגמרא ולית הלכתא כוותיהו:

מוכת עץ. דהא אין לה בתולים כלל:

יכנוס. דבתר קדושין אזלינן דבאותה שעה מותרת היתה לו:

מעשה. מביא סיוע לדבריו שמרתא בת בייתוס אלמנה היתה ועשירה גדולה ולאחר שקדשה בהיתר נתנה ממון למלכות שיצוה עליו שיהא כהן גדול אע"פ שלא היה חכם ולא היה ראוי לכך כדאיתא בגמרא קטיר קא חזינא הכא דהיינו קשר רשעים. מכל מקום מצינו בו שתקן תקנות גדולות בישראל כדאמרינן בבבא בתרא (דף כא.) זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל:

ולא מיבם. דאלמנה היא ואם תאמר ומן האירוסין מ"ט לא יבא עשה דיבמה וידחה לא תעשה דאלמנה לא יקח י"ל דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דכיון דעבד ביאה ראשונה פרחה מיניה זיקת יבום וכדאיתא בגמרא:

גמ' לא ישא. כהן גדול דכתיב בתולה יקח בשעת לקוחין תהא בתולה:

ואם נשא נשוי. וקי"ל כרב דאמר מוציאה בגט והא דאמרינן אם נשא נשוי אהני ליה שאינו משלם קנס במפותה שאם מפותה היא אהני ליה נשואין למפטריה מקנסא שהמפתה אינו משלם קנס אלא כשאינו כונסה דכתיב (שמות כ״ב:ט״ו) אם מאן ימאן וגו' אבל אם מהור ימהרנה לו לאשה לא יתן כלום ואם תאמר מאי אהני ליה הא צריך למיכתב לה כתובה כיון שנשאה יש לומר דחמשים כסף הוו [מאתים] דינרין היינו חמשים שקלים ושקלים האמורים בתורה סלעים הם דכל שקל האמור בתורה כפול היה וכתובת אנוסה ומפותה אינה אלא מנה דהא בעולה היא ועוד דאותו מנה אינו אלא מנה מדינה דהיינו שמינית שבמנה של תורה דהיינו שנים עשר דינרין וחצי. כך כתב רבינו יונתן ז"ל אבל אונס נותן מיד אפילו הוא כונסה דכתיב (דברים כ״ב:י״ט) ונתן האיש השוכב עמה וגו' ולו תהיה לאשה:

ובאנוסת חבירו ומפותת חבירו קי"ל כרבי אליעזר בן יעקב דהולד חלל דכתיב (שם) כי אם בתולה מעמיו הא בעולה לא יקח ולאו הבא מכלל עשה עשה וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו דקאי אכולהואחייבילאוין ואחייבי עשה והא דכתיבאת אלה לא יקח לחו למעוטי חייבי עשה אלא למעוטי נדה כלומר שאם בא כהן (גדול) על אשתו נדה אין הולד חלל:

מתני' כהן הדיוט לא ישא וכו'. טעמא משום שאינה יולדת ומתבטל מפריה ורביה והוא הדין שישראל לא ישאנה ולא נקט כהן אלא משום דרבי יהודה דאמר שהיא זונה מקרא דכתיב הזנו ולא יפרוצו כל ביאה שאין בה פריה ורביה ופריצה אינה אלא זנות וכהנים הם דמפקדי אזונה ולא ישראל משום הכי נקט כהן:

אלא גיורת וכו'. דביאת עובד כוכבים ועבד פוסלה:

ושנבעלה וכו'. כל היכא שנבעלה לפסול לה כגון חלל נתין וממזר בעילת זנות:

לא יבטל כו'. שאם אין לו זכר ונקבה חייב לישא אשה בת בנים: