נימוקי יוסף על יבמות טז.

גרסי' בגמרא א"ל רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשתעבדין בהון עבידתא יתירתא כי נפקי צריכין גיטא או לא א"ל איכו שכבי לא אמרי לכו הא מילתא הכי א"ר ששת מוהריקייהו דהני בספטא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהב כרגא לישתעבד למאן דיהב כרגא. פירוש דיהבי זוזי כו'. כשאין נותנין כסף גולגלתם תופסין אותן גבאי המלך והני דבי פפא עשירים היו והיו פורעין המס לגבאי המלך וקונים אותם מהם לעבדים ופרש"י ז"ל עובדי כוכבים היו אותם הנקנין וקא מיבעיא ליה אי הוי קטן דלכי נפקו מיניה ליבעו גט דחרותא או לא והקשו עליו דאם כן אמאי קפיד למימר ומשתעבדי בהו עבידתא יתירתא כיון דעובדי כוכבים נינהו ועוד לישנא דאינשי לא משמע (משום) עובד כוכבים ועוד דבפרק איזהו נשך [דף עג:] הביאוהו לענין רבית והנכון דהני אינשי ישראלים היו וקא מיבעיא לן אם יש כח למלך וגזבר שלו למכרם לעבדים שיהא דינו כעבד עברי שגופו (קדושין דף טז.) קנוי וצריך גט שחרור או אינו קנין ואינו אלא כחוב בעלמא ואין להם להשתעבד בהם אפילו כדין עבד עברי לא יותר מכדי המס שפרעו בשבילם ואם עשו כן יש בו איסור עובד בישראל ואיסור רבית ונקט עבידתא יתירתא מפני שהיו משתעבדים בהם יותר מכדי כרגא ופשט ליה דמכירת הגזבר מכירת עבד גמור כי המלך קנאם במלחמה וע"כ הניחם בארצו שאם לא יפרעו המס שיכול למכרם לעבדים הילכך הרי הם עבדים גמורים וצריכין גט חירות ממנו כדין עבד שגופו קנוי וא"ת והא קי"ל (ערכין דף כט.) שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וי"ל דההיא לענין דיני עבד לצאת בשש ובסימנים או להתירו בשפחה אבל מ"מ קנוי הוא לענין שעבודו להצריכו גט או לקנות עצמו בכסף ולא סגי ליה במחילה. עכ"ל הריטב"א בשם רבו ז"ל:

מוהרקייהו. חותמן:

ספטא. ארגז:

אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוסף רב אושעיא בר רבי. כלומר רב אושעיא נמי הוה בהדי רבי חייא ורב ספרא מתני דאף רבי הושעיא בריה דרבי חייא הוה בהדייהו:

שהי. לילה היה:

צריך שלשה. מדהקפיד רב ספרא לומר ששלשה היו ודאי לעכב אמר:

אין מטבילין בלילה. נחלקו המפרשים ז"ל אם הטבילוהו בלילה בדיעבד אם עולה לו ונראין דברי האומרים שאינה טבילה דכיון דעיקר הגירות הוא כתחלת דין הוא שאם דנו אותו בלילה אינו דין והרמב"ם ז"ל כתב דיצא בדיעבד ואינו נכון. הריטב"א ז"ל:

והיכא דאתא עובד כוכבים ואמר כבר נתגיירתי וטבלתי בבית דינו של פלוני לא מהימן עד דמייתי סהדי דאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה בין בארץ בין בחוצה לארץ עליו להביא ראיה:

תנו רבנן. מכאן. מדכתיב גרו אצל ושפטתם צדק מכאן אמר רבי יהודה דגר בעי בית דין והקשו ז"ל כיון דמדאורייתא בעי בית דין היכי סגי בלא מומחים הא מן התורה הדיוטות פסולין לדין אלא דשליחותייהו קא עבדינן בדיני ממונות במילתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס תירץ ר"י ז"ל דנפקא לן ממאי דאמרינן בכריתות (דף ט.) דגר בעי הרצאת דמים כי כן היתה באבותינו כשמלו בימי משה כשיצאו ממצרים אבל בזמן הזה אינה מעכבת דהא לדורותיכם כתיב ויודע היה הקב"ה שאין לנו לדורות הרצאת דמים וכיון שכן הוא הדין לענין מומחין דילפינן לה מלדורותיכם:

יש לך עדים. משום דלפי דבריו עובד כוכבים הוא אמר ליה הכי אבל אם בא ואמר ישראל אני או גר אני נאמן וסומכין על פיו לכל דבר דמילתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקר והכי מוכח מההוא עובד כוכבים דסליק ואכל פסחים בירושלים פרק קמא דפסחים (דף ג:):

נאמן אתה לפסול את עצמך. ואם תאמר והא אין אדם משים עצמו רשע וי"ל זהו בישראל ברור אבל זה לא היה ברור א"נ דהכא לאו דוקא לפסול אלא לשוויא נפשיה חתיכא דאסורא לאסור בבת ישראל ולכל חומרי עובדי כוכבים:

ואין עדות לעובד כוכבים. והואיל ובניך מוחזקים בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהם ולפסלן ואם תאמר ואמאי יהיו נפסלים אפי' היה נאמן והא קי"ל עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר י"ל דהכא מיירי בגר וגיורת ושניהם היו טוענין כן הרי בניהם עובדי כוכבים גמורים:

תנו רבנן גר שבא להתגייר:

מסוחפים. שפלים וכפויים כמו (שבת דף סו:) סחופי כסי כסויי כלי:

ואיני כדאי איני. ראוי להשתתף בצרתם ומי יתן ואזכה לכך:

ומודיעין אותו. לקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא וסברא דרבוותא ז"ל שאם לא הודיעו אינו מעכב הכי משמע בפרק כלל גדול (דף סח.) לא רוב טובה. לפי שיצר הרע מחזר אחריהם כדאמרינן במסכת סוכה (דף נב.) ושמא תזוח דעתם ויחטאו:

ואין מרבים עליו. דברים לאיים עליו שיפרוש:

ציצין. חתיכות בשר שלא נפרע כהלכות מילה. מקצת מצות. דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גרות הילכך בשעת טבילה צריך לקבל עליו עול מצות:

ובמקום שהנדה טובלת. בארבעים סאה:

דאי פריש. שלא יתגייר:

נפרוש. ולא איכפת לן דאמר מר קשין גרים לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולמדים ישראל מהם או סומכים עליהם באיסור והיתר:

עון לקט וכו'. הואיל ומקפידין הם על הממון כ"כ כדאמרינן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה מודיעים אותו עון לקט שמא יחזור בו מלהתגייר:

שהויי מצוה לא משהינן. ואם תאמר למה משהין אותו למולו בתחילה ולהמתין עד שיתרפא יטבילוהו בתחלה יש לומר דכשהוא ערל אין טבילה מועלת דה"ל כטובל ושרץ בידו ואפי' בדיעבד מעכב ותדע דהלוקח כלים מן העובד כוכבים שצריכין להגעיל ולהטביל הגעלה (ע"ז דף עה: וע"ש בתוס' ורא"ש) קודמת ואף על גב דהתם בדיעבד אם הקדים טבילה יצא שאני הכא דטומאת ערלות טומאה גמורה אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבדיעבד אם טבל קודם מילה עלתה לו טבילה והביא ראיה מדאמרינן לקמן בפרק הערל (דף עח.) גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה ואמרינן לה עלה התם אפילו למ"ד דעובר לאו ירך אמו הוא וכן כתבו קצת מן המפרשים ז"ל אבל הרא"ה ז"ל דחה ראיה זו דשאני התם דכשהוא במעי אמו אינו בן מילה והרי הוא כנקבה דסגיא לה בטבילה וכשנולד ומלין אותו אינו אלא כמו שמלין ישראל שהוא ערל דבלאו הכי נמי ישראל הוא הא כל שצריך מילה בשעת גרותו אם קדמה טבילה למילה חוזר וטובל:

מרזו מכה. מכבידים חולי המכה לשון מטרא רזיא לאילני במסכת תענית [דף ג:]: